ARPANET

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה הרשת, 1977
ליאונרד קליינרוק
דאגלס אנגלברט

ARPANET (ראשי תיבות של: Advanced Research Projects Agency Network, בתרגום חופשי: רשת הסוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים) הייתה רשת מיתוג המנות הראשונה בעולם, וממנה התפתחה רשת האינטרנט. הרשת מומנה על ידי (DARPA), סוכנות הביטחון ומחקרים מתקדמים למחלקת ההגנה של ארצות הברית, לשימוש על ידי הפרויקטים באוניברסיטאות ובמעבדות מחקר בארצות הברית. חבילת מיתוג של ARPANET היה מבוסס על עיצובים של לורנס רוברט (סLawrence Roberts) של מעבדת לינקולן (Lincoln Laboratory). הרשת התחילה לפעול ב-29 באוקטובר 1969 כאשר ליאונרד קליינרוק Leonard Kleinrock, מפתח טכנולוגיית מיתוג המנות, חיבר יחידה במעבדתו שבאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עם יחידה במעבדתו של דאגלס אנגלברט שבאוניברסיטת סטנפורד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1957 שיגרו הסובייטים את הספוטניק הראשון והכניסו את ממשל ארצות הברית לתחושת נחיתות. ב-1958 מינה דווייט אייזנהאואר, בתוקף סמכותו כנשיא ארצות הברית, את ד"ר ג'יימס ריאן קיליאן, נשיא המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ששימש עוזרו ויועצו למדע וטכנולוגיה, כראש צוות הקמה של סוכנות לפרויקטי מחקר מתקדמים (Advanced Research Projects Agency), בראשי תיבות "ארפא" (ARPA). בשנת 1970 צרפו את המילה הגנה לשמה של הסוכנות ושמה היום הוא "דארפא" (DARPA).

מטרתה העיקרית של הסוכנות הייתה השבת העליונות במירוץ לחלל. בין מטרותיה של הסוכנות החדשה הייתה מציאת דרך טכנולוגית שתאפשר שימור יכולת התקשורת בתוך ארצות הברית ובין ארצות הברית לשאר העולם בעת מתקפת טילים של ברית המועצות. החשש היה מפני מתקפה גרעינית שתפגע בקווי התקשורת ותמנע יכולת תקשורת.

במהלך שנות ה-60 הקימה "ארפא" את רשת ARPANET כמענה לבעיה שהוצגה.

מאוחר יותר שונתה המטרה לאפשר לחוקרים ממקומות שונים גישה משותפת למחשבים והעברת תוכנות באמצעות קווי הטלפון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60 - הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1964 עלתה שאלה כיצד תתאפשר תקשורת יציבה בין גופי הממשל וההגנה השונים בארצות הברית אם המלחמה הקרה תהפוך למלחמה בין המעצמות ומרכזי התקשורת הקיימים יפגעו. ארגון ראנד העוסק בייעוץ לממשל האמריקאי‏‏‏[1] הציע להקים רשת מיתוג מסרים במקום שיטת התקשורת המקובלת באותה עת - מיתוג נתיבים. שני עקרונות עמדו בפני מפתחי הרשת דונלד דייויס ופול ברן:

  1. על הרשת להיות ללא בסיס מרכזי, כלומר, כל יחידה המחוברת לרשת תוכל לקבל ולשלוח מסרים. כל יחידה תהיה בעלת מעמד שווה ליחידות האחרות.
  2. אסור לבנות רשת שבה התקשורת העוברת ברשת תהיה ישירה או בשדרים רציפים על מנת שגם אם יפגעו חלק מקווי התקשורת או היחידות המחוברות אליה היא תוכל להמשיך ולתפקד. כל חבילת מידע תצא מהמוען אל הרשת ותועבר ליעדה בדרך הפנויה והזמינה.

לניתוב המסרים נבחר מחשב DDP-516 של חברת הניוול, ששימש כנתב, שיכול לחבר בין 4 מחשבים ברשת מקומית לשישה נתבים ברשתות מרוחקות, הרשת השתמשה בפרוטוקול 1822 שתיאם בין החומרה לתוכנה ולנתב במחשב (ראו NCP).

ב-1971 היו כבר 15 מחשבים מחוברים לרשת וב-1972 היו 37.

שנות ה-70 - פיתוח טכנולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 הצליח ריי טומלינסון (Raymond Samuel Tomlinson) לפתח עבור רשת התקשורת של "ארפא" תוכנת דואר אלקטרוני שאפשרה להעביר הודעות בין משתמשים שונים,‏[2] טומלינסון היה זה שקבע את התו "@" (הקרוי בסלנג "שטרודל", בעברית תקינה "כרוכית" ובאנגלית "At") כמפריד בין שם המשתמש לבין שם הרשת בה נמצא המשתמש. באוגוסט 1982 נקבע תקן פשוט למשלוח דואר אלקטרוני (SMTP) שאפשר משלוח דואר בין מחשבים מתוצרת חברות שונות. מסמך ההגדרות הטכניות של הפרוטוקול נקרא בהתחלה "סטנדרט 10" ומאוחר יותר שונה שמו לתקן RFC 821.

בין החוקרים שעבדו על הרשת היו בוב קאהן שפיתח את המודל של רשת בעלת ארכיטקטורה פתוחה, כלומר, רשת אליה מחוברים מחשבים שונים, המכילים חומרה שונה ומפעילים תוכנות שונות. ב-1973 הצטרף וינט סרף לפרויקט ויחד הם בנו את פרוטוקול TCP/IP,

דואר זבל אלקטרוני ראשון נשלח ב-3 במאי 1978 באמצעות Arpanet. כשגארי תוקרט מחברת ייצור המחשבים DEC שרצה לפרסם את הדגמים החדשים למשפחת המיני מחשבים מסוג System-20, שלח ל-357 איש, מסר שהכיל הזמנה להגיע להשקת הדגמים החדשים.‏[3]

שנות ה-80 - היישומים הצבאיים נדחקים לטובת שימוש אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1 בינואר 1983, הוחלפה התשתית של ARPANet, שהייתה מבוססת עד אז על NCP לחבילת הפרוטוקולים TCP/IP, שנולדה בעקבות מאמצי המחקר. זוהי למעשה הנקודה שבה הפך האינטרנט להיות דומה לרשת המוכרת כיום - מבחינת התשתית הלוגית. בכך למעשה התפצלה ARPANet לגוף אזרחי ולגוף צבאי, שנקרא Milnet.

הקרן הלאומית למדעים מימנה את שלד הטלקומוניקציה עבור האינטרנט NSFNet והרשת התפתחה והגיעה לאוניברסיטאות ומרכזי מחקר.

שנות ה-90 - גישת משקי הבית לרשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 פרסם טים ברנרס-לי מ-CERN את התקן ראשון לשפת HTML ואת ה-HTTP וה-WWW, ב-1992 אימצו את התקן באופן רשמי.

הדפדפן מוזאיק יצא לשוק ב-1993 ושינה את חווית הגלישה ובדצמבר 1994 יצאה הגרסה הראשונה של נטסקייפ.

רק ב-1994 פתחה ממשלת ארצות הברית את רשת האינטרנט האקדמאית לציבור הרחב והאינטרנט הפך להיות זה המוכר כיום. הציבור מתחבר לרשת באמצעות ספקי גישה לאינטרנט וספקי הולכה.

הקרן הלאומית למדעים התנגדה למסחור הרשת כיוון שעל פי העקרונות המוצהרים הרשת הייתה אמורה להיות חינוכית ומחקרית. אולם הושג הסכם על פיו נעשה שימוש ברווחים מהתעבורה המסחרית למען שיפור התשתית של הרשת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏גם ארגון ראנד הוקם בחלק מהמירוץ הטכנולוגי שנכנסה אליו ארצות הברית עם התחלת המלחמה הקרה‏
  2. ^ נתן זלדס, איך נולד האינטרנט, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  3. ^ שחר סמוחה, שמישהו יוריד את הזבל, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2003