AJ-10
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| AJ-10 | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מנוע ה-AJ-10 בדלתא K |
||||||||||||
| ייעוד | מנוע רקטי | |||||||||||
| יצרן | אירוג'ט | |||||||||||
| ארץ ייצור | ||||||||||||
| שימוש | דלתא K בדלתא 2 אוריון (חללית) אפולו (חללית) תור-אייבל תראנסטייג' בטיטן 3E |
|||||||||||
| גרסאות | AJ-10-101 AJ-10-118F AJ-10-118K AJ-10-137 AJ-10-138 AJ-10-190 |
|||||||||||
| טיפוס | היפרגולי | |||||||||||
| היסטוריית שיגורים | ||||||||||||
| סטטוס | בשימוש | |||||||||||
| שיגור ראשון | 6 בדצמבר 1957 | |||||||||||
| יכולת | ||||||||||||
| כוח (בריק) | 33.8 קילו ניוטון | |||||||||||
| מתקף סגולי | 271 שניות | |||||||||||
| זמן בעירה | 115 שניות | |||||||||||
|
||||||||||||
ה-AJ-10 הוא מנוע היפרגולי המשמש בשלבים העליונים של טילים שונים. כגון, דלתא 2 וטיטן 3E. המנוע אמור גם לשמש בחללית אוריון של נאס"א.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
ה-AJ-10 שימש בפעם הראשונה באייבל (בשלב השני של טיל הואנגארד), בגרסת AJ-10-118 המונעת על ידי UDMH וחומצה חנקתית). בשיגור הראשון של טיל הואנגארד (שיגור הלוויין ואנגארד TV-3) ב-6 בדצמבר 1957, בעיה בשלב הראשון של הטיל גרמה לרקטה להתפוצץ על כן השיגור. ניסיון נוסף לשיגור ב-5 בפברואר 1958, נכשל גם הוא במהלך הבעירה של השלב הראשון. מנוע ה-AJ-10 הופעל בפעם הראשונה בניסיון השיגור השלישי של טיל הואנגארד, ב-17 במרץ 1958, אשר הביא בהצלחה את הלוויין ואנגארד 1 למסלול.
גרסאות [עריכה]
ל-AJ-10 יש מספר גרסאות. כאן יש את הגרסאות היותר ידועות.
AJ-10-118K [עריכה]
בשימוש בשלב השני של הטיל דלתא 2.[1]
- דחף: 43.4 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 444 שניות.
- משקל: 98 ק"ג.
- קוטר: 1.7 מטר.
- דלק: N2O4 ואירוזין 50.
- מתקף סגולי: 321 שניות.
AJ-10-137 [עריכה]
המנוע שימש בתא השירות בחללית אפולו.[2]
- דחף: 97.5 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 585 שניות.
- דלק: N2O4 ואירוזין 50.
- מתקף סגולי: 312 שניות.