1952 בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
««« 
1951
1950
1949
דגל ישראל
דגל ישראל
1952
בישראל
»»»
1953
1954
1955
כל ערכי השנים בישראלאירועים בולטים בעולם ב-1952
כרונולוגיה של אזור ארץ ישראל
פורטל ישראל • לוח שנה של שנת 1952

שנת 1952 הייתה השנה הרביעית לקיום המדינה. במוקד השיח הציבורי עמד בין היתר הסכם השילומים עם גרמניה המערבית, אשר עליו נמתחה ביקורת עזה;

הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרי ממשלת ישראל השלישית יוצאים מישיבת הממשלה הראשונה. מימין לשמאל: (שוטר), בכור-שלום שטרית, דוד צבי פנקס, פרץ נפתלי, גולדה מאיר, דוב יוסף, דוד בן-גוריון, אליעזר קפלן, יצחק מאיר לוין (חצי מוסתר), משה שרת, לוי אשכול (חצי מוסתר), יוסף בורג

לאחר פטירתו של חיים ויצמן בנובמבר, התקיימו בדצמבר הבחירות לנשיאות ונבחר יצחק בן-צבי כנשיא השני של מדינת ישראל (קודם לכן הציע דוד בן-גוריון את התפקיד לאלברט איינשטיין, שסירב לקבלו). באותו חודש הציג בן-גוריון בפני הכנסת את ממשלת ישראל הרביעית. לוי אשכול מונה ביוני לתפקיד שר האוצר, תפקיד בו יחזיק 11 שנים נוספות.

פילוג במפ"ם: לאחר שמשה סנה ואנשי האגף השמאלי של המפלגה מסרבים לגנות את משפטי פראג ובעיקר את מעצרו של איש מפ"ם מרדכי אורן, פורש סנה ומקים את סיעת השמאל, אשר לימים התאחדה עם מק"י. על רקע המשפטים מקימים מספר יוצאי לח"י את המחתרת מלכות ישראל ובפברואר 1953 התרחש פיצוץ בצירות הסובייטית בתל אביב, בו נפגעת רעיית הציר. למרות התנצלותה של ישראל, מנתקת ברית המועצות את יחסיה עם ישראל. בנוסף, שאול אביגור מקים את לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות, על מנת ליצור קשר חשאי עם יהדות מסך הברזל.

מתחילה פרשת קסטנר: בסוף שנת 1952, טען מלכיאל גרינוולד בעלון שהוציא כי ישראל קסטנר הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים והשתתף בגזל רכושם על ידי קורט בכר והוסיף: "ידידי חברי המזרחי בהונגריה, ידידי היקרים", כתב גרינוולד, "ריח פגר מגרד את נחירי, זו תהיה הלוויה משופרא דשופרא. את ד"ר רודולף קסטנר צריך לחסל".

בכנסת עובר חוק האזרחות, הקובע מי נחשב לאזרח ישראל, וכיצד ניתן להתאזרח או להגר באופן חוקי לישראל.


החתימה על הסכם השילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגעים בין ישראל לבין גרמניה המערבית לגבי שילומים לנפגעי הנאצים ולמדינת ישראל התקיימו עוד טרם 1952, והמחאות נגד ההסכם מצד מבקריו התקיימו כבר בשנת 1951. עם זאת, בינואר 1952 סערה המדינה על רקע הסכם השילומים, והתקיימו הפגנות סוערות נגד ההסכם, במהלכן אף הופעלה אלימות ויודו אבנים לעבר בניין הכנסת. מנחם בגין, שהיה מנהיג האופוזיציה, הוביל הפגנה מרכזית נגד ההסכם ב-9 בינואר בכיכר ציון. חרף המחאות, נחתם הסכם השילומים בין גרמניה המערבית לישראל ב-10 בספטמבר.

המחאה מובילה גם להתארגנות אלימה: דב שילנסקי נעצר כשבתיקו מטען חבלה, אשר התכוון ככל הנראה להפעיל כמחאה על הסכם השילומים. שילנסקי נידון ל-21 חודשי מאסר (אם כי פרקליטו, שמואל תמיר, הצליח לגרום לאהדה עממית בשילנסקי, כפי שקרה שנתיים לאחר מכן עם מלכיאל גרינוולד).

צבא וביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה ותשתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירה ישראלית משנת 1952

תרבות וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

(קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1952)

נפטרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

(קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1952)

נפטר יצחק שדה מפקד הפלמ"ח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]