BGM-71 טאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
BGM-71 טאו
TOW fired from Jeep.jpg
מידע בסיסי
יצרן ריית'און
פלטפורמת שיגור חייל בודד, רק"מ, נגמ"ש, מסוקי קרב
מאפיינים כלליים
משקל 22.6-18.9 ק"ג
ממדים
אורך 1.17-1.16 מטר, 1.51-1.41 מטר (מוארך)
קוטר 0.152 מטר
מוטת כנפיים 0.46 מטר
ביצועים
מהירות 320-278 מטר לשנייה
טווח 3,750-65 מטרים
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 5.9-3.9 ק"ג
הנחיה תיל נעקב אופטית
משגר טאו צה"לי בתצוגה

טאו (TOW) הוא טיל נ"ט מתוצרת ארצות הברית (מכונה בצה"ל "עורב"). ראשי התיבות של TOW הן: Tube-launched, Optically tracked, Wire-guided שפירושן: משוגר מצינור, נעקב אופטית, מונחה תיל. טאו הוא דור שני בטילי הנ"ט. ראש הנפץ של הטיל הוא מסוג מטען חלול. הטיל מונע בדלק מוצק. בזנב הטיל קיימת נורית תת אדום אשר נעקבת על ידי מערכת עקיבה אופטית (הנמצאת במשגר) במהלך מעוף הטיל. מערכות הטיל הנמצאות במשגר, משדרות, באמצעות תילים המחברים את הטיל אליהן, תיקונים לניווט הטיל, בהתאם לנתונים המתקבלים על ידי מערכת העקיבה.

למרות היות טיל הטאו מערכת נשק שבבסיסה היא מיושנת, היא נחשבת למערכת נשק אמינה יחסית ובתוספת פיתוחים שונים שנוספו לה במשך השנים, היא מצליחה לשמור על מקומה בחלק גדול מצבאות העולם. למעשה הטאו הוא טיל הנ"ט הנפוץ ביותר בעולם ונמצא בשימוש של מעל 40 צבאות וגם בשימוש ארגוני טרור.

השמדת טנקים נחשבת עד היום כייעוד העיקרי של הטיל. יחד עם זאת יש לו ייעודים נוספים של השמדת מטרות ייעודיות כגון רכבי פיקוד. בשנים האחרונות נעשה בו שימוש רב, גם במזרח התיכון, בירי על מבנים ועמדות מבוצרות.

הטיל משוגר מארבעה סוגי פלטפורמות:

  • נישא על גבי חוליית חי"ר כשרכיבי המשגר מפורקים בזמן התנועה ומורכבים בעמדת הירי על גבי חצובה.
  • נישא על גבי רכב רך (ג'יפ, האמר או רכב שטח אחר).
  • נישא על גבי נגמ"ש.
  • כמערכת נשק אינטגרלית של מסוק.

לטיל שני דגמים בסיסיים (וכשש גרסאות לשני דגמים אלו). הראשון בעל טווח מקסימלי של 3,000 מטר והשני בעל טווח מקסימלי של 3,750 מטר.

טיל הטאו פותח בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי חברת יוז איירקראפט האמריקאית. השימוש הראשון בטיל נעשה על ידי הצבא האמריקאי בשלבים המאוחרים של מלחמת וייטנאם, שם נעשה בו שימוש בייחוד על ידי ירי ממסוקים.

הטאו בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצה"ל הגיע הטאו לראשונה ברכבת האווירית שהעבירה נשק מארצות הברית ומגרמניה לישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים, ביוזמת ראש היחידה למחקר ופיתוח, תא"ל עוזי עילם. בימיה האחרונים של המלחמה נעשו ניסיונות ראשונים לבצע ירי טילים לעבר מטרות אויב. ביומה האחרון של המלחמה ביצע כוח צה"ל ירי על מספר טנקים סורים. אחד הושמד וחמישה נפגעו. היה זה הירי המבצעי המוצלח הראשון של המערכת‏[1]. סיכומי המלחמה הראו כי ברמה המערכתית היה הכישלון בשל חוסר הידע בצה"ל כיצד יש להפעיל את המערכות השונות הקשורות לירי הטיל, והיעדר תורת לחימה קיימת בהתבסס עליו.

לאחר המלחמה קיבל הטאו בצה"ל את הכינוי - "עורב". הוקמו יחידות ייעודיות (רובן במילואים) לתפעול טילי הטאו. יחידות אלו נקראות בשם "פלנ"ט" או "עורב" (כשמו של הטיל), וכינויין הרווח הוא "ציידי הטנקים". בדרך כלל יחידות אלו צמודות בשגרה לחטיבות חיל הרגלים של צה"ל כחלק מהגדס"ר ועוסקות בחלק ניכר מזמנן במשימות שאינן קשורות ישירות לתפעול הטילים. במלחמת לבנון, ב-11 ביוני 1982, מצפון לכפר עמיק במורדות המזרחיים של ג'בל בארוכ, השמיד כוח נ"ט מחטיבה 409 11 טנקים מדגם T-72 של הצבא הסורי. היה זה, ככל הנראה, המפגש הראשון של טילים מתוצרת ארצות הברית עם הטנק החדיש ביותר שייצרה ברית המועצות באותה עת‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוזי עילם, קשת עילם, ידיעות ספרים, 2009, עמוד 206.
  2. ^ עפר שלח ויואב לימור, "שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה", הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 327: "בדקות האחרונות שלפני הפסקת האש השמיד מארב קרקעי של החטיבה אחד עשר טנקי T-72 זה היה המפגש הראשון של טילים מתוצרת ארצות הברית עם הטנק החדיש ביותר שייצרה ברית המועצות באותה עת, כה חדיש עד שאיש לא היה בטוח שטילי ה"עורב" אכן יחדרו את שריונו."