מועצה אזורית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים.

תוכן עניינים 1 מאפיינים 2 מועצות אזוריות 3 בחירות במועצות אזוריות 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים

[עריכה] מאפיינים

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. כך למשל, מועצה אזורית דרום השרון מקיפה את רעננה ופתח תקווה אשר אינן באחריות המועצה האזורית.

לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-40,800 תושבים)
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (63 יישובים)
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם)

[עריכה] מועצות אזוריות

להלן רשימה מעודכנת לשנת 2007 של המועצות האזורית בישראל, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מספר	מועצה אזורית	מחוז	מספר יישובים	מספר תושבים	מאוכלס על ידי
1	מטה בנימין	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	34	39,500	-
2	מטה יהודה	ירושלים	57	35,300	יישובים יהודים וערבים
3	עמק חפר	מרכז (השרון)	43	33,500	יישובים יהודים
4	עמק יזרעאל	צפון	39	31,000	יישובים יהודים וערבים
5	הגלבוע	צפון	33	24,100	יישובים יהודים וערבים
6	חוף הכרמל	חיפה	23	22,800	יישובים יהודים ויישוב ערבי
7	דרום השרון	מרכז (השרון)	31	21,700	יישובים יהודים
8	שומרון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	26	21,700	-
9	גזר	מרכז (השפלה)	25	20,700	יישובים יהודים
10	משגב	צפון	35	21,000	יישובים יהודים ובדואים
11	לב השרון	מרכז (השרון)	18	18,500	יישובים יהודים
12	מטה אשר	צפון	32	20,000	יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי
13	באר טוביה	דרום	23	17,400	יישובים יהודים
14	חבל מודיעין	מרכז (השפלה)	24	17,000	יישובים יהודים
15	מנשה	חיפה	20	13,000	יישובים יהודים וערבים
16	גוש עציון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	14	13,000	-
17	הגליל העליון	צפון	29	15,350	יישובים יהודים (קיבוצים)
18	חוף אשקלון	דרום	19	12,000	יישובים יהודים
19	גולן	צפון	31	11,500	יישובים יהודים
20	בני שמעון	דרום	13	11,500	יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים.
21	מרום הגליל	צפון	23	11,400	יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי
22	עמק לוד	מרכז (השפלה)	9	11,400	יישובים יהודים
23	זבולון	חיפה	13	10,900	יישובים יהודים ובדואים
24	בקעת בית שאן	צפון	23	10,000	יישובים יהודיים
25	עמק הירדן	צפון	21	9,900	יישובים יהודים
26	חוף השרון	מרכז (השרון)	13	9,800	יישובים יהודים
27	שפיר	דרום	14	9,400	יישובים יהודים
28	אשכול	דרום	28	9,300	יישובים יהודים
29	מרחבים	דרום	16	9,200	יישובים יהודים
30	הגליל התחתון	צפון	18	9,000	יישובים יהודים
31	מגידו	צפון	13	8,400	יישובים יהודים
32	מעלה יוסף	צפון	22	8,200	יישובים יהודים
33	שדות נגב	דרום	16	7,200	יישובים יהודים
34	לכיש	דרום	15	7,000	יישובים יהודים
35	בוסתן אל מרג'	צפון	4	6,900	כפרים ערבים
36	אל-בטוף	צפון	4	6,400	כפרים ערבים ובדואים
37	ברנר	מרכז (השפלה)	7	6,000	יישובים יהודים
38	מבואות החרמון	צפון	13	6,000	יישובים יהודים
39	רמת נגב	דרום	11	6,000	יישובים יהודים
40	הר חברון	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	13	5,300	-
41	שער הנגב	דרום	11	5,000	יישובים יהודים
42	גן רווה	מרכז (השפלה)	8	5,000	יישובים יהודים
43	יואב	דרום	14	4,800	יישובים יהודים ויישוב בדואי
44	חבל יבנה	מרכז (השפלה)	7	4,700	יישובים יהודים
45	גדרות	מרכז (השפלה)	7	4,200	יישובים יהודים
46	נחל שורק	מרכז (השפלה)	5	4,500	יישובים יהודים
47	ערבות הירדן	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	18	3,400	-
48	חבל אילות	דרום	11	3,200	יישובים יהודים
49	הערבה התיכונה	דרום	6	2,500	יישובים יהודים
50	אבו בסמה	דרום	4	2,300	יישובים בדואים
51	תמר	דרום	5	2,300	יישובים יהודים
52	אלונה	חיפה	3	1,500	יישובים יהודים (מושבים)
53	מגילות	יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי	6	1,000	-

[עריכה] בחירות במועצות אזוריות

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל ישוב נציג אחד, אך לעתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עיריה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות הקרובות בקבוצה האחת צפויות להיערך ביום כ"ד בטבת ה'תשס"ט (20 בינואר 2009) ובקבוצה השניה ביום כ' בכסלו ה'תשע"ג (4 בדצמבר 2012)‏‏^[1].

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מרכז המועצות האזוריות בישראל

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ‏פירוט הקבוצות מצוי בתוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 . במועצות המנויות בחלק א' יערכו הבחירות ה-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' יערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.