47 בטוקאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
47 בטוקאן
NGC 104 Hubble WikiSky.jpg
47 בטוקאן בצילום של טלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: טוקאן
שמות נוספים: ξ בטוקאן, NGC 104
תאריך גילוי: 1751
סוג: צביר כדורי
בהירות: 4.0+
סיווג מורפולוגי: III
עלייה ישרה: 00h 24m 05.67s
נטייה: ‏52.6″ ‏04′ ‏72°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 9.0-
מרחק בשנות אור: 13,400
קוטר בשנות אור: 120
מסה במסות שמש: כ-1,000,000‏[1]
מספר כוכבים: כ-1,000,000‏[2]

47 בטוקאן (מצוין גם כ-ξ (קסי) בטוקאן או כ-NGC 104) הנו צביר כדורי בקבוצת הכוכבים טוקאן הנמצא במרחק כ-13,400 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כמיליון כוכבים. זהו הצביר הכדורי השני הכי הבהיר בשמים (אחרי ω בקנטאור) ואחד הקרובים ביותר לכדור הארץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר התגלה על ידי ניקולא לואי דה לאקאי בשנת 1751 ותואר על ידו כערפילית. למעשה הוא זוהה עוד לפני כן ככוכב וקיבל בשנת 1603 את ציון באייר "ξ בטוקאן". האסטרונום הסקוטי ג'יימס דנלופּ זיהה בשנת 1826 שמדובר בצביר כדורי וכלל אותו בקטלוג של גרמי שמיים עמוקים שפורסם על ידו ב-1828. למרות זאת ואף על־פי שגם ג'ון הרשל זיהה את הצביר בשנת 1834, קיבל הצביר את הציון "47 בטוקאן" בקטלוג בכוכבים "אורנומטריה ארגנטינה" שפורסם בשנת 1874 על ידי בנג'מין גולד וכינוי זה הוא המקובל כיום (לצד NGC 104). ציון זה הנו אחד משני הציונים היחידים (השני הוא 82 בארידנוס) ששרדו מהקטלוג וסופחו לציוני פלמסטיד.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר נמצא בקצה הדרומי של קבוצת טוקאן, מעט מערבית לענן מגלן הקטן. בשל מיקומו הדרומי לא ניתן לראותו כלל מאירופה או מהמזרח התיכון. ללא ציוד עזר נראה הצביר כמו כוכב חלש, אך די במשקפת כדי להבחין שמדובר בגרם שמים עגול עם בהירות גדולה יותר במרכז מאשר בהקף. טלסקופ חובבים איכותי מאפשר להבחין בכוכבי הצביר, שהבהירים שבהם מדרגת בהירות 14.‏[3]

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום מוגדל של קטע מ-47 בטוקאן המראה כוכבים כחולים מתעכבים

קוטרו של 47 בטוקאן הוא כ-120 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש כ-13,400 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הנו כ-31 דקות קשת - כגודלו הזוויתי של הירח המלא. הצביר מכיל כמיליון כוכבים, מאסתו הכוללת הנה כמיליון מאסות שמש ועוצמת הארתו הכוללת הנה פי 360,000 משל השמש. הספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי G4. גילו מוערך למעלה מ-10 מיליארד שנים.

תצפיות שנערכו בצביר גילו 22 פולסארים בעלי זמן מחזור של 1-10 מילישניות - קצר בהרבה מזמן המחזור של רוב הפולסארים. כמו כן התגלו במרכז הצביר 21 כוכבים כחולים מתעכבים - כוכבים מאסיבים וחמים שגילם אינו תואם את גילם של שאר כוכבי הצביר, שכן כוכבים בעלי מאסה גדולה אינם חיים מיליארדי שנים, כגילו של הצביר.‏[4] ההסבר המקובל לשתי התופעות הוא שבמרכז הצפוף של הצביר, שם המרחק הממוצע בין כוכבים סמוכים עשוי להיות כעשירית שנת אור בלבד, מתרחשות התנגשויות של כוכבים קטנים יותר. התנגשויות אלו עשויות ליצור כוכבים מאסיבים וחמים יותר מהכוכבים המקוריים וכן להביא לקריסה של מערכת זוגית לכוכב יחיד שמתוך שימור תנע זוויתי יסתובב סביב עצמו במהירות גבוהה במיוחד, ולאחר שיסיים את חייו, יהפוך לכוכב נייטרונים המסתובב סביב עצמו במחזוריות של אלפיות השנייה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא 47 בטוקאן בוויקישיתוף