40 אקרים ופרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

40 אקרים ופרד הוא הביטוי המילולי של הפיצויים שאותם היו אמורים לקבל העבדים האמריקאים המשוחררים לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. הפיצויים היו צריכים לכלול 40 אקר אדמה בשביל חקלאות, וכן פרד שבעזרתו ניתן יהיה לחרוש ולעבד את הקרקע.

מענק הקרקע, שהועבר לידי ראשי משק הבית שקודם לכן היו שייכים למחזיקי הקרקעות הלבנים, היה חלק מ-"פקודת השדה המיוחדת מס' 15", שהוצאה בתאריך ה-16 בינואר 1865 על ידי הגנרל האמריקאי ויליאם שרמן. הפקודה התייחסה למשפחות השחורות שחיו ליד החופים של קרוליינה הדרומית, ג'ורג'יה ופלורידה. לפי הפקודה של שרמן השטח אליו היא מתייחסת הוא: "מהאיים שנמצאים דרומית לצ'ארלסטון, שדות האורז העזובים שלאורך הנהרות ונמצאים עד 30 מייל מקו החוף, ועד לחבל הארץ שגובל בנהר הסט. ג'ונס, פלורידה".‏[1] לא היה שום איזכור לפרד בפקודתו של שרמן, אם כי ייתכן והצבא חילק אותן בכל זאת.

לאחר ההתנקשות בנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, יורשו בתפקיד הנשיא, אנדרו ג'ונסון, ביטל את הפקודה של שרמן. לעתים אף נטען בטעות שג'ונסון הטיל וטו על האפשרות להפוך את הפקודה לחוק פדרלי. למעשה, הצעת החוק שהוגשה על ידי "הלשכה לעבדים משוחררים" עליה הטיל ג'ונסון וטו כלל לא הזכירה מענקי אדמה או פרדות. (גרסה שנייה של הצעת החוק מטעם "הלשכה לעבדים משוחררים", גם כן ללא מענקי אדמה, עברה לאחר שהוטו שהטיל עליה ג'ונסון נעקף).

עד ליוני 1865, יושבו מחדש בערך 40,000 עבדים משוחררים על שטח של 400,000 אקר (1,600 קמ"ר) בג'ורג'יה וקרוליינה הדרומית. זמן קצר לאחר מכן, הנשיא ג'ונסון ביטל את הפקודה והחזיר את האדמה לבעליה המקוריים. בעקבות זאת, הביטוי הפך למייצג הכישלון של תהליך הרקונסטרוקציה בפרט, והציבור בארצות הברית בכלל, בכל מה שנוגע לעזרה לאמריקאים-אפריקאים במעבר מעבדות אל החופש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הקטע בשפת המקור: "the islands from Charleston, south, the abandoned rice fields along the rivers for thirty miles back from the sea, and the country bordering the St. Johns river, Florida"