2K12 קוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
2K12 קוב
Sa6 1.jpg
מידע בסיסי
יצרן וימפל
פעילות מבצעית ראשונה מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל
פלטפורמת שיגור רכב שיגור 2P25
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע רקטי דלק מוצק, מגח סילון
משקל 599 ק"ג
ממדים
אורך 5.8 מטר
קוטר 335 מ"מ
מוטת כנפיים 1.245 מטר
ביצועים
מהירות 2.8 מאך
טווח 24 ק"מ
גובה טיסה 12,000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 59 ק"ג
הנחיה חצי אקטיבי
רכב הפיקוד שעליו מכ"ם העקיבה ומכ"ם ההארה

2K12 קוב (רוסית: "Kub" (קובייה), קוד דיווח נאט"ו: SA-6 Gainful ("רווחי")) היא סוללת טילי קרקע-אוויר סובייטית ניידת, נגד מטוסים הטסים בגובה נמוך עד בינוני, ומיועדת להגן על מטרות קרקעיות מפני מתקפה אווירית. שמה המלא הוא "NIIP / וימפל 2K12 Kub". כל סוללה מורכבת מכלי רכב דומים, האחד נקרא 1S91 (קוד דיווח נאט"ו: “Straight Flush"), הנושא מכ"ם בעל טווח גילוי ורכישת מטרות של עד 75 ק"מ. הסוללה כוללת בדרך כלל ארבעה רכבי שיגור הנושאים שלושה טילים כל אחד, וארבע משאיות הנושאות שלושה טילים חלופיים ועגורן כל אחת.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המערכת הושלם בשנת 1967. בשונה מהנהוג במערכות טילי קרקע אוויר סובייטיות, למערכת זו לא פותחה גרסה ימית נפרדת (לעתים נטען שמערכת הנ"מ של הצי הסובייטי, ה-"SA-N-3" היא גרסה ימית של ה-SA-6, אך אין זה נכון).

בתכנון המערכת הושם דגש על ניידות שהייתה חלקית בטילי הקרקע אוויר הסוביטיים הנפוצים בשנות השישים SA-2 וה- SA-3 וזאת במטרה לאפשר את התקדמות סוללות הטילים יחד עם כוחות השריון, החי"ר והארטילריה כדי ליצור מערך לוחם שלם ומוגן יותר. הניידות הגבוהה הושגה בין היתר על ידי שימוש בתקשורת נתונים אלחוטית בין רכב המכ"ם וכלי הרכב הנושאים את הטילים (המשגרים), שלא הייתה קיימת במערכות האחרות. כך התאפשרה פריסה מהירה של הסוללה ללא פרישת כבלי תקשורת בין כלי הרכב.

עימותי המערכת מול חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972 הצטיידה מצרים במערכת ובשנת 1973 רכשה גם סוריה את המערכת. השימוש הידוע ביותר במערכת היה במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. במלחמה זו היו ברשות מצרים 15 סוללות וברשות סוריה 10 סוללות. המערכת השתלבה במערך נ"מ מגוון וצפוף מאוד (הכולל טק"א ותותחי נ"מ) של הצבא המצרי מצידה המערבי של התעלה ומעל אזור התילים הסוריים ואגן דמשק. יחד עם שאר אמצעי הנ"מ התקבל מערך הגנה אווירית בעל מעטפת יירוט רחבה (אשר כונתה גם באזור התעלה "מסך האש"). במהלך המלחמה ובעיקר בראשיתה הופלו עשרות מטוסים ישראלים על ידי טילי ה- SA-6. הצלחת המערכת בירוט מטוסים ישראלים נבעה מהיותה יעילה יותר כנגד מטרות נמוכות ומתמרנות, בשל ניידותה שאיפשרה שיגורים מאתרים חדשים שהפתיעו את טייסי חיל האוויר, מאחר ששידוריה לא היו מוכרים ולא ניתנה התרעה לעקיבה ושיגור הטילים על ידי קולטי אזהרות המכ"ם של מטוסי חיל האוויר. ההתמודדות הקשה מול המערכת הביאה להגבלה ניכרת בחופש הפעולה של חיל האוויר שלא אפיינה אותו בעבר, בעיקר במשימות של סיוע לכוחות הקרקע שהיו למשימות דחופות במלחמה זו. הניסיון היחיד לתקוף את המערכת בוצע במבצע דוגמן 5 שבו הופלו שישה מטוסי פנטום מבלי שהושמדה אפילו סוללת טילי SA-6 אחת שכן כולן דילגו מערבה. חשוב לציין כי מטוסי חיל האוויר הישראלי הופלו במלחמה בעיקר באמצעות תותחי נ"מ, נכון שהיו אלו הטילים (וביניהן ה-SA-6) שאילצו את המטוסים להנמיך טוס לכיוון סוללות התותחים אך הם עצמם פגעו בפחות במטוסים.

בעקבות האבידות הכבדות במלחמת יום הכיפורים כונתה המערכת "שלוש אצבעות המוות" (Three Fingers of Death), בתור התייחסות להופעתם של רכבי השיגור. לימים טבע עזר ויצמן את המשפט: "הטיל כופף את כנף המטוס" כשהכוונה הייתה בעיקר לטיל ה- SA-6.

המאמץ למציאת פתרון טכנולוגי כנגד המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות של רפא"ל שכלל את אדם ליבנה (לנדסברג), משה זכאי ויעקב זיו החל לחקור את אופן פעולת הטיל. ביום ה-8 באוקטובר, יומה השלישי של המלחמה, נמצא ברמת הגולן ראש ביות שרוף של הטיל. מאמץ משמעותי הושקע בניתוח הרכיבים האלקטרוניים המפוייחים של ראש הביות. בהמשך המלחמה תודרכו יחידות שריון וחי"ר ישראלים לנסות ולהשתלט על המערכת (שתוארה לחיילים כ"טילים קטנים") ולהביאה לישראל במהלך הכיבושים והפשיטות. אך עד לסוף המלחמה לא הצליחו כוחות הקרקע להשתלט על מערכת כזו.

ממצא פורץ דרך הושג ב-24 באוקטובר יומה האחרון של המלחמה, כאשר נמצא בסמוך לחווה הסינית ראש ביות שלם ותקין. באביב 1974 כבר סיפקה רפא"ל מערכת בשם "קורמורן" לשיבוש הטיל באמצעות שידור אלקטרומגנטי. בנוסף פותחו רכיבים אלקטרונים שהופכים פודים אמריקאים ישנים ללוחמה אלקטרונית, שהיו חסרי תועלת, לחוסמי מערכת ה- SA-6‏[1][2].

במהלך שנת 1975 הצטייד חיל האוויר באמצעי נגד אפקטיבי יותר שכונה "טיל תדמית" ששוגר ממטוס מחוץ לטווח הטיל וניווט את עצמו לפי שידורי המכ"ם של סוללת היעד. במקביל הותקנו במטוסים מערכות התרעה מוקדמת שמתריעות בפני הטייס על הכנה לשיגור טיל (שידור הרכשה) ועל נעילת טיל.

בהתמודדות הבאה של חיל האוויר מול המערכת במלחמת שלום הגליל הושמדו סוללות SA-6 סוריות רבות ביעילות ללא כל אבדות לחיל האוויר הישראלי במבצע ערצב 19. לאחר מערכה זו נטבע המשפט: "המטוסים כופפו את הטילים" כשגם הפעם הכוונה היא בעיקר לטיל ה- SA-6.

פריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ה-"SA-6" חולקת הרבה רכיבים משותפים עם מערכת ה-"SA-4". בהרבה מובנים המערכות תוכננו כדי להשלים אחת את השנייה; מערכת ה-"SA-4" יעילה לטווח ארוך ולגובה רב, ואילו מערכת ה-"SA-6" יעילה לטווח בינוני ולגובה נמוך עד בינוני. מערכות הנ"מ "SA-7" ו-" SA-8" משלימות את התמונה מפני שהן יעילות לטווח קצר ולגובה נמוך.

המערכת מסוגלת לאתר מטרות ולהתחיל לעקוב אחריהן בעזרת המכ"ם "1S91 "Straight Flush מטווח של 75 ק"מ, ולשגר לעברן טילים החל מטווח של 28 ק"מ. משתמשים גם במערכת זיהוי עמית-טורף בעזרת אותו המכ"ם. המערכת יכולה להנחות בין טיל אחד לשלושה טילים כנגד מטרה אחת בכל רגע. הטיל משוגר תחילה בהנחיה מבוקרת ובהמשך בעזרת מערכת התבייתות מכ"ם (SARH), כאשר יכולת המעקב מסופקת על ידי מכ"ם ה-"Straight Flush". פיצוץ הטיל נגרם עקב ההתנגשות במטוס או עקב פצצת מרעום. על הדגמים החדישים ביותר של המערכת, מתקינים על רכב השיגור מערכת מעקב אופטית שמאפשרת לבצע יירוט בלי שימוש במכ"ם (לצורכי הסוואת המערכת, או כנגד אזורים שיש בהם פעילות רבה של משבשי מכ"ם (ECM)), ובמקרה זה גובה היירוט היעיל מוגבל ל-14 ק"מ. שיטת המעקב האופטית מאפשרת יירוט בגבהים נמוכים יותר מאלה שמכ"ם המערכת מספק. מהירות המטרה המקסימלית כשעוקבים אחר מטוס מתקרב היא 2 מאך, ומאך אחד ביירוט אחר מטוס מתרחק.

טילי המערכת והגרסאות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטילים הגדולים למדי של המערכת מדגם 3M9 יש טווח מינימלי של 3 ק"מ וטווח מקסימלי של 24 ק"מ. גובה הפעולה של הטיל נע בין 50 ל-12,000 מטר. הטיל שוקל 599 ק"ג וראש הנפץ שוקל 56 ק"ג. מהירות הטיל המרבית היא בקירוב 2.8 מאך. כוח ההנעה מסופק על ידי מנוע רקטי הפועל על דלק מוצק, ולאחר שהדלק נשרף, תא השריפה שלו הופך למנוע מגח סילון מהפכני, הממקם את הטיל הזה הרבה מעבר לטילים אחרים בני זמנו מבחינת כוח ההנעה. וכן, מקשה על טייסים לראות את הטיל המגיע בגלל החוסר בעשן הפליטה שיכול להסגיר אותו.

בשנת 1977, נוצרה גרסה חדשה בשם "3M9M1 SA-6B", הכוללת שלושה טילים המוצבים בתושבות משלהם (כמו במערכת "SA-11 "Gadfly, התחליף היעיל יותר של המערכת SA-6) ומכ"ם משולב להנחיית טילים בשם “Fire Dome".

מערכת ה-9K37 בוק (המכונה בנאט"ו SA-11 Gadfly היא ההתפתחות של מערכת ה-"SA-6".

שדרוג מוקדם ומשמעותי היה החלפת הטילים מסוג 2K12 לטילים מגרסת 2K12E. המערכת הזאת נקראה "ריבוע" ברוסית.

מערכת הנ"מ ההודית "Akash" מבוססת בעיקר על הטילים של מערכת ה-"SA-6", אבל בעלת מערך משולב חדש של מכ"מים, רכבי שיגור אחרים ושיפורים נוספים.

מערכות מכ"ם נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ה-"SA-6" יכולה להיות שימושית בחטיבה מרחבית. אם משתמשים בה באזור כזה היא תלווה על ידי מערכות מכ"ם נוספות לסריקת מטרות בטווח רחוק יותר ובגובה נמוך יותר, בנוסף למערכת המכ"ם “Straight Flush". מערכות אלה כוללות:

  • מכ"ם P-12 או P-18 בעל הספק של 314 קילוואט, המשמש לגילוי מוקדם (משמש גם במערכת SA-2, והטווח שלו הוא 275 ק"מ).
  • מכ"ם P-40 המשמש לגילוי והתראה מוקדמת (משתמשים בו גם במערכות SA-4 ו-SA-8, והטווח שלו הוא 175 ק"מ).
  • מכ"ם P-15 בעל הספק של 380 קילוואט, המשמש להתראה מוקדמת (משתמשים בו גם במערכת SA-3 והטווח שלו הוא 250 ק"מ).
  • מכ"ם "Thin Skin" / "Side Ney" המשמש לאיתור גובה המטרות (משתמשים בו גם במערכות SA-2, SA-4 ו-SA-5, והטווח שלו הוא 240 ק"מ).
  • מכ"ם “Score Board" המשמש לזיהוי עמית-טורף.

מכ"ם ה- P-12 ו-"Thin Skin" מוצבים על גבי משאית, מכ"ם ה-"Long Track" על רכב זחלילי (רכב AT-T שעבר שינוי) ומכ"ם ה- P-15 מוצב על טנדר. לא ידוע מהי התושבת של מכ"ם ה-"Score Board".

בלי הרכב הנייד הנושא את מכ"ם "P-40 "Long Track, מערכת ה-"SA-6" לא מסוגלת לעקוב אחרי מטוסים הנמצאים בגובה רב.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קובי מרינקו, טעות בת 20, ביטאון חיל האוויר 93 (194), אוקטובר 1994, עמ' 19-23

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי דרומיאיך פוענח סודו של הטיל, באתר הארץ, 17 ביולי 2009
  2. ^ עם זאת, ראו יובל נאמן, ‏קישור אופרטיבי בין ישראל לבין ארה"ב במלחמת יום הכיפורים, נתיב ‏104, יוני 2005, עמ' 53 הכותב שישראל לקחה שלל במלחמת יום הכיפורים סוללת SA-6 שלמה