As Is... Live At The Blue Note

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
As Is... Live At The Blue Note
אלבום הופעה מאת אבישי כהן
יצא לאור 17 באפריל 2007 (ארצות הברית)
הוקלט 31 באוגוסט1 בספטמבר 2006 (ניו יורק, ארצות הברית)
סוגה ג'אז
חברת תקליטים רזדאז רקורדז, ‏Half Note Records
הפקה ג'ף לוונסון
כרונולוגיית אלבומים של אבישי כהן
Continuo
(2006)
As Is... Live At The Blue Note
(2007)
Gently Disturbed
(2008)

As Is... Live At The Blue Note (או בקיצור As Is) הוא אלבום הופעה של אבישי כהן ולהקתו, שהתקיימה ב-31 באוגוסט 2006 במועדון הבלו נוט בניו יורק. זהו אלבום ההופעה הרשמי הראשון של אבישי כהן כמוביל, ואלבומו השמיני במספר כמוביל בכלל. האלבום יצא לאור באפריל 2007 על ידי רזדאז רקורדז, מותג ההקלטות הפרטי של כהן, בשיתוף עם Half Note Records, מותג ההקלטות של מועדון הבלו נוט.

האלבום הוא מארז כפול שבו תקליטור שמע ותקליטור וידאו (DVD). כל אחד מהתקליטורים מכיל שבע רצועות, כאשר רובן (ארבע) חופפות אך השאר (שלוש בכל תקליטור) ייחודיות. ההופעה התרחשה בסמוך לאחר צאת האלבום Continuo ‏(2006) והוא, לצד מקורות נוספים (בהם האלבום At Home) מהווה את המקור העיקרי ליצירות שנוגנו בהופעה.

בבסיס ההרכב המבצע בהופעה, עומד הטְרִיוֹ Avishai Cohen Trio, הרכב השלישייה של כהן שהוביל את שני אלבומי האולפן האחרונים שלו דאז, At Home ו-Continuo. הטריו שמורכב מכהן כבסיסט, המתופף מארק ג'וליאנה והפסנתרן סאם בארש, התבלט במיוחד, מעבר לאלבום הטריו Continuo, בהופעותיו ברחבי העולם ונחשב לאחת מקבוצות הג'אז המובילות והמלוכדות בעולם באותה תקופה. בהופעה בבלו נוט בניו יורק, הצטרפו אל הטריו הסקסופוניסט ג'ימי גרין (שהשתתף בעבר באלבומים Devotion ו-Colors של כהן) והחצוצרן דיאגו אורקולה (שהשתתף בעבר באלבומים At Home, ‏Lyla ו-Unity). בניגוד לטריו שפרט לקטע אחד מנגן בכל קטעי האלבום, גרין ואורקולה משתתפים רק בחלק מהקטעים, ואורקולה איננו מופיע בווידאו אלא בתקליטור השמע בלבד.

על פי רוב, אלבום ההופעה זכה לשבחי הביקורת, והפגין את המיומנות הרבה של הנגנים ואת התקשורת העמוקה של חברי ההרכב זה עם זה בנגינתם, ושוב זיכה את כהן בתיאורים שהגדירו אותו כאחד מנגני הבס הטובים בעולם.[1]

רשימת השמעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

CD: תקליטור השמע

מס' שםלחן משך
1. Smash Avishai Cohen 10:29
2. Elli Avishai Cohen 7:00
3. Etude Avishai Cohen 10:20
4. Bass Suite #1 Avishai Cohen 6:04
5. Feediop Avishai Cohen 7:33
6. Remembering Avishai Cohen 5:57
7. Caravan Juan Tizol 14:43

DVD: תקליטור הווידאו

מס' שםלחן משך
1. Feediop Avishai Cohen 7:33
2. Samuel Avishai Cohen 7:35
3. One For Mark Avishai Cohen 6:42
4. Nu Nu Avishai Cohen 9:53
5. Smash Avishai Cohen 10:40
6. Remembering Avishai Cohen 6:02
7. Caravan Juan Tizol 14:49

Smash הוקלט לראשונה באלבום Continuo, ומבוצע על ידי הטריו מלווה בגרין עם תפקיד מרכזי, בעיבוד שבו יש נוכחות רבה יותר לכלים חשמליים מבמקור, עם מקלדת אלקטרונית וגיטרה בס לכל אורכו.

Elli הוקלט לראשונה באלבום Continuo, ומבוצע על ידי הטריו ובפורמט אקוסטי (ללא כלים חשמליים). רב הקטעים באלבום מבוצעים גם הם בפורמט אקוסטי.

Etude הוקלט לראשונה באלבום Unity, ובו משתתפים כל חמשת הנגנים, ביניהם אורקולה שהיה חבר ב-The International Vamp Band וניגן עם כהן את היצירה במקור.

Bass Suite #1 הוקלט לראשונה באלבום הבכורה של כהן Adama, ומבוצע על ידי כהן ללא שאר הטריו, עם גרין ואורקולה.

Feediop הוקלט לראשונה באלבום At Home, ומבוצע על ידי גרין והטריו.

Samuel, ‏One For Mark ו-Nu Nu הם שלושת הקטעים באלבום ההופעה הבלעדיים לתקליטור הווידאו, וכמו Elli הם קטעי טריו בפורמט אקוסטי שמקורם באלבום Continuo.

Remembering הוקלט לראשונה באלבום At Home ושוחרר מתוכו כסינגל, ומבוצע על ידי הטריו.

Caravan, סטנדרט הג'אז הנודע בביצועו המקורי של דיוק אלינגטון, הוא הקטע היחידי באלבום שלא הולחן על ידי כהן. זהו הקטע החותם את האלבום (בשני התקליטורים) ומבוצע על ידי הטריו וגרין. הביצוע המורחב מאופיין בגוון הומוריסטי, הרבה בשל השימוש במלודיקה על ידי בארש, ושונה מהמשקל הרגיל של היצירה המקורית, 4/4, עם שימוש במשקל מורכב של 9/4. המאפיינים הייחודיים של הביצוע כפי שנכלל בהופעה הם שהובילו את כהן לטענתו לנגן את הסטנדרט, ולחרוג ממנהגו, שהעיד על עצמו שאינו נוהג לנגן סטנדרטים.[2]

המשתתפים באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בביקורות. בין היתר, האלבום הוגדר על ידי פול אולסון כאלבום ההופעה הטוב ביותר של אותה שנה בג'אז.
  2. ^ כך טען כהן בראיון על אלבום ההופעה [1]. כהן טען זאת במקומות נוספים (למשל בריאיון עם יואב גינאי בתוכנית לגעת ברוח [2]) ועדות זו ניכרת בדיסקוגרפיה שלו, עד לאלבומו Duende ב-2012.