AC/DC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
AC/DC
Acdc logo band.svg

ACDC-Hughes-long ago.jpg
מידע כללי
מקור סידני, אוסטרליה
שנות פעילות 1973—היום
סוגה הארד רוק
בלוז רוק
רוק אנד רול
הבי מטאל
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס
EMI
אפיק רקורדס
חברים
בריאן ג'ונסון
אנגוס יאנג
קליף ויליאמס
פיל ראד
חברים לשעבר
מלקולם יאנג
בון סקוט

AC/DC היא להקת הארד רוק אוסטרלית שנוסדה בשנות השבעים, מן הלהקות הבולטות ביותר בתקופה זו. הלהקה נערצת עד היום בקרב חובבי הרוק והמטאליסטים.

הלהקה היא אחת מן הפופולריות ברחבי העולם. נכון לשנת 2010 נמכרו אלבומיה ביותר מ-200 מיליון עותקים ברחבי העולם וב-71 מיליון עותקים בארצות הברית, כשהאלבום Back in Black נמכר לבדו בכ-49 מיליון עותקים (22 מיליון בארצות הברית בלבד). מכירותיו של Back in Black הפכו אותו לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה ולאלבום השני הנמכר ביותר בעולם (לאחר Thriller של מייקל ג'קסון). הלהקה נבחרה על ידי VH1 ללהקת הרוק הכבד הרביעית הטובה ביותר בהיסטוריה ועל ידי MTV ללהקת המטאל השביעית הטובה ביותר בהיסטוריה. הפופולריות של הלהקה נשמרה גם במילניום השלישי, כשאלבומם Black Ice הגיע לראש מצעד האלבומים.

AC/DC דורגה במקום ה-72 בקטגורייה "100 המוזיקאים הטובים בכל הזמנים" של מגזין הרולינג סטון.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים נפוצה שמועה שהשם AC/DC הוא קיצור של Anti-Christ/Devil Children‏[2]; היא אומצה גם בידי השמרנים, שרצו להציג את תדמית הלהקה כשל שטניסטים (ראו פולחן השטן ברוק הכבד), וגם מצד מעריצי הלהקה, שרצו לקחת חלק בתרבות הנגד של שנות השמונים. למעשה, השם AC/DC הוא קיצור של Alternating Current/Direct Current (זרם חילופין/זרם ישר) והוא הוצע ללהקה בידי אחותם, מרגרט, לאחר שראתה אותו על תווית של מכונת תפירה. לשם קונוטציות ביסקסואליות[דרוש מקור], אליהן הלהקה לא הייתה מודעת כשבחרה אותו.

השנים המוקדמות(1973-80)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נוסדה ב1973 על ידי שני אחים שהיגרו מסקוטלנד,אנגוס ומלקולם יאנג יחד עם הבסיסט לארי ואן קרידט,הסולן דייב אוואנס והמתופף קולין בורגס,באותה תקופה אנגוס אימץ לעצמו את תלבושת תלמיד בית הספר בהופעות,לאחר שאחותו הציע זאת,תלבושת שהפכה עם הזמן לסמלה הבולט ביותר של הלהקה. האחים יאנג החליטו במהרה שאוונס לא מתאים לתפקיד סולן הלהקה מכיוון שהם הרגישו שהוא מתאים יותר לסגנון הגלאם רוק ואוונס הוחלף לעתים תכופות בהופעות בזמר אחר,אוונס פרש מהלהקה פחות משנה לאחר יום הקמתה.

בספטמבר 1974 החליף את אוונס הזמר בון סקוט בעקבות המלצה של ג'ורג' יאנג,אחיהם של מלקולם ואנגוס,סקוט,בדומה לאחים יאנג גם הוא יליד סקוטלנד שהיגר עם משפחתו לאוסטרליה,הסינגל היחיד הלהקה הקליטה עם אוונס "Can I Sit Next To You, Girl" / "Rockin' in the Parlour" עובד והוקלט מחדש יחד עם סקוט ומופיע כשני שירים שונים באלבום הלהקה T.N.T מ1975.

באוקטובר אותה שנה הקליטה הלההקה את אלבומה הראשון שהופץ באוסטרליה בלבד - High Voltage ,האלבום הוקלט במשך 10 ימים בלבד,הרכב הלהקה הקבוע באותה תקופה כלל בנוסף לאחים יאנג וסקוט גם את הבסיסט מארק אוונס והמתופף פיל ראד. שנה מאוחר יותר יצא אלבומה השני של הלקה T.N.T,גם הוא באוסטרליה בלבד,הסינגל ששוחרר מתוכו It's a Long Way to the Top (If You Wanna Rock 'n' Roll) זכה להצלחה גדולה.

בין השנים 1974 עד 1977 הלהקה הופיעה פעמים רבות בטלוויזיה האוסטרלית בתוכניות בנושא מוזיקה פופולרית,דבר שהביא ללהקה פרסום נרחב באוסטרליה.אחרי אפריל 1977 לא הופיעה הלהקה בטלוויזיה במשך יותר מ20 שנה‏[3].

פסל לכבוד בון סקוט אשר מוצג בעיר קבורתו פרימאנטל

ב1976 חתמה הלההקה בחברת התקליטים אטלנטיק רקורדס ויצאה לסיבוב הופעות באירופה,האלבום הראשון של הלהקה שצבר הצלחה עולמית הוא אלבום אוסף משנת 1976 שהכיל שירים משני אלבומיהם הראשונים של הלהקה שהופצו באוסטרליה בלבד,האלבום נקרא גם הוא High Voltage,נכון להיום,האלבום נמכר ביותר מ3 מיליון עותקים‏[4] באותה שנה יצא בתפוצה עולמית האלבום הרביעי של הלהקה Dirty Deeds Done Dirt Cheap. שנה מאוחר יותר פוטר מארק אוונס,בסיסט הלהקה,לטענו בשל חילוקי דעות עם האחים יאנג והוא הוחלף על ידי קליף וויליאמס. לAC\DC של אותם ימים יוחסה השפעה רבה על הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי.בשנת 1977 החלה הלהקה להופיע גם בארצות הברית. אלבומם הבא של הלהקה Powerage התאפיין בריפים הכבדים של וויליאמס,אדי ואן היילן טען שיחד עם Highway To Hell זהו האלבום האהוב עליו של AC\DC.

ההצלחה המשמעותית הראשונה של הלהקה באה בעקבות האיחוד שלה עם המפיק המוזיקלי מאט לאנג,אלבום הבא של הלהקה Highway To Hell אותו הפיק לאנג הגיע למקום ה17 במצעד האלבומים האמריקאי‏[5].באלבום זה חל שינוי בסגנון מילות השירים,כאשר הן נהפכו לפחות קומיות והפכו יותר למילים המאפיינות בלדות רוק,אם זאת המקצבים המהירים הקליטים שאפיינו את הלהקה לפני,אפיינו גם את אלבום זה.

ב19 בפברואר 1980 סקוט התעלף במכונית של מכרו,אליסטר קינר, לאחר שתייה מופרזת של אלכוהול,מותו נקבע יום מאוחר יותר,סיבת המוות הרשמית נקבעה כהרעלת אלכוהול. סקוט קבור בעיר פרימאנטל שבאוסטרליה המערבית.

עידן בריאן ג'ונסון(1980-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של סקוט הלהקה שקלה להתפרק אך לאור בקשת המשפחה לפיה סקוט היה רוצה שהלהקה תמשיך להתקיים גם לאחר מותו,הלהקה החלה בחיפושים אחרי זמר שיחליף את סקוט,לאחר מספר זמרים אחרים שנשקלו נבחר בולן להקת Geordie,בריאן ג'ונסון.

אנגוס יאנג נזכר מאוחר יותר:

Cquote2.svg

אני זוכר שהפעם הראשונה ששמעתי על בריאן הייתה מבון,הוא ציין שבזמן שהוא היה בסיבוב הופעות של הלהקה בבריטניה הוא ציין שבריאן היה בלהקה בשם Geordie ובון אמר 'בריאן ג'ונסון,הוא זמר רוקנרול מעולה,בסגנון ליטל ריצ'רד',ריצ'רד היה אלילו הגדול ביותר של בון ואני מניח שבפעם הראשונה שהוא ראה אותו הוא חשב שהבחור הזה יודע על מה מדובר כשזה מגיע לרוקנרול,וכשהחלטנו להמשיך בריאן היה השם הראשון שעלה לי ולמלקולם בראש ובדקנו איך אפשר להשיג אותו

Cquote3.svg

ג'ונסון התקבל ללהקה כמה ימים לאחר האודישן שנערך לו.

עם ג'ונסון הלהקה סיימה את כתיבת השירים לאלבום Back in Black,הקלטת האלבום נערכה כמה חודשים על מותו של סקוט. מתוך האלבום שוחררו כמה מהשירים הידועים ביותר של הלהקה - "Back In Black","Hells Bells","You Shoock Me All Night Long" ו"Rock and Roll Ain't Noise Pollution",האלבום הפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה כאשר הוא טיפס לראשי המצעדים בבריטניה וארצות הברית,ברבות השנים הוא הפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה עם מכירות כלל עולמיות של למעלה מ50 מיליון עותקים‏[6].

גם אלבומה הבא של הלהקה For Those About to Rock We Salute You שיצא שנה מאוחר יותר זכה להצלחה ולשבחי המבקרים,אם זאת שנתיים מאוחר יותר,ב1983 הלהקה הוציאה אלבום בהפקה עצמית בשם Flick of the Switch שהיה שונה מאלבומיהם הקודמים של הלהקה ואופיין המילים ולחנים עמוקים יותר,האלבום זכה להצלחה מועטה יותר מקודמיו.

ב1983 הוחלף מתופף הלהקה פיל ראד לאחר שסבל מבעיות סמים,בסימון רייט לאחר הלהקה ערכה יותר מ700 אודישנים ברחבי אנגליה וארצות הברית. בשנת 1986 הלהקה הוציאה את אלבומה הבא Who Made Who,האלבום שימש כפס קול סרטו של סטיבן קינג מקסימום אוברדרייב והסינגל מתוכו שנשא את אותו שם הגיע לראשי המצעדים,באלבום היו שירים וקטעים אינסטרומנטליים חדשים לצד להיטים ישנים של הלהקה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 100 Greatest Artists: AC/DC, ברולינג סטון
  2. ^ Phil Sutcliffe, ‏AC/DC: High-Voltage Rock 'n' Roll: The Ultimate Illustrated History, ‏Voyageur Press, ‏2010, עמוד 122, ISBN 0-7603-3832-9
  3. ^ [1]l, בthe original
  4. ^ [2], באתר הבילבורד
  5. ^ [3]l, בthe original
  6. ^ [4]l, בRIAA