20,000 מיל מתחת למים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
20,000 מיל מתחת למים
20,000 Lieues Sous les Mers - Hebrew Cover.jpg
עטיפת החלק הראשון של הספר בהוצאת כתר
מחבר ז'ול ורן
שם בשפת המקור Vingt mille lieues sous les mers
שפת המקור צרפתית
הוצאה פייר-ז'ול הצל
שנת הוצאה 1870
סוגה מדע בדיוני
תרגום לעברית עדית זרטל
מספר עמודים 312

20,000 מיל מתחת למיםצרפתית: Vingt Mille Lieues sous les mers) הוא ספר מדע בדיוני קלאסי שנכתב על ידי הסופר הצרפתי ז'ול ורן ויצא לאור בשנת 1870. תרגום מילולי של שם הספר הוא "עשרים אלף ליגות מתחת למים"‏[1]. מרחק זה גדול פי שלושה מזה המופיע בשמו בעברית והגיוני אם עוקבים אחר מסלול השיט.

הספר מספר על עלילותיו של קפטן נמו והצוללת שלו, נאוטילוס, שנקראה על שם הצוללת הראשונה של רוברט פולטון[2], מנקודת מבטו של אחד הנוסעים, פרופסור פייר ארונקס הצרפתי. הפרופסור נמצא בצוללת יחד עם משרתו הנאמן, קונסי וצייד לווייתנים (שתמיד מנסה לברוח מהצוללת) בשם נד לנד. השלושה ושאר הצוות מוחזקים אסירים בנאוטילוס.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניה טובעת

הספר נפתח בתיאור מהומה תקשורתית שהתרחשה בעולם בשנת 1866. נפוצו ידיעות שמקורן בכל רחבי תבל, מספינות באוקיינוס, לפיהן צו‏פים על אוניות ראו "עצם ענקי" בים. התיאורים שהתקבלו היו דומים והעצם שצפו בו היה בעל ציר אורך, מפיץ אור זוהר, גודלו אינו נראה לעין והוא מהיר במהלכו יותר מלווייתן. אחת האוניות שנפגעה מהעצם הועלתה על מבדוק, ושם התגלה כי בשלד האונייה, שהיה מיציקת ברזל, בעומק של 2.5 מטר מתחת לפני המים, נוצר שקע בעומק של 4 ס"מ. הפתיעה העובדה כי לאחר ה"נגיחה" הצליח העצם שפגע באונייה לסגת מהמגע עם האונייה ולא נשאר תקוע בשלד. בדיקה של האסונות הימיים מאותה תקופה העלה כי 200 ספינות לפחות נעלמו מעל פני הים. מכאן עלתה השאלה האם ייתכן כי העצם עשה זאת.

חלק ראשון: משלחת החקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול באוקיינוס האטלנטי
המסלול באוקיינוס השקט
מהדורה אנגלית ראשונה משנת 1873. הספר נמכר באי-ביי ב-1,300 דולר.

מספר הסיפור, פייר ארונקס (Pierre Aronnax), פרופסור מהמוזיאון של פריז, מקבל הזמנה להצטרף למשלחת חקר באוניית מלחמה של ארצות הברית על שם אברהם לינקולן כדי לעמוד על טיבו של העצם. על צוות החוקרים מוטל לבחון האם מדובר בבעל חיים, במפלצת או ב"אונייה" הנוסעת מתחת לפני המים. לאחר שארונקס מקבל את ההזמנה הוא יוצא לדרך עם משרתו קוֹ‏נסֵי. על האונייה הוא פוגש את ציד הלווייתנים נד ל‏נד (Ned Land). לאחר שלושה חודשים בים שבהם מעלים חיפושי הקברניט אחר העצם חרס, הוא מחליט לסיים את מסעו ואז באה ההפתעה - המשלחת גילתה את ה"מפלצת". הצופים על האונייה מבחינים באור חזק בוקע מתוך הים, מגוף בעל צורה מוארכת ובמרכזו מוקד אור שנדלק וכבה. כעת נוצר מגע בין אוניית המלחמה של ארצות הברית לבין העצם המסתורי ולבסוף, מול חופי יפן, 200 מיל מהחוף, אוניית המלחמה מוטבעת ושלושת הנוסעים נופלים לים. לאחר שהייה של לילה בים הם מוצאים עצמם על סיפונה של ה"מפלצת", ואז הם מגלים שהיא עשויה ממתכת. הם ממתינים על גבה לישועתם עד שלבסוף מופיעים שמונה מלחים, המורידים אותם לתוך המפלצת שהיא בעצם צוללת ששמה נאוטילוס. בצוללת הם טועמים תבשילים לא מוכרים. הם מקבלים בגדים עשויים מאריג לא מוכר, ומערכת סכו"ם שעל כל אחד מכליה חרוט "Mobilis in Mobili N" שפרושו "נעים בתוך אלמנט נע". האות N מסמלת את שם הצוללת. בהמשך הם פוגשים את מפקדה "קפיטן נֶ‏מוֹ", המבשר להם כי הם יהיו חופשיים לנוע בצוללת הואיל ולא ישובו יותר ליבשה.

חלק שני: בנאוטילוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטן נמו מציג את עמדתו בפני הפרופסור וחבורתו ואומר להם כי ניתק את עצמו מה‏ח‏‏בר‏ה ומבקש מהם כי לא יזכירו לו את חוקיה בצוללת. הוא לוקח את ארונקס לסיור באונייה ומראה לו חדר אוכל מפואר. על השולחן מונחים מאכלים עשירי זרחן מתוצרת החי והצומח הימי. קפטן נמו מסביר לו כי המוצרים שימצא בצוללת, כמו: בדים, בשמים ורהיטים, עשויים כולם מחומרי הגלם המצויים בים. רק הספרים, אוצרות האמנות והאוספים המדעיים שבנאוטילוס נקנו ביבשה. ארונקס מגלה, לפי כתבי העת שהוא מצא, כי הקנייה התבצעה שלוש שנים לפני כן.

הנושא המרתק את הפרופסור הוא מהו מקור האנרגיה של הצוללת. קפטן נמו מסביר לו כי את החשמל, הצוללת מפיקה בתהליכים פיזיקליים וכימיים. קפטן נמו מספר כיצד בנה את הצוללת: חלקיה השונים הוזמנו ממספנות ברחבי תבל כאשר מכל אחת מהמספנות הוזמן החלק שבו היא מתמחה. כל החלקים הורכבו במקום סודי, שהועלה באש. בסיום הסיור מראה קפטן נמו לפרופסור כיצד הוא מנווט את הצוללת מתחת לפני האוקיינוס. קפטן נמו מספר לו כי מהירות הצוללת מגיעה לחמישים מיל ימי (80 - 90 ק"מ) לשעה. בסוף הסיור מזמין הקפטן את ארונקס למסע ציד ביערות תת-ימיים, שם הוא מגלה שלל צמחים ויצורים החיים בים.

לאחר מסע של 11,340 מיל מאז טביעת אוניית המלחמה האמריקאית "אברהם לינקולן" מול חופי יפן הם מגיעים לאיי גינאה החדשה ומבקשים מקפטן נמו לעלות ליבשה, אחרי חודשיים של "כליאה" בצוללת. באי הם נתקלים בילידים, המבריחים אותם חזרה לחוף. בעזרת נשק מיוחד מצליח קפטן נמו לחלץ אותם והם חוזרים לנאוטילוס.

המחצית הראשונה של הספר מסתיימת במסתורין. קפטן נמו מביט במשקפת ומגלה באופק עצם מסתורי וכולא את נוסעיו בתאם. מתרחש אירוע שבמהלכו נפצע ומת אחד המלחים. הוא מובא לקבורה בטקס מכובד בבית הקברות של האלמוגים, מקום שם יהיה רחוק מטווח "הכרישים ובני האדם".

חלק שלישי: בעולם התרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאוטילוס מגיעה לסרי לנקה. הצוות והנוסעים יוצאים מהצוללת במטרה לשלות פנינים. הם מחלצים שולה פנינים משיני כריש אך קפטן נמו מותקף על ידי כריש ונד לנד מציל אותו. הם ממשיכים בהפלגה מהאוקיינוס ההודי לים התיכון דרך מנהרה ימית המצויה מתחת לתעלת סואץ. לנד רוצה לנצל את ההזדמנות לברוח כאשר יגיעו לים התיכון ובהתקרבם לחופי אירופה הוא מתכנן להימלט. באי כרתים יוצא קפטן נמו מהצוללת ומוסר לצולל מהאי שתושביו מורדים בטורקיה תיבה מלאה מטילי זהב. הפרופסור תוהה כיצד קפטן נמו ידע על כך, אך אינו מקבל הסבר. הצוללת חולפת בתוך זרם של מים רותחים, היוצאים מהר הגעש התת-קרקעי שבמרכז האי סנטוריני ותוך 48 שעות הנאוטילוס חוצה את מצר גיברלטר ומגיעה לאוקיינוס האטלנטי. בטרם עזיבתם את מערב הים התיכון, בין צפון אפריקה לבין צרפת, נוסעיה צופים בשרידי אוניות טרופות, מכל הגדלים ומכל התקופות, מעין "בית קברות לאוניות". בכניסה לאוקיינוס האטלנטי הם מגלים מצבור של אוניות טבועות שמבטנן נשפכים מטילי זהב. היו אלה אוניות שהובילו שלל מאמריקה הדרומית לספרד אך נטרפו בדרך. קפטן נמו מגלה לפרופסור כי מטילי הזהב שהוא נוטל מהאוניות נועדו לממן מרידות של עמים משועבדים, כמו היוונים שזכו קודם בתיבת הזהב. קפטן נמו ואורחיו יוצאים לסיור על קרקעית הים ושם הם מגלים שרידים של עיר שלמה: אטלנטיס. במרחבי האוקיינוס הם מגיעים לנמל הבית של הצוללת, המצוי בלוע הר געש, והכניסה אליו היא בתעלה תת-ימית. שם הם מצטיידים בנתרן הדרוש להם להפקת אנרגיה בהמשך המסע. הם ממשיכים באוקיינוס, ופוגשים לווייתנים. לנד צד אחד מהם ומשפר את תפריט הנוסעים. הצוללת ממשיכה דרומה והנוסעים מוצאים עצמם מתחת לקוטב הדרומי. הצוות והנוסעים עולים על הקרקע וקפטן נמו מכריז כי הוא בעל החזקה על שטחה של יבשת אנטארקטיקה.

חלק אחרון: אסונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חמישה חודשים מתחילת המסע יוצאת הנאוטילוס מאזור הקוטב הדרומי צפונה, בחזרה אל האוקיינוס האטלנטי, אך הפעם התוכנית היא הפלגה לאורך חופי אמריקה. הצוללת יוצאת מאזור הקוטב בנסיעה מתחת לקרחונים. הר קרח, הצף מעל הצוללת, מתהפך ועוצר את מסעה. קפטן נמו מנסה לחלץ את הצוללת, ללא הצלחה. הוא מגלה כי הצוללת נמצאת במנהרה תת-ימית, החסומה מכל צדדיה בקרחונים. הוא מחליט כי הנאוטילוס תעלה על פני המים, באופן אנכי. הוא מורה על חציבה ידנית של הקרח המצוי מעל הצוללת. הצוות מצליח לסלק את רוב הקרח המפריד בין הצוללת לבין פני הים אך אספקת האוויר לצוללת בסכנה. לאחר שישה ימים ללא מגע עם אוויר כדור הארץ מפעיל קפטן נמו את מנועי הצוללת, מזרים קיטור לעבר הקרח שחוסם את דרכה ומפלס לה דרך כלפי מעלה. נוסעי הצוללת ניצלו. הם עוברים את ארץ האש, שפך נהר האמזונאס ומגיעים לאזור של בעלי חיים ימיים ענקיים. זרועות המפלצות הימיות נתקעות במדחפים והצוללת נעצרת. המפלצות, בעלות עור רך, אינן נפגעות מכדורי רובה. וכך 12 מלחי האונייה יוצאים לקרקע האוקיינוס, מצוידים בגרזנים, פוגעים במפלצות ומרחיקים אותן ממדחפי הצוללת. אחד המלחים נעלם בים. קפטן נמו מצטער כי המלח נפגע ולא יגיע ל"קברות האלמוגים". הוא עצמו נפצע ומצב רוחו ירוד. הצוללת ממשיכה עם זרם הגולף מול חופי צפון אמריקה. הם מגיעים להר בקרקעית האוקיינוס וקפטן נמו מכריז: "זה המקום". ה"הר" מכסה על שרידי אונייה שרב החובל בחר להטביע, לאחר שהפסיד בקרב ימי. הנוסעים נחרדים מהגורל הצפוי להם. בינתיים הופיעה במקום, מול חופי ארצות הברית, אוניית מלחמה משוריינת הערוכה במיוחד ללחימה נגד נאוטילוס. הגיבורים מבקשים מקפטן נמו לחוס על צוות האונייה ולא לפגוע בה. אך הוא ממשיך בהכריזו: "אני הצדק, אני המשפט, אני הסובל". הוא פוגע באונייה וצופה ביורדי הים הטובעים במצולות. ליבו נשבר, הצוללת ממשיכה בנסיעה ללא מנהיג, נעה ונדה, ליעד לא ידועה, כאשר הקברניט אינו שולט עוד במצב. קפטן נמו יושב ליד העוגב וגונח "אלי, הכול יכול, די ודי". גיבורי הספר מונים כבר שבעה חודשים את מסעם הכפוי. הצוללת מגיעה לים הצפוני והם מבקשים לעזוב את הצוללת. מפקדה משיב להם: "מי שבא לצוללת אינו יוצא לעולם". הם מכינים סירה במטרה לברוח מהצוללת. הצוללת נסחפת למערבולת, הסירה נחלצת ממנה, ויחד עם הגיבורים, מגיעה לחופי נורבגיה.

גורלו של קפטן נמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת גורלו של קפטן נמו נענית בספר אי התעלומות - ספר אחר של ז'ול ורן.

היבטים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בכל ספריו, גם בספר זה עוסק ורן בסוגיות מדעיות. בספר זה הוא דן בעיקר במדעי הביולוגיה, פיזיקה, אוקיינוגרפיה וגאולוגיה. ורן מתאר בספר את התצפיות ואת חידושי המדע שמגלה פרופסור פייר ארונקס, מהמוזיאון של פריז, במסעו מתחת למים. חלק מהתצפיות או החידושים הם, עד היום, בגדר פרי דמיונו של מחבר הספר. סקירתם תאפשר לבחון את ההיבטים המדעיים המתוארים, לאור הידוע כיום.

  1. "הקיים בעל חי ימי המסוגל לחולל נזק כזה?" - ארונקס העריך, בטרם פגש בצוללת, כי מדובר בחד-קרן ימי. הדג המוכר הוא באורך 18 מטר. הוא מוכן להכפיל את אורכו פי עשרה, לקבוע לו מידות פרופורציוניות ולהוסיף לו חרב שן באורך 2.5 מטר כמו שמוצג במוזיאון שלו. התוצאה של התנגשות דג כזה עם האונייה, להערכתו, עלולה לגרום לנזק שנצפה (חלק ראשון, פרק 2)‏[3].
  2. קיום תותח משוכלל - התותח על האונייה יורה קליעים בצורה חרוט במשקל 4 ק"ג, למרחק ממוצע של 16 ק"מ (חלק ראשון, פרק 4)
  3. "בעל חי ימי, אם הוא קיים, הרי חוזק עורו יהיה שקול ללוח ברזל רקוע בעובי של 20 סנטימטר" - חישוב הלחץ של מי הים על הדג מראה כי עליו לעמוד בלחץ של 17,568 ק"ג. בהנחה כי בעומק של 9,754 מטר או 32,000 רגל, על כל סמ"ר יש לחץ של 1,000 ק"ג. (חלק ראשון, פרק 4)
  4. מאכלים מתוצרת החי והצומח בים - להלן רשימה חלקית: בשר ממותן צב ימי הנראה כבשר אדום, כבד דולפין הנחזה לבשר חזיר, מלפפון הים שהמלזים טוענים שאין לו מתחרים בעולם כולו, קרם חלב המופק מעטיני יונק ימי, סוכר המתקבל משטחי עצים גדולים בים הצפוני וריבה משושנת ים. (חלק ראשון, פרק 10)
  5. מכשירים לניווט הצוללת - קפטן נמו מציג את אוסף המכשירים שברשותו ובין השאר: "כוס חיזוי סערות" - בחינת תוכן הכוס מאפשרת לחזות את התקרבות הסערות בים, משקפות יום ולילה לצפייה לכל מלוא האופק - בעת עליה על פני המים ומד טמפרטורה המסוגל למדוד חום בשכבות מי הים. ( חלק ראשון, פרק 12)
  6. יצור החשמל - החשמל בצוללת נוצר בעזרת סוללות נתרן. הנתרן מופק ממי הים, מתרכב עם הכספית שאינה מתכלה. כל מה שעל צוות הצוללת לעשות הוא להפיק נתרן (ממי הים) עבור תאי יצור החשמל. זיקוק הנתרן ממי הים נעשה בעזרת שריפת הפחמים המצויים בים (Underwater Coal). קפטן נמו טוען שעצמתן של סוללות הנתרן הוא פי-2 מסוללות האבץ, המקובלות בעולם.( חלק ראשון, פרק 12).
  7. חישוב משקל ונפח הצוללת במטרה שרק עשירית ממנה יצוף על פני המים - (חלק ראשון, פרק 13)
  8. ציוד האמודאי - כולל אספקת אוויר עד 10 שעות ורובה הפועל בלחץ אוויר ויורה כדורי זכוכית עם ציפוי פלדה. (חלק ראשון, פרק 15)
  9. צפיפות המלחים במי האוקיינוסים שונה מאוקיינוס לאוקיינוס. (חלק ראשון, פרק 23)
  10. אוקיינוגרפיה של הים התיכון - כיווני זרימת מי הים, היות אירופה ואפריקה יבשת אחת ופיצולו של הים התיכון לשתי ימות: אגן מזרחי ואגן מערבי, כאשר הגבול הוא הקו סיציליה-תוניס. (חלק שני, פרק 7)

הסרט "20,000 מיל מתחת למים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאוטילוס באורלנדו

הסרט 20,000 מיל מתחת למים הופק בשנת 1954 ומבוסס על הספר המתאר את מסע הצוללת נאוטילוס מתחת למים במשך כשבעה חודשים, מאיי יפן עד לחופי נורבגיה, דרך האוקיינוס השקט, האוקיינוס ההודי והאוקיינוס האטלנטי. הוא נחשב לסרט הראשון - בעל ממדים יוצאי דופן - בסדרת סרטי ז'ול ורן. הוא צולם באולפני וולט דיסני. חלקים מהתפאורה כמו הצוללת הוצגו באפקוט ב"אורלנדו" שבפלורידה ואפילו ניתן למבקרים בתערוכה לשוט בתוכה. דגם הצוללת היה לצורכי צילום חיצוניים. הוא היה קטן, לעין שיעור, מגודל הצוללת כפי שמתואר בספר. במאי הסרט היה ריצ'רד פליישר ולתפקידים הראשיים נבחרו השחקנים: קירק דאגלס בתפקיב נד לנד, ג'יימס מאסון כקפטן נמו ופאול לוקס היה פרופסור ארונקס. הסרט זכה בשני פרסי אוסקר והיה מועמד לשני פרסים נוספים. הסרט נחשב בתור אחד הסרטים הגדולים של חברת וולט דיסני.

תרגומים של הספר (לעברית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור: אוסף צבי הראל אודות ז'ול ורן, לזכרו של בנו גלעד הראל

  • במצולות ים, ישראל זאב שפרלינג, בימ״ס תל אביב, ורשה, 1876.
  • עשרים אלף מיל מתחת למים, אוריאל הלפרין - יונתן רטוש, אמנות, תל אביב, 1925, 1955.
  • שמונים אלף מיל מתחת למים, אוריאל הלפרין - יונתן רטוש, אמנות, תל אביב, 1930.
  • קפיטן נמו[4], זאב הרטבי, תבל, תל אביב, 1953; יסוד, תל אביב, 1971
  • 20,000 מיל מתחת לים, נחמיה פורת, יהושע צ'צ'יק, תל אביב, 1965.
  • 20,000 מיל מתחת לפני הים, איטלה רימיני, מזרחי, תל אביב, 1967
  • 20,000 מיל מתחת לפני למים, שלומית קדם, עורך אוריאל אופק, לפי אולפני וולט דיסני, שלגי, תל אביב, 1976.
  • עשרים אלף מיל מתחת למים, עדית זרטל, כתר, ירושלים וספרית מעריב, תל אביב, 1977.
  • עשרים אלף מיל מתחת לפני-הים, אביטל ענבר, ספרית מעריב, תל אביב, 1990.
  • עשרים אלף מיל מתחת למים, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1999. גרסת ספר האודיו לתרגומה של אופק הופקה על ידי סוניקבוקס ב-2010.
  • 20,000 מיל מתחת לפני הים, איטלה רימיני, דני ספרים, קריית גת, 2002.
  • עשרים אלף מיל מתחת למים, עמיחי הדרי, קוראים, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי ליגה השווה ל-4,800 מטר מתקבל אורך מסע של 96,000 ק"מ; כאשר נחשב המרחק לפי מיל רגיל השווה ל-1,609 מטר נקבל 32,180 ק"מ; לפי מיל ימי השווה ל-1,853 מטר נקבל 37,060 ק"מ;
  2. ^ גידי רענן, נאוטילוס - מרכיכה לצוללת גרעינית
  3. ^ כל הנתונים לפרק זה מתוך התרגום האנגלי של הספר באתר Zvi Har’El’s Jules Verne Collection
  4. ^ שם הספר שונה אבל תוכן הספר הוא שמונים אלף מיל מתחת למים,