משה וילנסקי

**משה וילנסקי**
	משה וילנסקי (כנראה בשנות ה-50)
לידה	17 באפריל 1910; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	2 בינואר 1997 (בגיל 86); תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1932–1997 (כ־65 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת פרדריק שופן למוזיקה
שפה מועדפת	עברית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1983); פרס אקו"ם ;
	פרופיל ב-IMDb

משה וילֶנסקי (17 באפריל 1910 – 2 בינואר 1997) היה מלחין, מוזיקאי, מעבד ומנצח ישראלי, מגדולי המלחינים של הזמר העברי, חתן פרס ישראל לזמר עברי (1983).

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנסקי נולד בשנת 1910 בעיר ורשה שבפולין. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לרוסיה עד שנת 1917, אז חזרה לוורשה. בצעירותו למד בבית הספר אסכלה, והצטרף בגיל 13 לתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר". שם למד לראשונה את שירי ארץ ישראל של אנשי העליות הראשונות. בקן התנועה הייתה מקהלה שנוסדה והודרכה על ידי המוזיקאי יצחק אדל, והוא עתיד היה להשפיע רבות על יצירתו המוזיקלית של וילנסקי ומי שלימד אותו תאוריה מוזיקלית. בשנת 1928 סיים את לימודיו התיכוניים, ובהמלצת אדל המשיך בלימודי מוזיקה בקונסרבטוריון הממלכתי של ורשה. בשנת 1932 סיים בהצלחה את לימודיו בקומפוזיציה וניצוח.

באותה שנה, כשהיה בן 22, עלה לארץ ישראל עם משפחתו והחל לעבוד בתיאטרון הסאטירי "המטאטא" כפסנתרן ומלחין. וילנסקי הלחין שירים שכתבו נתן אלתרמן ויעקב אורלנד, בהם "גדליה רבע איש" בעל הניחוח התימני, "אלימלך" ו"הטנדר נוסע", שאותם ביצעה על במת תיאטרון "המטאטא" אסתר גמליאלית. בנוסף הלחין מוזיקת רקע לסרטונים של הקרן הקיימת ול"יומני כרמל". בתחילת 1934 בעל חברת התקליטים "אחוה", דב מייבלט, בחר בווילנסקי להכין עיבודים ל-30 שירים שהיו פופולריים באותה עת. את השירים שר יוסף גולנד והם הוקלטו על גבי התקליטים הראשונים שהופקו ביישוב. בשנים 1936–1939 למד במקביל הנדסה בשלוחת הטכניון בתל אביב. ביוני 1939 נישא לשחקנית התיאטרון ברטה יָקימוֹבסקה (1917–2013).

בשנת 1944 החל וילנסקי לעבוד כמעבד ומלחין קבוע בתיאטרון המוזיקלי "לי-לה-לו" שאך נוסד. הוא הלחין למילותיו של אלתרמן את השיר "כלניות", שאותו ביצעה על במת תיאטרון "לי-לה לו" הזמרת שושנה דמארי, והפך ללהיט גדול ביישוב (יש שראו בו גם כשיר מחאה כנגד חיילי ה"כלניות" הבריטים, חיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית). היה זה שיתוף הפעולה הראשון של דמארי עם וילנסקי, שהמשיך לכל אורך חייו. וילנסקי הלחין את מרבית שיריה, בהם שירים בסגנון מזרחי-תימני שכתבו אלתרמן ואורלנד כמו "זכריה בן עזרא" ו"מרים בת ניסים". ערב קום המדינה ערכו וילנסקי ודמארי מסע הופעות מרגש במחנות המעצר בקפריסין.

בתקופת מלחמת העצמאות הלחין שירים ללהקת הפלמ"ח "הצ'יזבטרון" למילותיו של חיים חפר, בהם בין היתר "הקרב האחרון", "היו זמנים" ו"צ'יזבט", וליווה את שושנה דמארי בהופעות בפני החיילים בחזית. ב-1949 ערך עם דמארי וגולנד מסע הופעות בארצות הברית. באותה שנה הלחין לתיאטרון "כל הרוחות" את השיר "צריך לצלצל פעמיים", שנודע לימים בביצועה של דמארי.

בשנות החמישים החל וילנסקי להגיש סדרת תוכניות זמר בקול ישראל, ולתוכניות אלה הלחין שירים חדשים, שחלקם בוצעו על ידי דמארי, כגון "לאור הזיכרונות" ו"הרועה הקטנה מן הגיא". באותה תקופה החל לשתף פעולה עם הפזמונאי יחיאל מוהר. הצמד "מוהרוילנסקי", כפי שנהגו לכנותם, יצרו יחד להיטים רבים ללהקת הנח"ל בראשיתה, בהם: "יא משלטי", "מול הר סיני" (שנכתב על רקע מלחמת סיני), "הורה נתגבר", "שיר ערש נגבי" ו"בלדה על מעיין וים". וילנסקי כתב גם מוזיקה לסרטים ("עמוד האש"), לדן וסעדיה ולאופרטה העברית "שולמית" (על פי אברהם גולדפדן, ליובל למותו) בכיכובה של דמארי.^[2] בשנים 1961–1978 עבד בקול ישראל כאחראי על המוזיקה הקלה וניצח על תזמורת רשות השידור. השיר "סתיו" שהלחין לאסתר עופרים ושאת מילותיו כתב המשורר שמשון חלפי, זכה בשנת 1962 במקום הראשון לתִזמור ובמקום השני לביצוע בפסטיבל זמר לרדיו בעיר הנופש סופוט שבפולין.^[3] ב-1963 שוב זכה שירו במקום השני בתחרות בפולין – "לילה ועשן", למילים של מוהר, שבוצע על ידי אילנה רובינא.^[4] במופע משירי אלתרמן "שוק המציאות" שהציגו אילי גורליצקי ויונה עטרי ב-1965, חודשו שיריו מתקופת "המטאטא" ו"לי לה לו": "בכל זאת יש בה משהו", "לימון וצלחת" ו"אלימלך".

וילנסקי יצר יותר מ-1,000 לחנים לטובי הפזמונאים והזמרים. מלבד אלתרמן, מוהר וחפר, הלחין גם את שיריהם של דן אלמגור ("שיר הפלאפל", "מגדלור", "ונצואלה"), יורם טהרלב ("המלח שלי" ו"חסקה" בביצוע להקת חיל הים, "לילה של פריחות" בביצוע יהורם גאון, "בים בם בום" בביצועה של רבקה מיכאלי), תרצה אתר ("בלדה לאישה" בביצוע ששי קשת ו"תפילת יום הולדת" בביצועה של חוה אלברשטיין), לאה נאור ("תני לו פרח" בביצועה של גלי עטרי, "חג לי"), יוסי גמזו ("זוהי יפו" בביצועו של אבי טולדנו, "שני שקי שינה" בביצועם של "הגשש החיוור"), חיים קינן ("שלכת בלב" בביצוע יהורם גאון, "ציור ירושלמי", בביצוע אילנה רובינא, "צרות" בביצוע ציפי זרנקין), עודד אבישר ("היה הוא אפור" בביצוען של שושנה דמארי ועפרה חזה), ועוד. כמו כן הלחין את שירו של אברהם שטרן (יאיר) "הרי את מקודשת לי מולדת".

במוזיקה של וילנסקי ישנו איחוד בין הסגנון האירופי לבין הסגנון המזרחי. שילובים מסוג זה מאפיינים למעשה את גדולי המלחינים של הזמר העברי, כמו נחום נרדי ומרדכי זעירא. לחניו של וילנסקי הצטיינו בהיקלטות מהירה של המנגינה, אך כאמור המנגינה הייתה רק רכיב אחד ביצירתו, כיוון שהתזמור הוסיף ממד חשוב נוסף ללחן היסודי. עיקר גדולתו הייתה בעיבודיו ובתזמור שהוא יצר לשיריו, כשלפעמים הפתיח לבדו מהווה יצירה בפני עצמה.

בשנת 1982 זכה וילנסקי לערב הוקרה שנערך לו בהפקת גלי צה"ל במועדון צוותא בתל אביב. בערב שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי" והוצא מאוחר יותר כאלבום, השתתפו אמנים מן השורה הראשונה בזמר העברי, בהם יהודית רביץ, נורית גלרון, חוה אלברשטיין, שושנה דמארי ועוד. ערבי הוקרה נוספים נערכו לו ב-1983 וב-1993.

בשנת תשמ"ג-1983 זכה וילנסקי בפרס ישראל בתחום הזמר העברי.^[5] ב-1986 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים. באותה שנה הוכתר בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו.^[6]

בשנת 1997 כתב אהוד מנור את השיר "כשאני עומדת על במה" עבור שושנה דמארי, שביקשה מווילנסקי להלחינו. וילנסקי החל להלחין אך נפטר לפני שסיים, ושיר זה נחשב לשירו האחרון (יוסי בן-נון השלים את ההלחנה). הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.^[7]

קובץ פזמוניו של משה וילנסקי מקובצים בספרים: