רמת הגולן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הדף "גולן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גולן (פירושונים).
רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין נהר הירמוך מדרום והר החרמון מצפון, ממזרח לכנרת ולעמק החולה. ברמת הגולן עובר הגבול בין ישראל לסוריה. שטח הרמה הוא 1,800 קמ"ר בערך, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. החלק הישראלי של הרמה נכבש מידי סוריה במלחמת ששת הימים. מקור המילה 'גולן' הוא בתנ"ך, שם היא משמשת כשם עיר בתחום שבט מנשה באזור הבשן: "וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי" (דברים פרק ד', מג). עיר זו שימשה כעיר מקלט, כמתואר בתוספתא: "שלש ערים הפריש יהושע בארץ כנען והיו מכוונות כנגד שלש שבעבר הירדן כשתי שורות שבכרם: חברון ביהודה כנגד בצר במדבר; שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד; קדש בגליל כנגד גולן בבשן" (תוספתא מסכת מכות, פרק ג הלכה ב'). ייתכן ששימוש זה הוא שהקנה לה את השם גולן, מלשון "גולה" או "גלות" (בערבית 'ג'וואל' جوّال הוא עובר אורח או נודד). גם בערבית מכונה הרמה בשם דומה: אל-ג'ולן (الجولان). לפני מלחמת ששת הימים היה מקובל לכנות את הרמה וסביבותיה גם בשם "הרמה הסורית"[1], כינוי שכיום משתמשים בו לעתים נדירות מאוד, בעיקר גורמים המתנגדים לשליטת ישראל ברמה.
מבחינה גאוגרפית הרמה נתחמת על ידי נפילה של 600 מטר אל שפת הכנרת והירדן במערב, נהר הירמוך בדרום, הר החרמון בצפון. במזרח לא קיים גבול גאוגרפי ברור, והמישורים ממשיכים עד לעומק סוריה ולכן נהוג לתחום אותה בקו הפסקת האש מ-1973.
ברמת הגולן נחלים רבים, המספקים כשליש ממי הכנרת, שלושת הבולטים שבהם מחלקים את רמת הגולן לשלושה חלקים - הצפוני (בין החרמון לנחל ג'ילבון), המרכזי (בין נחל ג'ילבון לנחל דליות), והדרומי (בין נחל דליות לירמוך).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עד לתחילת המאה העשרים לא היה אזור הגולן אזור מופרד מבחינה מדינית משאר חלקי ארץ ישראל. בגולן ישבו עברים החל מכיבוש האזור מידי עוג מלך הבשן במסגרת כיבוש הארץ בימי יהושע בן נון. בימי המשנה והתלמוד היו באזור יישובים יהודיים רבים אולם עד המאה ה-10 נעלמו כולם והאזור התרוקן יחסית מתושביו.
בסוף המאה ה-19 נעשו מספר ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן אולם הם נכשלו. כשנקבע קו הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי על סוריה ב־1923, בעקבות הסכם סייקס פיקו, הוחלט כי הגולן יהיה בשטח הסורי, עם מגבלות מסוימות שקשורות למים (המנדט הבריטי כלל גם 10 מטר מקו הכנרת ואת מי הבניאס).
לפני כיבוש הגולן בשנת 1967, התגוררו בו כ-150 אלף איש [2]. הוא היה מיושב בדלילות יחסית בדרומו ובמרכזו בצ'רקסים ובדרוזים וביתר צפיפות בצפונו ביישובים הדרוזיים הקיימים עד היום. האוכלוסייה התרכזה בעיר המחוז קוניטרה, ב-140 כפרים ועיירות, ובעוד כ-60 יישובים קטנים יותר, שנקראו "מזרעות" (חוות). ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצורכי הצבא, סללה כבישים, ומתחה קווי חשמל וטלפון. מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסייה האזרחית, אך בעיקר זו היושבת לאורך הצירים הראשיים. ל-50 מיישובי הגולן הייתה אספקת מים סדירה, פרי פיתוחם של מפעלי המים הסוריים. שאר היישובים השתמשו עדיין במי מעיינות, מי נחלים ומי גשמים.
בין השנים 1949 עד 1967 נהג הצבא הסורי להפגיז את היישובים הישראלים לאורך הגבול. התרחשו תקריות רבות של ירי כלפי סירות דייגים בכנרת. כתוצאה מהפגזות אלו נהרגו 140 אזרחים ועוד רבים נפצעו. כמו כן נגרמו נזקים לרכוש ושדות תבואה רבים עלו באש. בנוסף, בתחילת שנות ה-50, השתלטו הסורים על שטחים ישראל ממערב לקו הגבול הבינלאומי בינם ובין ישראל, באזור חמת גדר אלמגור, והחוף המזרחי של הכנרת. השתלטות זו, יצרה קו חדש בין המדינות אשר לימים נודע בשם 'קווי ה-4 ביוני' וזאת כדי להבדילו מקו הגבול הבינלאומי שנקבע בתקופת המנדט הבריטי. במהלך מלחמת ששת הימים, הפגיזו הסורים את ישובי עמק החולה וראש פינה, וטנקים סוריים אף ניסו להתקדם לעבר קיבוץ דן. למרות מהלכים סוריים מוגבלים יחסית אלו, לא הייתה כוונה לממשלת ישראל לכבוש את רמת הגולן. רק בימיה האחרונים של המלחמה, ובעקבות לחץ של משלחת יישובי הצפון, הוחלט לכבוש את רמת הגולן ולשים קץ לאיום ההפגזות על ישובי עמק החולה.
[עריכה] לאחר מלחמת ששת הימים
שטח של כ-1250 קמ"ר מרמת הגולן נכבש מסוריה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967 והוחל עליו ממשל צבאי. בשטח שנכבש על ידי ישראל התגוררו כ-128,000 אזרחים סורים, כרבע מהם התגוררו בעיר קוניטרה והשאר גרו ב-222 יישובים אחרים. לאחר הניצחון הישראלי כ-115,000 עד 122,000 מהאזרחים הסוריים עזבו את הרמה ועברו לשטח סוריה, רבים ממקומות היישוב הסוריים נהרסו לאחר מכן.[2]
היישובים הישראלים הראשונים בגולן הוקמו על רקע אידאולוגי וביטחוני על ידי מספר גופים מיישבים ובהם הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר ותנועת המושבים הדתיים, בדומה לישובים אחרים שהוקמו באותה עת בסיני ובבקעת הירדן. היישוב הראשון - מרום גולן - הוקם כבר חודש לאחר המלחמה, ב-14 ביולי 1967. לאחר מלחמת יום כיפור הוקמה מועצה אזורית חדשה בשם "גולן", שכללה את כל שטחי הגולן, למעט שטחי 5 הכפרים הסוריים שנשארו. המתיישבים בגולן הקימו גוף שמייצג אותם – "ועד ישובי הגולן".
במלחמת יום כיפור ולמרות מאמציו, לא הצליח הצבא הסורי לכבוש מחדש את גולן ולאחר כמה ימי לחימה ותוך קרבות קשים, ובראשם קרב עמק הבכא, הוא נהדף. בשלביה האחרונים של המלחמה אף הצליחו כוחות צה"ל להיכנס לשטח הסורי ולהתקדם עד למרחק של כארבעים קילומטרים מדמשק. ב-1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות אשר במסגרתו פינתה ישראל את השטחים החדשים שכבשה וגם 60 קמ"ר שהיו בידיה בגולן מאז 1967 ובהם העיר קוניטרה ומספר כפרים. אזור חיץ של האו"ם הוקם בשטח המפונה, ואזור דילול כוחות הוקם משני צדדיו. למרות שהעיירה קוניטרה חזרה לידיים סוריות, הרי שהמשטר הסורי העדיף שלא להשיב אליה את תושביה הסוריים ולהשאיר אותה בחורבנה, כאות ל'המשך הכיבוש הישראלי בגולן' לתפיסתו.
ב-1976, בתקופת ממשלת יצחק רבין הראשונה, הוקמה העיר קצרין, בסמוך לישוב יהודי קדום מתקופת בית המקדש השני.
"חוק רמת הגולן" שהתקבל ב-14 בדצמבר 1981 ביטל את הממשל הצבאי והחיל על הגולן את החוק הישראלי ולמעשה סיפח אותה למדינה, על אף שנזהר מלהשתמש במילה "סיפוח" לשם כך. בצעד נדיר, קוימו כל שלוש הקריאות על החוק באותו היום. בעקבות סיפוח זה, התאפשר לכל התושבים הדרוזיים בגולן להפוך לאזרחים ישראליים, במידה והם רוצים בכך. אותם תושבים שסירבו להתאזרח נהנים כיום ממעמד של תושב בישראל. סיפוח הגולן אינו מוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, ומועצת הביטחון של האו"ם אף קיבלה החלטה הקוראת לביטולו וקובעת כי אין לו תוקף בינלאומי, אולם לא הוטלו על ישראל סנקציות בעקבות חוק רמת הגולן. למרות עמדה בינלאומית זו, ישנם חוקרים במשפט הבינלאומי הטוענים כי החזקת הגולן על ידי ישראל הינה חוקית, הן בשל העובדה שהיא הושגה לאחר תוקפנות סורית בימיה הראשונים של מלחמת ששת הימים והן בשל העובדה כי משך הזמן שהגולן נמצא תחת שלטון ישראל ארוך כפליים מזה שהיה בידיים סוריות.
מאז 1967 נבנו כ-33 יישובים ישראליים ברמת הגולן, ובהם יישובים חילוניים, דתיים, קיבוצים ומושבים וכן העיירה קצרין.
[עריכה] מצב נוכחי
מאז 1974 מוצבים לאורך הגבול הסורי כוחות שמירת שלום של האו"ם הממונים על שמירת השקט באזור, ואכן הגבול באזור נשמר שקט מאז מלחמת יום כיפור (למעט עימותים בשטח לבנון, תקיפה של מחנה אימונים של הג'יהאד האיסלמי בעומק סוריה על ידי מטוסים ישראליים והפצצת הכור הגרעיני הסורי ב-2007). כחלק מדיונים להשגת הסכם שלום דורשים הסורים החזרה של כל שטח רמת הגולן שנכבש ב-1967.
בישראל עצמה יש חילוקי דעות בעניין רמת הגולן. ביום קבלת חוק רמת הגולן בכנסת אמר ראש הממשלה דאז מנחם בגין כי החוק לא ימנע משא ומתן לשלום עם סוריה. בהתחשב בעובדה שבאותם ימים התנהל משא ומתן בין ממשלות ישראל ומצרים על נסיגת ישראל מחצי האי סיני, היה בדבריו של בגין רמז לכך שהחוק אינו סותם את הגולל על משא ומתן דומה עם סוריה. ראש הממשלה הישראלי הראשון שהביע באופן ברור וגלוי נכונות לסגת מרמת הגולן, במסגרת הסכם שלום עם סוריה שיכלול פירוז של השטח ואמצעי התרעה, היה יצחק רבין. בישיבת ממשלה ב-8 בספטמבר 1994 רמז רבין לכך שיהיה מוכן להסדר שלום עם סוריה דומה לזה הכלול בהסכם השלום עם מצרים, כלומר נסיגה מלאה, אך הדרגתית מרמת הגולן עם סידורי ביטחון מיוחדים ונורמליזציה מלאה בין המדינות טרם השלמת הנסיגה[3]. באותה ישיבת ממשלה הבהיר רבין כי אין התחייבות ישראלית לנסיגה, אולם לפי כמה דיווחים[4] הייתה התחייבות סודית של רבין בפני הממשל האמריקני לסגת מרמת הגולן אם יתמלאו התנאים הביטחוניים שהציב. התחייבות זו כונתה "פיקדון רבין". שמעון פרס, שנכנס לתפקיד ראש הממשלה לאחר רצח רבין, קיים (לפי עדותו של אהוד ברק) שיחות עם הסורים על אותו בסיס[5]. לגבי עמדתו של ראש הממשלה שאחריו, בנימין נתניהו מהליכוד קיימים דיווחים סותרים, לטענת נתניהו במשא ומתן החשאי שניהל דרך מקורבו רון לאודר, הוא הצליח להשיג את הסכמת הסורים לשמירת כתף החרמון בידי ישראל [1]. ראש הממשלה הבא, אהוד ברק, הביע נכונות לסגת לקו הגבול הבינלאומי, תוך הותרת רצועה צרה בשפתה המזרחית של הכנרת, שתמורתה יוענק לסורים שטח אחר. לפי הצעתו, לסורים תינתן גישה מוגבלת למי הכנרת והם יוכלו לשאוב מעט ממי האגם[6]. נראה כי בתקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה לא התקיימו דיונים משמעותיים עם סוריה, בין היתר בשל פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא וחילופי השלטון בדמשק. על פי דיווח בידיעות אחרונות במסרים חשאיים מטעם אהוד אולמרט לבשאר אל-אסד, הביע גם הוא נכונות לנסיגה מלאה מן הגולן [2] לכל אורך שנות המשא והמתן החשאי והגלוי עם הסורים התנהל ויכוח ציבורי סוער בשאלת הנסיגה מרמת הגולן. אפשר לומר כי ההתנגדות בציבור לנסיגה מרמת הגולן גדולה יותר מההתנגדות לנסיגה משטחים אחרים שנכבשו במהלך מלחמת ששת הימים. באפריל 2008, החלו להתפרסם בישראל ידיעות כי נציגים מטעם ראש הממשלה אהוד אולמרט נפגשים באופן עקיף ובתיווך טורקי, עם נציגים סוריים באיסטנבול. במאי 2008, אישרה ישראל כי היא מקיימת משא ומתן עקיף עם סוריה. שר החוץ הסורי, וואליד אל מועלם, אישר את הודעת ישראל וטען כי זו התחייבה בפני מדינתו כי ישראל תיסוג מכל שטח רמת הגולן עד לקווי ה-4 ביוני. מסקרים שנערכו בעקבות פרסומים אלו, בערוץ 2 ועיתון 'הארץ' עולה, כי בין 65 ל- 70 אחוזים מכלל הציבור הישראלי מתנגדים לירידה מרמת הגולן ואילו רק בין 22 ל - 25 אחוזים תומכים בנסיגה שכזו. במאי 2009 הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו "כי לא יסוג מרמת הגולן" [7].
עובדת היותה של רמת הגולן, בניגוד לשאר השטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים, שטח ריבוני ישראלי, מוסיף קשיים על כוונה עתידית לפנות את התושבים היהודיים משטחים אלו וזאת לאור העובדה שזכות הקניין והרכוש עומדת לצידם בשטחים אלו.
[עריכה] חילוקי דעות לגבי הגבול
 |
ערך מורחב – גבולות מדינת ישראל |
חלק מחילוקי הדעות בין ישראל לסוריה לגבי אפשרות של נסיגה ישראלית בהסכם שלום עתידי היא תוואי הגבול בין ישראל לרמת-הגולן. הגבול הבינלאומי, כפי שנקבע בהסכם בין צרפת לבריטניה ב-1923 השאיר בשטח הבריטי את כל הכנרת והירדן, כולל רצועה של 10 מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן. במלחמת העצמאות התקדמו כוחות הסורים מעבר לקווים אלה, ובהסכמי שביתת-הנשק נקבע שהשטחים שמהם ייסוגו הסורים יהיו מפורזים. בפועל, לאחר פלישות סוריות בתחילת שנות ה-50, נוצר מצב לפיו הסורים שולטים על מזרח הירדן והכנרת. גבול זה ידוע כ"קווי 4 ביוני 67". הסורים תובעים מישראל נסיגה לקו זה. עמדתה של ישראל היא שגם במקרה של נסיגה, היא תהיה לגבול המנדטורי הבינלאומי, שכן קווי ה-4 ביוני מספחים לסוריה שטח שהיא השתלטה עליו באופן לא-חוקי, במהלך שנות ה-50. קווי ה-4 ביוני נחשבים בעיני ישראל בעייתיים מבחינה אסטרטגית, כיוון שהם מאפשרים לסוריה לדרוש את מחצית משטחה של הכנרת, על פי העקרון הבינלאומי כי מקור מים שגובל בין שתי מדינות, יחולק ביניהן.
גבול נוסף ששנוי במחלוקת הוא הגבול בין הגולן ללבנון. גבול זה, שנמצא במורדות החרמון, סומן במקור על גבי מפות לא מדויקות, ולפיו אזור הר דב, הידוע גם בשם חוות שבעא, נמצא בשטח סוריה. זאת, למרות שהכפר שבעא עצמו, נמצא בלבנון. מיקומו המדויק של הגבול לא נתפס כבעיה משמעותית במשך כמה עשרות שנים, ותושבי שבעא אף שלמו מיסים לממשלת סוריה בעבור החוות. הבעיה התעוררה במאי 2000 עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. נציגים מטעם האו"ם סימנו את הגבול שאליו צריכה ישראל לסגת, וכללו את חוות שבעא בשטח רמת הגולן. סוריה ולבנון טוענות שהמדינות הסדירו את הגבול ביניהם כשסוריה מסרה את השטח ללבנון ב-1951. לבנון הציגה בפני האו"ם מפה משנת 1966 המוכיחה זאת לכאורה, אולם בידי האו"ם נמצאות 10 מפות אחרות שיצאו לאור אחרי 1966 במוסדות לבנוניים רשמיים, ואשר מראות כי החוות נמצאות בשטח סוריה[8]. מועצת הביטחון של האו"ם הכירה בנסיגה המלאה של ישראל מלבנון בהתאם להחלטה 425. האזור הוסיף להיות מוקד לחיכוך בין ישראל לחזבאללה, עד להסדרי הפסקת האש שנקבעו בתום מלחמת לבנון השנייה.
[עריכה] דמוגרפיה
נכון למאי 2008, בגולן חיים כ-40 אלף איש, כ-18.5 אלף דרוזים, 2,700 עלאווים, וכ-19.5 אלף יהודים.[3]
החל משנת 1981 רשאים הדרוזים ברמת הגולן לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש מגיל 18 ומעלה במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות, והשאר מוגדרים כתושבי קבע בישראל. בקרב אלו אשר קיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% הגיעו להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 63.5% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית.
ברמת הגולן שש מועצות מקומיות בהן ארבע דרוזיות: בוקעאתא (5,200 איש), מג'דל שמס (8,400 נפש), מסעדה (3,100 נפש) ועין קנייא (1,700 נפש), אחת עלאווית: ע'ג'ר (2,700 נפש), ואחת יהודית: קצרין, המכונה "בירת הגולן", (7,000 נפש, מהם כשליש הם עולים מברית המועצות לשעבר). בנוסף, קיימים ברמת הגולן עוד 32 יישובים יהודיים המאוגדים במועצה אזורית גולן, בהם מתגוררים כ-12 אלף איש.
[עריכה] תיירות בגולן
בגולן מספר אזורי תעשייה, צימרים, מבשלות בירה, מטעי תפוחים ובתי הארחה המשמשים אטרקציות תיירותיות. ישראלים רבים מזהים את הגולן עם גידולי התפוחים והמים המינרליים שמופקים במקום. בתחומי המועצה האזורית מצוי אתר החרמון, אתר הסקי היחידי בישראל, המופעל על ידי המושב נווה אטיב. חופה המזרחי של הכנרת מצוי אף הוא בתחומי המועצה האזורית והוקמו בו אתרי נופש ומים. בגולן מספר שמורות טבע מרכזיות ובהן שמורת היהודיה, נחל זוויתן, בריכת המשושים, אתר גמלא, יער אודם ועוד. ב-2007 הושלמה בנייתו של מרכז המבקרים 'קסם הגולן' בסמוך לקצרין המהווה את המרכז המסחרי והתיירותי בגולן. אחד האתרים המיוחדים ברמת הגולן הוא אתר גלגל רפאים שבקרבת מושב יונתן.
[עריכה] כלכלה
הכלכלה ברמת הגולן מורכבת בעיקר מתעשייה ומחקלאות.
פידיון כספי: תעשייה - 700 מיליון שקל. חקלאות - 500 מיליון שקל. מסחר - 180 מיליון שקל. תיירות - 150 מיליון שקל. שירותים - 80 מיליון שקל. סך הכול: 1.6 מיליארד שקל.
העסקים בגולן: 700 עסקי חקלאות המעסיקים 1,100 שכירים; 24 עסקי תעשייה המעסיקים 860 שכירים; 207 עסקי תיירות המעסיקים 720 שכירים; 180 עסקי מסחר ושירותים המעסיקים 600 שכירים. בשירות הציבורי ובמערכת החינוך - 1,820 שכירים. סך הכול: כ-1100 עסקים המעסיקים כ-5,000 שכירים.
- ענבי היין מהגולן (7,500 טון) מספקים 21% מענף היין הישראלי ו-38% מייצוא היין.
- תירס (20 אלף טון) מספק 23% מהשוק הישראלי.
- בשר בקר (12 אלף אמהות) - 40% מהשוק הישראלי.
- ייצור חלב (66 מיליון ליטר) - 6% מהשוק הישראלי.
- תפוחי עץ (30 אלף טון) - 30% מהשוק הישראלי.
- צמר (10 אלף טון) - 41% מהשוק הישראלי.
- דובדבן (600 טון) - 50% מהשוק הישראלי.
- תפוח אדמה (7,000 טון) - 32% מהשוק הישראלי.
- ביצים (3,000 טון) - 28% מהמשוק הישראלי.
- בשר בקר (5,000 טון)- 23% מהמשוק הישראלי.
קיימים שלושה אזורי תעשייה: הגדול שבהם הוא אזור התעשייה קצרין (1,400 דונם). השני הוא בני-יהודה (350 דונם) והשלישי הוא "חממה טכנולוגית". ברמת הגולן מיוצרים 50% מהמים המינרליים בשוק הישראלי.
[עריכה] גאוגרפיה
|
|
ערך מורחב – גאוגרפיה של רמת הגולן |
רמת הגולן והר החרמון הינם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביותר בשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן. גובה האזור אינו אחיד לכל אורכו. במזרח הרמה מתרוממים הרים בודדים, ולהם יש צורה של חרוט קטום - אלה הם הרי געש (לא פעילים). בחלקה המערבי של הרמה יש מדרונות גבוהים ותלולים ומצוקים, היורדים אל עמקי הצפון.
[עריכה] החי והצומח
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] נחלי הגולן
[עריכה] גאולוגיה
|
|
ערך מורחב – הגאולוגיה של הגולן |
רמת הגולן היא חלק המערבי של חבל הארץ הבשן, מזרחה לנהר הירדן. חבל בשן נחשב לאחד האזורים הגאוגרפיים הגדולים בעולם המכוסים בזלת ברציפות. רובו שכבות הלבה הן מגמה אשר נוצרה יחסית בארץ ישראל בעת העתיקה. אחד הקילוחים מהר הגעש בנבדק תוארך לתקופה מלפני 4,000 שנה, וזאת על סמך הממצאים שהתגלו בשפכי הלבה. עובי הבזלת בחבל הבשן נע משיא של 1100 מטר בהר חורן - "תל גֵ'נָה" - בגובה 1,800 מטר מעל פני הים עד לעובי ממוצע של 300 עד 400 מטר בכל האזור. עובי הבזלת הולך ופוחת לקראת שולי האזור : בצפון -מול הר החרמון, בדרום - מול נחל הירמוך, בדרום-מזרח - נחל רוקאד ובמעבר הבזלת חוצה את נהר הירדן ופוחתת בהדרה בשולי הגליל
רמת הגולן נראית מישורית. ברם, היא למעשה בקע אשר התמלא מזרמי בזלת מתקופת המיוקן עד לתקופת הפליוקן תחתון ומסחף מתקופת הנאוגן. במקורה רמת הגולן היא חלק מקער דמשק המשתרע מהמדבר הסורי עד לעמק יזרעאל. הקער נמצא בין שני קמרים - בין קמר החרמון מצפון לקמר הגלעד מדרום. מתחת לקער עלתה המגמה לאורך סדקים, בקילוח ומילאה שטחים ויצרה מישורי בזלת תוך כדי התקררות.
רוב שטחי הגולן מכוסים סלעים ממוצא מגמטי : בעיקר בזלת אך גם סקוריה וטוף. בדרום הגולן, בשטחים שכוסו רק בחלקם על ידי הלבה או שסלעים אלה נסחפו, ניתן לראות סלעי משקע כגון גיר, חול וקירטון.
ברמת הגולן באות לידי ביטוי תופעות הוולקניות אחדות. אשר הבולטת שבהן היא של הרי געש שאינם פעילים. שורת הרים אלה בנויה בקו ישר, על פני מעין חריץ אשר ממנו התפרצו הקידוחים. קו התלים הישראלי כולל מספר תילים מרכזיים כמו : הר פרס עם לוע מושלם של הר געש או הר אביטל שעל מורדותיו ביתן להבחין בזרם פירוקלסטי . אך קיימים גם עשרות תילים קטנים יותר כמו: גבעת טליה ליד מושב קשת.
[עריכה] אתרי קרבות
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו למשל בכרוז מטעם אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר, המבשר על כיבוש "הרמה הסורית" היא רמת הגולן.
- ^ 2.0 2.1 יגאל קיפניס, המפה היישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים, קתדרה 116, תמוז תשס"ה, עמ' 117-146
- ^ סעיף 2(C) בהודעת משרד החוץ באנגלית
- ^ ראו למשל מאמר מאת צבי בראל בעיתון הארץ
- ^ אמיר אורן, יש לגולן מחיר, באתר הארץ, 15/02/2007
- ^ רביב דרוקר, "חרקירי", עמ' 101.
- ^ המודיע ט"ז אייר תשס"ט, עמוד ראשון
- ^ כך על-פי הדוח שהגיש המזכיר הכללי של האו"ם למועצת הביטחון בעניין ביצוע החלטות 425 ו-426 (22 במאי 2000).
[עריכה] ראו גם
- גלגל רפאים
- כביש 98
- סרט קולנוע"הכלה הסורית"(2004ישראל-צרפת-גרמניה)
[עריכה] לקריאה נוספת
- דורון מור, התופעות הוולקניות ברמת הגולן, (מתוך) ארץ גולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1993.
- יהודה זיו, נופי גולן, (בתוך) הגולן - לקט מאמרים , כנס י"ח לידיעת הארץ : "אל מול הר חרמון" - 1970
- מפת הגולן 1:200,000, המכון הגאולוגי לישראל
- המכון הגאולוגי לישראל, המפה הגאולוגית של ישראל 1:1,200,200
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| יישובי מועצה אזורית גולן | |
|---|---|
| קיבוצים | אורטל · אל-רום · אפיק · גשור · כפר חרוב · מבוא חמה · מיצר · מרום גולן· עין זיוון |
| מושבים | אבני איתן · אודם · אלוני הבשן · אליעד · אניעם · בני יהודה · גבעת יואב · חיספין · יונתן · כנף · מעלה גמלא · נאות גולן · נוב · נווה אטיב · נטור · נמרוד · קדמת צבי · קשת · רמות · רמת מגשימים · שעל |
| יישובים קהילתיים | חד נס · קלע אלון |
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • השרון • מישור החוף הדרומי • גוש דן • מישור חוף יהודה • כרמל |
 |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| הנגב | בקעת באר שבע • הר הנגב • מכתשים בנגב • הרי אילת | |
| השבר הסורי-אפריקני | עמק החולה • ארץ כינרות • בקעת בית שאן • בקעת הירדן • הערבה | |
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • רמת הגולן • הבשן • חורן • טרכון | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • הרי מואב • הרי אדום | |
