זית אירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף עץ זית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויקיפדיה:קריאת טבלת מיוןכיצד לקרוא טבלת מיון
זית
Israeli-olive001.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: זיתיים
סוג: זית
מין: זית אירופי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Olea europaea
Disambig RTL.svgערך זה עוסק במין של זית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זית (פירושונים).

זית אירופי (שם מדעי: Olea europaea) הוא עץ ירוק-עד במשפחת הזיתיים הגדל בר בארצות הים התיכון. העץ מגודל במטעים ובעל חשיבות כלכלית רבה לאזור זה, בשל פריו, המשמש למאכל ולייצור שמן הזית.

מקורו של עץ הזית הוא במזרח התיכון, בארץ ישראל ודרום סוריה, שם הוא תורבת לפני כ-6,000 שנים. [1] כיום עץ הזית נפוץ במיוחד במטעים ביוון, איטליה וספרד, שנחשבות ליצרניות שמן הזית הגדולות בעולם. עץ הזית הוא אחד משבעת המינים.

פרי הזית משמש למאכל כשהוא כבוש, וכמו כן מופק ממנו שמן הזית. לזית ובעיקר לשמן הזית מיוחסות מעלות תזונתיות ורפואיות. קטיף הזיתים נקרא מסיק.

תוכן עניינים

[עריכה] עץ הזית

עץ זית עתיק, כבן 1,500 שנים, בקרואטיה
זיתים על עץ
תפרחת וזיתים צעירים
מטעי זיתים באנדלוסיה, ספרד

עץ הזית הוא דו-פסיגי תדיר ירק ופרחיו קטנטנים וערוכים באשכול (בחלקו מורכב). לפרחים לפחות ארבעה עלי גביע מאוחים, ארבעה עלי כותרת מאוחים לבנים, שני אבקנים, עלי בעל שתי צלקות ושחלה עילית ובה שתי מגורות שבכל אחת מהן שתי ביציות, שרק ביצית אחת מתוכן מתפתחת לזרע. הפרי בית גלעין ובטבע מפיצות אותו הציפורים. עם ההבשלה מתכהה צבע הפרי כמעט עד לשחור. ציפת הפרי (וגם הגלעין הידוע בשם לוּם) עשירה בשמן (עד 45%) ובחלבון. הפריחה באפריל או במאי, והפירות מבשילים בסתיו. העלים נגדיים ומוארכים, צידם העליון קירח ומבריק, ואילו התחתון מכוסה שערות דמויות קשקשים וגונו אפור מכסיף. עץ הזית מסוגל להגיע לגיל מבוגר מאוד למעלה מ-1,000 שנים, לעתים אפילו לכ-2,000 שנים. בארץ ישראל מצויים כמה עשרות עצי זית עתיקים מאוד. שניים בכפר עראבה וחמישה בכפר דיר חנא מוערכים לגיל של כ-3,000 שנים. כולם עדיין מניבים פרי.[2] כמה עצי זית גן בגת שמנים שבירושלים מתוארכים לתקופתו של ישו.[3]

[עריכה] היסטוריה

מקורו של הזית הוא בזית הבר, שהיה בעל פרי קטן. זית הבר מהקדומים ביותר בעולם נמצא בארץ ישראל בחפירות ארכאולוגיות בנחל אורן שבכרמל ומתוארך לתקופה של כ-10,000 לפני הספירה. ביות עץ הזית נעשה בסביבות 4,000 לפני הספירה. חוקרים בתחום סוברים כי העדויות לכך הם באתרים ארכאולוגיים מצפון לים המלח ובאזור השומרון. מאוחר יותר סוחרים פיניקים הביאו אותו מהמזרח התיכון ליוון, ספרד וארצות נוספות באגן הים התיכון. גידול הזיתים בארץ ישראל היה ענף חקלאות עיקרי, כאשר רוב היבול שימש להפקת שמן זית. ביישוב היהודי שלפני הקמת מדינת ישראל לא היה גידול הזיתים ענף חקלאי בולט, אולם בכמה מן המושבות הוותיקות כראש פינה, זכרון יעקב, פתח תקווה וכפר תבור גידלו זיתים.

כיום, מופק רובו המוחלט של שמן הזית בעולם בארצות אגן הים התיכון, כאשר בראשן ספרד, איטליה ויוון. מדינות מובילות נוספות בתחום הן טורקיה, תוניסיה וסוריה.

[עריכה] שימושים

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – שמן זית
סמל המדינה ובו שני ענפי זית
זיתים כבושים מסוגים שונים בדוכן בשוק
שמן זית

השימוש העיקרי לעץ הזית הוא ייצור שמן זית. כמו כן משמשים הזיתים למאכל לאחר שעברו כבישה.

ההבדלים הבולטים בין הזנים לשמן והזנים לכבישה:

  1. היחס בין הציפה (החלק שנאכל) לגלעין - בזנים לכבישה שואפים לקבל ציפה גדולה יותר ולאלה המשמשים לשמן גלעין גדול יותר.
  2. משקלם הכללי - בזנים לכבישה שואפים לקבל משקל כללי גדול יותר ולאלה המשמשים לשמן משקל כללי קטן יותר. למשל, המשקל הממוצע של פירות הזן סבילאנו – עשרה גרם, ואילו בזנים לשמן מסתפקים בפירות שמשקלם קטן משני גרמים. הזן "סורי" הנפוץ בישראל מתאים הן לכבישה והן להכנת שמן.

גם בעצת הזית קיימת שימושיות רבה- היא משמשת לייצור פריטי ריהוט, גילוף, וגם חפצי נוי וקישוט שונים עשויים מעצת הזית. עץ הזית נחשב לאיכותי וקשה ומשמש גם להסקה.

[עריכה] הקשרים תרבותיים

הזית מוזכר פעמים רבות בתנ"ך. כך לדוגמה הזית הוא הצמח הראשון אליו פנו במשל יותם, דבר המעיד על חשיבותו הרבה. בסיפור תיבת נח, היונה המחזיקה במקורה עלה של עץ זית מבשרת את סוף המבול. סמל זה, בשינוי קל (יונה עם ענף זית במקום עלה), הפך לסמל השלום. הזית מופיע בסמלים נוספים בארץ ובעולם (סמלה של מדינת ישראל, סמל האומות המאוחדות ועוד). הזית הוא אחד משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל.

יש המחזיקים בארנקם עלה של זית כסגולה למזל.[4]

בישראל, רחוב "הזית" הוא שם הרחוב הנפוץ ביותר - ב-124 עיריות ורשויות מקומיות קיים רחוב בשם זה (נכון לשנת 2006).

[עריכה] זני הזית

הזנים הנפוצים בישראל:

  • סורי - הזן הנפוץ באזור, וממנו הופק רוב השמן בימי קדם. נפוץ בארץ בעיקר באזור הגליל. מקורו בלבנון מקרבת העיר צור, ומכאן השיבוש בשמו, שכן הוא צורי ולא סורי. פירותיו עסיסיים וטעמם עשיר וארומטי. טעמו מעט חריף ומריר, ומועדף יותר לתיבול מאשר לטיגון.
  • נבאלי בלאדי - זן ארץ ישראלי הדומה לזן הסורי אך מבשיל לפניו. נפוץ בעיקר באזור יהודה ושומרון. הפרי עגול יותר וטעמו קל ועדין יותר.
  • מוחסן - זן שנמצא בשנות ה-40 באזור יהודה ושומרון. תפוקת הזיתים הכוללת גדולה והפרי גדול, אך כמות השמן המופקת מן הפרי נמוכה. טעמו מעט מתקתק. מכונה בטעות 'נבאלי מוחסן' משום דמיונו לזן הנבאלי, אף שאינו קשור אליו.
  • ברנע - זן ישראלי יציר הכלאה. בעל איכות גבוהה וטעם איכותי, פירותי וארומטי.
  • מעלות - זן ישראלי יציר הכלאה. שמן איכותי ועדין, ופחות מריר מהברנע.
  • אסקל- זן ישראלי שפותח במכון וולקני, המצטיין ביבולים גדולים ואיכות שמן גבוהה. השמן מתאפין בטעם חריף וארומטי, בעל מרירות קלה.

זנים נוספים של זיתים גדלים בארצות אגן הים התיכון, או ניטעו בארץ לאחר שעברו התאמה:

  • מנזנילו - זן ספרדי שמקורו דווקא בקליפורניה. זהו הזן הנפוץ ביותר בעולם ליצור שמן זית. הפקת שמן מזיתים שנבצרו מוקדם מניבה שמן חריף וחזק, בעוד שמזיתים בשלים יותר מופק שמן עדין.
  • פיקואל - זן ספרדי מחבל אנדלוסיה. זהו זן סירוגי, כלומר מניב פרי פעם בשנתיים. כמות השמן בפרי קטנה, וטעמו נייטראלי. כמות התוצרת הסופית לעומת ההשקעה הופכת אותו לכמעט לא משתלם לגידול.
  • פישולין - מקורו בדרום צרפת, ואיכותו גבוהה ביותר. ארומה מאוזנת וטעם פירותי-עשבוני עם מרירות קלה. ניטע לאחרונה גם במטעי זיתים בישראל.
  • לצינו - זן איטלקי מטוסקנה. ניטע גם במטעי זית בישראל בשנים האחרונות. שמן עדין מאוד בעל חומציות נמוכה ביותר.
  • קורוניקי - זן יווני שמקורו בכרתים. זהו הזן העיקרי ביוון. בעל איכות גבוהה וטעם עדין. פרי הזית קטן מאוד. לא גדל בישראל אך שמן המופק ממנו מיובא לישראל.
  • ארבקינה (Arbequina) - זן ספרדי שמקורו בארץ ישראל והובא לאנדלוסיה במאה ה-17 על ידי הדוכס דה מדינצ'לי (Ducado de Medinaceli). כיום זהו הזן הבולט ביותר בקטלוניה. הזן מגודל גם באראגון ובאנדלוסיה שבספרד וכן בארגנטינה, צ'ילה, אוסטרליה וקליפורניה. למרות שפרי הזית קטן הוא משמש גם למאכל. בעל איכויות שמן בינוניות-נמוכות.

[עריכה] יצרניות הזיתים העיקריות

מדינות ייצור הזית העיקריות (נכון לשנת 2009) [דרוש מקור]
דרגה המדינה ייצור
(בטונות)
שטח גידול
(בדונמים)
תנובה
(דונם/קילוגרם)
כלל עולמי 18,241,809 99,228,360 183.83
1 ספרד ספרד 6,204,700 25,000,000 248.18
2 איטליה איטליה 3,600,500 11,590,000 310.65
3 יוון יוון 2,444,230 (2007) 7,650,000 314
4 טורקיה טורקיה 1,290,654 7,275,130 177.40
5 סוריה סוריה 885,942 6,356,910 139.36
6 מרוקו מרוקו 770,000 5,500,000 140
7 תוניסיה תוניס 750,000 23,000,000 32.6
8 מצרים מצרים 500,000 1,100,000 454.54
9 אלג'יריה אלג'יר 475,182 2,884,420 164.74
10 פורטוגל פורטוגל 362,600 3,807,000 95.24
11 ארגנטינה ארגנטינה 160,000 520,000 307.69

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: זית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זיתיים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תוצרי הזית

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ שרידים של חרצנים ועצי זיתים מתורבתים מהתקופה הכלקוליתית נמצאו בתולילאת אל ע'סול, בבקעת הירדן, בשומרון ובעוד אתרים בארץ ישראל.
  2. ^ M. Kislew, Y. Tabak & O. Simhoni, Identifying the Names of Fruits in Ancient Rabbinic Literature, Leshonenu (Hebrew), vol. 69, p.279
  3. ^ Lewington, A., & Parker, E. (1999) Ancient Trees., pp 110–113, London: Collins & Brown Ltd. ISBN 1-85585-704-9
  4. ^ על שבעת המינים
שבעת המינים

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא