AH-64 אפאצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
AH-64A אפאצ'י
AH-64D Apache Longbow.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קרב
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן בואינג (משנת 1997 ועד היום)
אגוסטה-ווסטלאנד (1998-2004)
מקדונל דאגלס (עד 1997)
יוז מסוקים (עד 1984)
טיסת בכורה 30 בספטמבר 1975
צוות 2 אנשי צוות
יחידות שיוצרו 1,174 (פברואר 2010)
מחיר בין 18 ל-20 מיליון דולר
ממדים
אורך 17.7 מ'
גובה 3.86 מ'
קוטר מדחף ראשי 4.9 מ'
משקל ריק 5,165 ק"ג (11,387 ליברות)
משקל טעון 8,006 ק"ג (17,640 ליברות)
משקל המראה מרבי 9,525 ק"ג (21,000 ליברות)
ביצועים
מהירות מרבית 365 קמ"ש (197 קשר) AH-64A\D
402 קמ"ש WAH-64D
טווח טיסה מרבי 482 ק"מ (260 מייל ימי)
סייג רום 6,400 מ' (21,000 רגל)
חימוש
תותחים תותח אוטומטי M-230 בקליבר 30 מ"מ, 1,200 פגזים
טילים טילי נ"ט הלפייר I ו II, עד 16 טילים. טילי אוויר-אוויר, סיידווינדר AIM-9 , סטינגר.
רקטות רקטות הידרה 70, FARR , עד 4 כוורות.
הנעה
שניים, "ג'נרל אלקטריק" T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס כל-אחד
תרשים
McDONNELL DOUGLAS AH-64 APACHE.png

AH-64 אפאצ'י (Apache) - מסוק קרב מתוצרת חברת בואינג האמריקנית, ואחד ממסוקי הקרב המתקדמים בעולם. כינוייו בחיל האוויר הישראלי הם "פתן" (דגם A) ו"שרף" (דגם D, לונגבו).

המסוק נקרא על שם שבט האפאצ'י האינדיאני, כחלק ממסורת צבא ארצות הברית בכינויי מסוקים.

תכנון ותכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק תוכנן על ידי חברת יוז מסוקים בעקבות לקחי מלחמת וייטנאם, במטרה לשמש כמחסל טנקים יעיל. אב הטיפוס טס לראשונה בשנת 1975, אך המסוק נכנס לשירות מבצעי רק ב-1984.

חברת יוז נרכשה מאוחר יותר על ידי מקדונל דאגלס, שהמשיכה לפתח את המסוק והחלה לייצר אותו. בשנת 1997 אוחדה החברה אל תוך בואינג.

הקוקפיט תוכנן כך שהנווט יושב בחרטום המסוק ואילו הטייס יושב מאחוריו ומעליו (בדומה למסוק הקוברה), זאת מתוך הבנה שמי שצריך את מירב טווח הראייה הוא הנווט/מפעיל הנשק ולא הטייס. אמנם, כל תא בקוקפיט מצויד במערכות השליטה של שני התפקידים, למקרה הצורך.

כני הנסע של המסוק הם גלגלים בתצורת גלגל זנב.

בגלל ממדיו הגדולים יחסית ומערכותיו המתקדמות, האפאצ'י הוא מסוק יקר: מחירו הבסיסי נע בין 18 ל-20 מיליון דולר.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק חמוש בתותח אוטומטי קדמי בקליבר 30 מ"מ, וב-16 טילי הלפייר נגד טנקים. הטילים מונחי לייזר בדגם המקורי, ומונחי מכ"ם בדגם החדש. צבא ארצות הברית נוהג לחמש את המסוק בכוורות רקטות, ובתצורה זאת הוא נושא 8 טילי הלפייר בלבד.

מערכות האוויוניקה שלו כוללות מכ"ם ומערכת ראיית לילה, ומאפשרות לו לפעול בכל תנאי מזג האוויר.

הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק מונע על ידי צמד מנועי "ג'נרל אלקטריק" T700-GE-701 בעלי הספק של 1,536 כ"ס כל-אחד, דבר המקנה למסוק מהירות מרבית של 365 קמ"ש (197 קשר), טווח פעולה של כ-482 ק"מ (260 מייל ימי) וסייג רום של 6.4 ק"מ (21,000 רגל).

שרידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיתוח המסוק הושם דגש על שרידות גבוהה:

  • מיגון ושריון: האפאצ'י מצופה בלוחות שריון ובנוי מרכיבים חיצוניים העמידים בפני קליעי 12.7 מ"מ, בנוסף מערכות רגישות וחיוניות כדוגמת המנוע מצופות במיגון נוסף העמיד בפני קליעי 23 מ"מ הנמצאים בשימוש תותחי נ"מ מזרחיים. החופה עשויה מזכוכית משוריינת ומתוכננת לעמוד בהתרסקות. כיסאות הטייס מצופים בקוולר למתן הגנה נוספת.
  • כל אחד ממנועי המסוק יכול להטיס את המסוק במקרה שהמנוע השני נפגע.
  • להבי הרוטור הראשי עשויים מחומר מרוכב (גרפיט), ושפת ההתקפה שלהם עשויה מטיטניום, על מנת לעמוד בפגיעות קלות של צמרות עצים וכדומה.
  • לוחמה אלקטרונית: האפאצ'י מצויד במערכות אלקטרוניות המסוגלות לשבש מכ"ם אויב ולהטעות טילים מונחי-חום.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י A[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י B[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י C[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י D לונגבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק "שרף" אפאצ'י לונגבו של חיל האוויר הישראלי

ב-1992 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית דגם חדש של המסוק, דגם D, המכונה "לונגבו". האפאצ'י לונגבו מצויד במערכות אלקטרוניות מתקדמות ביותר, המאפשרות פעולה בכל מזג אוויר, ובמנועים חדשים מדגם T700-GE-701C של "ג'נרל אלקטריק", בעלי הספק מרבי של 1,857 כוחות סוס (כ"ס) כל אחד.

השיפור העיקרי הינו הוספת מכ"ם בקרת אש גל-מילימטר מתקדם, המותקן מעל הרוטור של המסוק. המכ"ם מאפשר לאכן מטרות עבור המסוק עצמו וכן (באמצעות מערכות תקשורת) עבור מסוקי לונגבו אחרים באזור, דבר שמאפשר למספר מסוקי לונגבו לירות על מטרות שזוהו על ידי מסוק אחד. בנוסף, המכ"ם יכול להנחות טילי הלפייר-II באופן מדויק ביותר אל עבר המטרה, ללא צורך בציין לייזר. העובדה שהמכ"ם נמצא מעל הרוטור של המסוק מאפשרת רכישת מטרות והכוונת טילים תוך כדי הסתתרות מאחורי מחסות, כגון דיונות.

בישראל נקרא דגם זה בשם שרף.

אפאצ'י E[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י AH-64E של צבא ארצות הברית.

ב-2012 הוכרז דגם חדש - אפאצ'י AH-64E‏,‏[1] שבעבר זכה לציון AH-64D בלוק III.‏[2] השיפורים שדגם זה כולל הם:.[3][4][5]

שיפורים אלה, שצלחו מבחן טיסה ב-2004, מעניקים ל-AH-64E מהירות שיוט, קצב נסיקה ויכולת העמסה גדולים יותר.[6]

ה-AH-64D בלוק III וה-AH-64E נכנסו לשירות בצבא ארצות הברית ב-2011.

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכוחות המזוינים של ארצות הברית ונאט"ו האפאצ'י תוכנן להחליף את ה-AH-1 קוברה. האפאצ'י הרבה יותר גדול ומתקדם מהקוברה, אך הרבה יותר יקר ממנו. כתוצאה מכך, הקוברה לא הוצא משירות והאפאצ'י פעל לצדו ולא במקומו.

כיום, האפאצ'י הוא מסוק הקרב המוביל בצבאות ישראל, ארצות הברית, בריטניה וערב הסעודית. מסוקי אפאצ'י נטלו חלק הן במלחמת המפרץ 1991 והן במלחמת אפגינסטן ומלחמת עיראק 2003 והצליחו מאוד כציידי טנקים ומשמידי כוחות שריון. מאידך, מסוקים לא מעטים נפגעו מאש קרקע והמערכות המורכבות שלו נטו להתקלקל בתנאי המדבר הקשים. באפגניסטן, דו"ח של צבא ארצות הברית מציין ש-80% ממסוקי האפא'צי שפעלו ניזוקו קשות מאש קרקעית, אך מעט מאוד הופלו.

האפאצ'י בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפאצ'י AH-64A "פתן" של חיל האוויר הישראלי
מסוק אפאצ'י AH-64D לונגבו "שרף" של חיל האוויר הישראלי

האפאצ'י טס לראשונה בשמי ישראל עוד בשנת 1983, עוד לפני כניסתו לשירות סדיר בצבא ארצות הברית, בעקבות בקשתה של חברת יוז לבדוק את האפאצ'י בתנאי שטח. האפאצ'ים נכנסו לשירות בחיל האוויר הישראלי בשנת 1990 תחת השם "פתן" והוצבו בטייסת 113 ("טייסת הצרעה"). בעשור הראשון לשירותם התפרסמו המסוקים בתקיפות קיני מחבלים של חזבאללה ואמל בדרום לבנון והשיגו פגיעות מדויקות בהצלחה מרובה. אחת המשימות המפורסמות הייתה חיסולו של מנהיג החזבאללה עבאס מוסאווי בשנת 1992.

בשנת 1993 הוענקו לישראל במתנה 24 מסוקי אפאצ'י AH-64A מטעם ארצות הברית. במהלך שירותם בחיל האוויר זכו מסוקי האפאצ'י לשדרוג מערכות האוויוניקה שלהם למערכות ישראליות מתקדמות תוצרת התעשייה האווירית ורפאל. בשנת 1995 הוקמה בחיל האוויר טייסת פתן נוספת - טייסת 190.

בשנת 2000 החליטה ישראל על רכישת מסוקי אפאצ'י לונגבו וחתמו על עסקה עם בואינג ולוקהיד מרטין ששוויה 400 מיליון דולר. בנוסף, החליטו בחיל האוויר הישראלי לשדרג את המסוק במערכות ישראליות מתקדמות בתחום האוויוניקה והאלקטרואופטיקה. בשנת 2005 נכנס המסוק לשירות בחיל האוויר הישראלי תחת הכינוי "שרף" ונקלט על ידי טייסת 113, ואילו טייסת 190 קיבלה את מסוקי ה"פתן" מטייסת 113.

בשנות ה-2000, בעקבות פריצתה של האינתיפאדה השנייה, הפך חיל האוויר את מסוקי האפאצ'י לפלטפורמה העיקרית שממנה שוגר חימוש מונחה מדויק כנגד מחבלים במסגרת מדיניות הסיכולים הממוקדים. מסוקי האפאצ'י חיסלו מאות מחבלים, כולל מנהיגי טרור בכירים כגון מחמוד אבו הנוד, אבו עלי מוסטפא, אחמד יאסין, מחמוד אבו ח'ליפה ועדנאן אל רול.

בשנת 2001 יירט מסוק אפאצ'י מטוס מסוג ססנה של בית הספר הלבנוני לטיסה, לאחר שהמטוס חדר בטעות לישראל. זו הייתה ההפלה הראשונה, לאחר אימונים רבים, של מטוס על ידי מסוק בהיסטוריה של חיל-האוויר הישראלי, וההפלה הראשונה של מטוס על ידי מסוק אפאצ'י מאז ומעולם.‏[7]

ב-20 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, התנגשו שני מסוקי אפאצ'י של חיל האוויר באזור רמות נפתלי. אחד מהטייסים נהרג ושלושה נפצעו קשה.‏[8] התאונה ארעה ככל הנראה בשל טעות אנוש.

ב-24 ביולי 2006 במהלך אותו מבצע, התרסק מסוק אפאצ'י מדגם "שרף" ליד כרם בן זמרה בגליל. שני טייסיו נהרגו. במקרה זה, תקלה טכנית גרמה להנתקות הרוטור הראשי מגוף המסוק ולהתרסקותו. צוות מיוחד של חברת בואינג הגיע לארץ והחליף את החלקים הפגומים.‏[9]

לאחר סגירת טייסות ה-AH-1 קוברה בשנת 2013, האפאצ'י הינו מסוק הקרב היחיד בשירות חיל האוויר הישראלי.[דרוש מקור]

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק WAH-64D אגוסטה וסטלנד בשירות חיל האוויר של צבא בריטניה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]