רמב"ן

רמב"ן
תאריך לידה	1194
תאריך פטירה	1270
השתייכות	חכמי ספרד בתור הזהב
רבותיו	בתחום הקבלה: הרבנים האחים עזרא ועזריאל בני שלמה מז'ירונה. בתחום התלמוד: רבי יהודה בר יקר ורבי נתן בן מאיר תלמידי ר' יצחק בן אברהם (הריצב"א) מבעלי התוספות.
תלמידיו	רבי שלמה בן אדרת (רשב"א), רבי אהרן הלוי (הרא"ה), רבי נתן בר יוסף
חיבוריו	פירוש רמב"ן על התורה, חידושים על התלמוד, "קונטרס דינא דגרמי", "תורת האדם", "מלחמות השם", השגות על ספר המצוות לרמב"ם ואחרים

רבי משה בן נחמן (רמב"ן; 1194 - י"א בניסן ה'ל', 1270 בערך) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן Nahmanides (נחמנידס), על שום האופן בו נכתב שמו ביוונית.

קורות חייו

רמב"ן נולד בגירונה, קטלוניה, צפון מזרח ספרד המודרנית, בשנת 1194, ונפטר בשנת 1270 בארץ ישראל. שמו הרשמי (בקטלאנית) Bonastruc ça Porta, ועם זאת בספרדית הוא קרוי כמו ברוב השפות הלטיניות Nahmánides.

רמב"ן נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים. גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים, אך מעטים השתוו להתפרסותו על מקצועותיה השונים של תורת ישראל ולהשפעתו העמוקה על עולם התורה. ספריו וספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תופסים מקום חשוב ומרכזי הן בלימוד התורה והן בתחום ההלכה הפסוקה. תלמידו הרשב"א כותב עליו "לא היה גדול ממנו בחכמה במנין וביראת החטא", החיד"א כתב שהוא "אחד מיוחד ברבוותא קמאי אשר משאתו יגורו אלים... והאמת היא דגבהו דרכי הרמב"ן ודעתו הרחבה והעמוקה דכולא תלמודא כמאן דמנח בכיסתיה דמי", והריב"ש מוסיף "ועליו סומכין בכל גלילות קטלוניא כמשה מפי הגבורה".

הרמב"ן שלח ידו במספר רב של תחומים - היה פרשן מקרא, חכם תלמודי, רופא, הוגה דעות, מקובל ואף שלח ידו מעט בשירה.

האזור בו חי ופעל רמב"ן נמצא בין ספרד הנוצרית לספרד המוסלמית ולכן ניכרים עקבות השתיים בהגותו. הוא ממזג בכתיבתו את הפילוסופיה הספרדית יחד עם שיטת הניתוח של חכמי אשכנז.

הוא היה בן דודו של רבי יונה גירונדי וקיים אתו קשרי התכתבות. תלמידיו המפורסמים היו רבי שלמה בן אדרת (רשב"א) ורבי אהרן בן יוסף הלוי מברצלונה (הרא"ה). רמב"ן שימש כרב הראשי של קטלוניה לאחר מותו של רבי יונה גירונדי ב-1264. הוא שימש גם יועץ למלך חיימה הראשון והשתתף כמפשר בוויכוח על ספרי הרמב"ם.

הרמב"ן הותיר ארבעה בנים: נחמן, שלמה, יוסף ויהודה ומספר בנות שלא נודע לנו שמן.

כתביו

פירושו למקרא

1

פירוש הרמב"ן על התורה מתוך כתב יד אדלר 662, המתוארך לאמצע המאה ה-15

כתב יד הרליי 5504

כתב יד הרליי 5703

עוד בצעירותו חיבר הרמב"ן פירוש לספר איוב. מאוחר יותר, עדיין בהיותו בספרד, חיבר את פירושו המפורסם לחמשה חומשי תורה. כמו כן חיבר הרמב"ן פירושים גם לספר שיר השירים ולישעיהו, פרק נ"ג.

עם עלותו לארץ ישראל ערך הרמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו. זאת בעקבות חשיפתו לחיבורים נוספים או בעקבות התרשמותו מהגאוגרפיה של ארץ ישראל או ממצאים שנתגלו לעיניו.‏ רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).

פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד. הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו רשב"ם, נכדו של רש"י, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, רמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים.

בפירוש מתגלה רמב"ן כחוקר מעמיק המפרש את המקרא בהתאם לתוצאות מחקרו.^{[דרוש מקור]} הפירוש עוסק בביאור המילים, המצוות היוצאות מן הכתוב, היחס בין מדרש חז"ל לכתוב והיחס בין הסיפור המקראי לתוכנו הפנימי.

בפירושו למקרא, מתעמת רמב"ן עם פירושיהם של שני הפרשנים החשובים של ימי הביניים - רש"י וראב"ע – אותם הוא מצטט. בדומה לרש"י הוא מביא את מדרשי חז"ל, אך בניגוד לו הוא מתעמק ודן במדרשים וקובע האם הם תואמים את פשט הכתוב.

מלבד רש"י וראב"ע, מצטט רמב"ן אף את הפילוסוף היהודי הגדול באותה תקופה - רמב"ם. את דבריו הוא מביא בעיקר בנושאים פילוסופיים, ואינו חושש להתעמת איתו. לדוגמה, כאשר הרמב"ם מסביר את המעשה באברם ובשלושת המלאכים שביקרו כחלום נבואי של אברם, תוקף אותו רמב"ן בלשון חריפה ואומר עליו כי אסור לשמוע לדבריו.

יחסו של רמב"ן לרש"י הינו יחס של כבוד. לשכלתנות של אבן עזרא מתייחס רמב"ן בביקורתיות: "תוכחת מגולה מאהבה מסותרה" (לשון רמב"ן בהקדמתו לפירושו לתורה). את פרשנותו הפילוסופית של הרמב"ם מבקר רמב"ן תוך שימוש ביסודות הקבלה.

הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך הפרד"ס, שהייתה נהוגה אז בפרשנות הנוצרית^{[דרוש מקור]}, שהבחינה בין "ארבעה הגיונות לכתוב", או quattuor sensus scripturae:

• litteraliter - הפשט, הפירוש המילולי, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט מילות הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי-פיזיקלי.
• anagogice - רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתוב אחד על משנהו, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר. וכלשון הרמב"ן: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכולם באים ללמד על העתיד". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
• allegorice - דרש, פרשנות אלגורית, בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית לאורך ההיסטוריה.
• mystice - סוד, ובלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו" בדרך זו מבאר הרמב"ן את הפסוקים בדרך הקבלה, דהיינו, הוא רואה את המקרא כחלק ורמז של ועל האלוהות עצמה והיחסים השונים בין הספירות.

פירושיו לתלמוד

חידושי הרמב"ן על מסכת גיטין וורשה, 1879

הרמב"ן, שעמד בראש ישיבה גדולה שנקראה גרונה בברצלונה, חיבר ספרי חידושים על מספר רב של מסכתות מהתלמוד בבלי. בניגוד לראשוני צרפת ואשכנז, שכתבו את פירושיהם כפירוש רציף או נקודתי, ובניגוד למפרשי התלמוד מקדמוני צפון-אפריקה (כרבנו חננאל) שכתבו פראפרזות לסוגיות התלמוד - יצא הרמב"ן לדרך חדשה ובתורתו נפגשו לראשונה מזרח ומערב, צפון ודרום. מתורת גאוני בבל שבמזרח על מסורתה וגירסותיה, עם חידושי הקדמונים אשר בספרד בקצה מערב - ר' שמואל הנגיד, ר"י אלברגלוני, ר' יצחק גיאת, ר"י מיגאש, הרי"ף ועוד; דרך תורתם של גדולי צרפת, אשכנז ופרובנס בצפון - רש"י ובעלי התוספות לדורותיהם, בעל האשכול, הראב"ד ובעל המאור - עד פירושים ופסקים מפרי עטם של רבנו חננאל, רב ניסים גאון והרמב"ם באפריקה שבדרום. מחידושי הרמב"ן ניכרים באופן בולט עוצמה תלמודית ובקיאות חובקת עולם, דבר שלא נעדר מעיניהם של ראשונים ואחרונים. לחידושיו ישנה השפעה עמוקה על עולמה של תורת ישראל ולימודה.

לתחום זה ניתן לצרף שני חיבורים נוספים. הראשון הוא קונטרס דינא דגרמי - חיבור הקשור למסכת בבא קמא ועוסק בנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם. השני הוא דרשת הרמב"ן לראש השנה. חיבור זה הינו ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה. שני אלו אמנם לא נכתבו כספרי חידושים, אך בסגנונם ובמהותם אינם שונים מהם.

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב יצחק קנפאנטון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים בקאשטיליא, בספרו "דרכי התלמוד": "בחידושי הרמב"ן ז"ל צריך אתה לעיין בעיון דק היטב ולהשתדל להוציא ולצמצם כל לשונו בעניין שלא ישאר בו דבר מיותר, אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במשקל ובמספר ובמידה".

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי התוספות.

השגות הרמב"ן

מאפיין חשוב בדמותו של הרמב"ן משתקף בספרות רחבה המוקדשת להגנת המסורת הספרדית מפני "התקפות" ראשונים על מייסדי מסורת זו, גאוני בבל וראשוני חכמי ספרד, רבותיו של הרמב"ן. הערך של שימור המסורת טמוע היטב בכתבים הללו וגם בהם גלומות ידיעותיו הרחבות וניתוחו המדויק. אלו הם כמה מכתביו המשתייכים לסוגה ספרותית זו:

• ספר מלחמות השם - תשובות להשגות רבי זרחיה הלוי, "בעל המאור", על הלכות הרי"ף. הללו נדפסו בדפי הרי"ף עצמם.
• ספר הזכות - תשובות להשגות הרבי אברהם בן דוד על הלכות הרי"ף. גם אלו נדפסו עם הרי"ף.
• השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם - בשורשים לספר המצוות מעלה הרמב"ם יסודות ליצירת מניין המצוות ומעלה לא אחת טענות כנגד ספרו של ר' שמעון קיירא, הלכות גדולות, שעוסק במצוות ובמניינם. הרמב"ן בהשגותיו מגיב על רוב טענותיו של הרמב"ם ואף מבקר את מניין המצוות שלו. ראו ערך מורחב: מניין המצוות על פי הרמב"ן.
• השגות הרמב"ן לספר הצבא לר' זרחיה הלוי (רז"ה).
• השגות הרמב"ן על הלכות לולב לראב"ד - המתייחס לפסקים של הרי"ף.

תורת האדם

ספר הדן בענייני קבורה, אבילות והנושאים הנלווים לכך.

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, והוא הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו. הרמב"ן מגדיר בו את אמונת העולם הבא ותחיית המתים, ואת עקרונות השכר והעונש, על פי התלמוד ואמונת ישראל. הרמב"ן קובע בספרו בניגוד להגדרות ושיטות אחרות בתקופתו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים."

השפעותיו ההלכתיות של הרמב"ן

הרמב"ן לא חיבר אמנם ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, אך דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של הטור ולאחר מכן בשולחן ערוך, לעתים אף נגד גדולי הראשונים. הרמב"ן היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו ע"פ הקדמתו לסיפרו בית יוסף. פסקיו וחידושיו שנמסרו לנו על ידי תלמידיו מצאו גם הם את מקומם בספרות ההלכה עד דורנו.

רמב"ן כמקובל

אגרת הרמב"ן ע"ג קיר הכניסה לבית כנסת הרמב"ן, ברובע היהודי

לפי המסורת רמב"ן למד את חכמת הקבלה מרבי עזרא ורבי עזריאל מגירונה, בני רבי שלמה. שניהם היו תלמידיו של רבי יצחק סגי נהור, בנו של הראב"ד השלישי, שנחשב לבן הדור הראשון להתגלות חכמת הקבלה.

הרמב"ן היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, על כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף שבהן מפרט הרמב"ן את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך דבריו. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שהקורא הרגיל לא יוכל להבין את רמזיו הדקים בעניינים אלה, ורק בעל מסורת קבלית יוכל לרדת לעומקם. סמכותו ההלכתית של רמב"ן תרמה רבות להתפשטות הקבלה.

ויכוח ברצלונה

ערך מורחב – ויכוח ברצלונה

בד בבד עם פירושו לתורה, הרמב"ן נלחם את מלחמת היהדות כנגד הנוצרים. לאחר שנכפה על ידי מלך ספרד, יעקב הראשון מאראגוניה, הוא השתתף בוויכוח פומבי, שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני (Paulus Christiani). הוויכוח החל ב-20 ביולי 1263, בברצלונה, לנוכח המלך, שריו ונזירי המסדר הדומיניקני של הכנסייה הקתולית, ובראשם רמון די פינאפורטי, שאף הוא השתתף בוויכוח מידי פעם. הוויכוח התנהל במשך ארבעה ימים לא רציפים.

ענייני הוויכוח כמו שמתאר אותם הרמב"ן בספרו "סדר הויכוח" נסובו על ענייני האמונה, ובעיקר שאלת משיחיותו ואלוהותו של ישו, וכן השילוש הקדוש. בסופו של הוויכוח הופיעו המלך ופמלייתו ביום שבת בבית הכנסת של העיר, וניהלו שם ויכוח זוטא נוסף עם הרמב"ן, שנשאר במיוחד בעיר להזים את טענותיהם. בסופו של הוויכוח זימן המלך את הרמב"ן אליו והעניק לו 300 דוקאטים ופטרו לשלום.

במהלך הוויכוח העלה באומץ הרמב"ן את נקודת המחלוקת העיקרית לדעתו בין היהדות לנצרות, והיא האמונה הנוצרית שאלוהים בורא השמים והארץ התגלגל להיות עובר בבטן אישה, נולד וגדל כתינוק ולבסוף נהרג בידי אויביו, מבלי אפשרות להציל את עצמו, ולאחר מכן עתיד לקום שוב לתחייה. הוא העלה גם את שפיכות הדמים הרבה של הכנסייה הנוצרית יותר מעמים אחרים, בשם האהבה ובשם משיחיותו של ישו, שלדבריו היה אמור לתקן את העולם ולהשכין בו שלום ואהבה, ולא מלחמות ושלטון בכוח הזרוע.

באמצע הוויכוח ביקש הרמב"ן להפסיק את הוויכוח בשל לחץ שהופעל עליו על ידי מנהיגים שונים של הכנסייה, אבל במעמדו של המלך, לא עמד להם כוחם להתנגד, והוויכוח נמשך. הרמב"ן העלה את דברי הוויכוח על הכתב, ושלח העתקים לאנשים שונים, מכיוון ששמע שראשי המסדר התפארו בכך שניצחו את החכם שברבני ספרד. ככל הנראה בשל אותו ויכוח ופרסומו על ידי הרמב"ן, נאלץ לצאת את ספרד בשנת 1267, כארבע שנים לאחר סיומו, בגיל 73.

בעקבות הוויכוח פירש הרמב"ן את פרק נ"ג בישעיהו המדבר על "עבד ה'", אותו מייחסים הנוצרים (כגון איזידור מסיביליה) ביחס למשיחם. גם בפירושו לתורה שתל רמב"ן רמזי ביקורת - לעתים עבים - כנגד הנוצרים ושלטונם המדכא.

הדפסה ראשונה של הוויכוח נעשתה בשנת 1681 על ידי ווגנזייל, בצירוף תרגום לרומית. מהדורה עדכנית בעריכתו של הרב חיים דוב שעוועל נמצאת בכתבי רמב"ן, חלק א', עמ' רצט-שכ, הוצאת מוסד הרב קוק.

ארץ ישראל

ציור קיר של רמב"ן, על גבי האודיטוריום בעכו

אהבתו של רמב"ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, ובניגוד לרבי יהודה הלוי, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים. רמב"ן כתב שירים ומסות על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבחה.

לאחר שנאלץ לצאת את ספרד, בלחץ האפיפיור קלמנס הרביעי, הגיע רמב"ן לארץ ישראל בחודש אלול ה'כז (1267), בגיל 73. הוא תיאר את מצבה העגום של ירושלים, בה ארגן קהילה ובנה בית כנסת. ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים ישנו בית כנסת המיוחס לרמב"ן, אך ייחוס זה הנו מאוחר (ראשית המאה ה-16)‏, וכנראה שמדובר בבית הכנסת אותו תיאר רבי עובדיה מברטנורא בשנת 1488. אלחנן ריינר הוכיח שבית הכנסת עליו דיבר הרמב"ן היה בהכרח בתוך השכונה היהודית, שנמצאה בהר ציון שמחוץ לחומה של ימינו, כנראה בקרבת כנסיית הדורמיציון‏.

לאחר מכן פנה רמב"ן לעכו, שם מסר את "דרשת ראש השנה" ב-1269, ומשם לא ידוע לאן המשיך. מסורות שונות מייחסות את קבורתו לירושלים (ליד כפר השילוח), לחיפה‏, או לחברון. חותמו האישי של הרמב"ן התגלה בשנת 1972 בתל כיסון, בדרומה של עכו, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק'.‏

תלמידיו

תלמידיו של רמב"ן הלכו בשיטתו המשלבת את תורת בעלי התוספות עם המסורת הספרדית, הגדולים שבהם הרשב"א, הרא"ה ורבי שמואל ב"ר יצחק הסרדי.

בעקבות הרמב"ן הלכו בתי מדרש רבים בספרד, אשר תרמו רבות לתור הזהב של יהדות ספרד.

לקריאה נוספת

• ח"ד שעוועל, רבינו משה בן נחמן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז
• עמוס פונקנשטיין, סגנונות בפרשנות המקרא בימי הביניים, סדרת האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון
• חביבה פדיה, הרמב"ן: התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשס"ג
• חביבה פדיה, "ציור ותמונה בפרשנות הקבלית של הרמב"ן", מחניים 6 (תשנ"ד), עמ' 114 - 123
• חביבה פדיה, "ארץ-של-רוח וארץ-ממש: ר' עזרא, ר' עזריאל והרמב"ן", בתוך: ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים, יד יצחק בן צבי, תשנ"א, עמ' 233 - 289
• משה הלברטל, על דרך האמת - הרמב"ן ויצירתה של מסורת, מכון הרטמן, ירושלים, תשס"ו

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רמב"ן
טקסט בוויקיטקסט: כתבי הרמב"ן

• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רמב"ן", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1139-1127, באתר HebrewBooks
• רמב"ן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• "רמב"ן" באתר "לקסיקון לתרבות ישראל", המרכז לטכנולוגיה חינוכית

כתבי הרמב"ן:

• פירושי התורה / לרבינו הרב ר' משה ב"ר נחמן זלה"ה גירונדי, רומא ר"ל בערך, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית ‏
• פירוש הרמב"ן לתורה, באתר דעת
• שיר השירים עם פירוש הרוקח ורמב"ן
• אגרת הקודש לרמב"ן , באתר HebrewBooks אגרת הקודש בקובץ טקסט

מאמרים:

• רשימת מאמרים כלליים על רמב"ן באתר רמב"י (עברית) (לועזית) – רשימת תת-נושאים מפורטת (עברית) (לועזית)
• מזל דורי, ‏פירוש להקדמת הרמב"ן לבראשית , באתר דעת
• שלם יהלום, ‏רבי משה הדרשן ואגדת פרובנס במשנת הרמב"ן, פעמים 94-5, חורף-אביב תשס"ג
• א"י וגאולה במשנת הרמב"ן - ש"ז כהנא
• משה יהודה רוזנווסר, פירוש הרמב"ן על התורה לאור העימות עם הנצרות , המעיין טבת תשס"ז , הנ"ל, ‏תגובת הרמב"ן בפירושו לתורה לטענה הנוצרית 'אנו ישראל', המעיין ניסן תשס"ח
• מאמרים על פירושי הרמב"ן באתר הניווט בתנ"ך
• המוזיקה, בכתבי הרמב"ן, מתוך אתר מכון המוזיקה ביהדות
• בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003, מחקר על הסיפור הנודע בבן הרמב"ן

הערות שוליים

תקופת חייו של רמב"ן על ציר הזמן

ראשוני המקובלים בימי הביניים
הראב"ד השלישי • ר' יצחק סגי נהור • ר' עזרא ועזריאל בני שלמה • רמב"ן • פרץ הכהן • ר' מנחם רקנאטי • ר' יעקב בן ששת • ר' יהודה ב"ר יקר • ר' אשר בן דוד • ר' ברוך התוגרמי • ר' אברהם אבולעפיה • ר' משה בן שמעון מבורגוס • ר' יוסף ג'יקטיליה • ר' יצחק דמן עכו • ר' משה די לאון • ר' שם טוב אבן גאון • ר' מאיר אבן גבאי