BMP-1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
BMP-1
BMP-1 AP 1.jpg
מידע כללי
סוג נגמ"ש לחימה
מדינה מייצרת Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנת ייצור 1967
דגם קודם אין
דגם עוקב BMP-2
מערכה מרכזית מלחמת יום הכיפורים, מלחמת אפגניסטן
מידע טכני
אורך 6.74 מ'
רוחב 2.94 מ'
גובה 2.15 מ'
משקל 13.5 טון
מהירות 65 קמ"ש (כביש)
45 קמ"ש (שטח)
7 קמ"ש במים
טווח פעולה 600 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 2A28 חלק קדח בקוטר 73 מ"מ, משגר טילי נ"ט AT-3 "סאגר" או AT-4 "פאגוט" או AT-5 "קונקורס"
חימוש משני מקלע PK ‏ 7.62 מ"מ
מנוע דיזל 300 כ"ס
מיגון לוחות פלדה בעובי 33-6 מ"מ
צוות 3 + 8 לוחמים

BMP-1 הוא סימולו של נגמ"ש לחימה אמפיבי מתוצרת ברית המועצות שהוצג בשנות השישים, והיה הכלי הראשון בעולם שהציג את תפיסת נגמ"ש הלחימה ככלי נושא גייסות בעל כח אש רב המשתווה לזה של טנק קל.

פירוש ראשי התיבות BMP ברוסית הוא Боевая Машина Пехоты, "בוייבייה משינה פחוטי" ("רכב קרבי של חיל הרגלים"). הנגמ"ש הוחלף בדגם ה-BMP-2, בעל מיגון עמיד יותר.

היסטוריית ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-BMP-1 נצפה לראשונה במערב בצילומים ממצעד ה-7 בנובמבר 1967 במוסקבה, ועורר תדהמה בחדשנותו כרכב לחימת חיל רגלים בעל עבירות וכח אש רבים יחסית למקובל באותו זמן. למעשה היה ה BMP-1 נגמ"ש החי"ר המודרני הראשון. שריונו של ה BMP-1 היה משופע בתלילות בחזיתו ועמיד כנגד קליעי מקלעים כבדים בקוטר 0.5 אינץ' של נגמש"י נאט"ו, בעוד תותח 73 המ"מ חלק הקדח שלו ויכולתו לשגר טילי "סאגר" היוותה איום משמעותי על אלו האחרונים ואף על טנקי המערכה של נאט"ו. הניסיון המבצעי שרכשו הסובייטים במלחמת אפגניסטן הביא לפיתוח ה BMP-2 המשופר שהוצג בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. זה התאפיין בצריח לשני לוחמים עם תותח 30 מ"מ ומשגרים חיצוניים לטילי נ"ט AT-4 "ספיגוט" או AT-5 "ספנדרל".

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת ה-BMP מיועדת לתעבורת חיל רגלים מהירה בשדה הקרב, תוך הגנתם מנשק קטן קליבר ומתן חיפוי אש בעת פריקתם מהנגמ"ש. חימושו של ה-BMP-1 הכולל תותח וטילי נ"ט הופכים אותו לכלי לחימה חשוב בדיוויזיה הממוכנת. תותח ה-73 מ"מ שלו יורה פגזי מטען חלול (HEAT) איטיים ומעליו מותקן משגר לטיל סאגר. הטיל נטה ליפול לעתים מעל המשגר, ולכן אוחסן בדרך כלל בבטן הנגמ"ש בעתות שגרה. טיל חדש הוטען על המשגר ידנית, דרך פתח הטענה קטן בצריח.

בעת שהוצג היה ה-BMP-1 כלי מאיים היכול להביס אף טנקי מערכה בחימושו. כיום הוא נחשב נחות אל מול נגמש"י חי"ר מודרניים כבראדלי האמריקאי או הווריור הבריטי ואינו יכול לאיים באופן משמעותי על טנקי מערכה חדישים. התותח שלו אינו בעל מערכת בקרת אש מתקדמת, וסיכויי הפגיעה בעת שה-BMP-1 בתנועה קטנים למדי. כמו כן טיל הסאגר איטי מאד, קשה לשליטה ודורש ניהוג מתמיד עד הפגיעה. גם ראש הקרב שלו אינו מסוגל לחדור טנקים חדישים. ציוד נפוץ נוסף שהונפק לצוותי BMP-1 היה מטולי RPG-7, טילי כתף "סטרלה"/"איגלה" נגד מטוסים ורובי צלפים "דרגונוב".

ה-BMP-1 אמפיבי ללא כל הכנה מוקדמת. הוראות ברית ורשה לעתות שגרה היו שכל BMP הנכנס למים חייב להיות מצויד במשדר רדיו פועל למקרה של היסחפות בזרם בגמר הדלק. ה-BMP לא צויד בעוגן.

שריונו של ה-BMP-1 בחזית ובצדדים עמיד לקליעי 0.5 אינץ' ואש תותחים קלים, למשל האורליקון 20 מ"מ. הדלתות האחוריות של הנגמ"ש הן גם מכלי דלק, מה שמהווה סיכון מסוים של התלקחות. בעת קרב מכלים אלו ניתנים לניתוק ממערכת הדלק הראשית של ה-BMP-1.

לנגמ"ש זה קיימת גם גרסה יבילת אוויר בציון BMD-1 שרובה בנויה מאלומיניום, בעלת מזקו"ם הידראולי שגובהו ניתן לכיוון ושינויים הנדסיים נוספים.

בעיות מיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

BMP-1 של צבא מזרח גרמניה במצעד בברלין, 1988

לדגם ה BMP-1 המקורי היו מספר בעיות בתחום המיגון, שנתבררו במלוא חומרתן רק לאחר תחילת מלחמת אפגניסטן ב-1979. סידור אנשי הצוות בנגמ"ש היה של נהג היושב בקדמת צידו הימני של הכלי, ומאחוריו המפקד בצריח ללוחם בודד, כשמצדם השמאלי ממוקם המנוע. התקלות במוקשים מיושנים נגד טנקים מסוג "tilt rod" הייתה קטלנית במיוחד, שכן שיפועו החד של השריון בחזית הכלי הטה את מוט המוקש עד למקסימום וזה התפוצץ כאשר המוקש כבר היה מתחת מרכז הכלי, מה שהרג בדרך כלל מידית את שני אנשי הצוות.

ב BMP-2 המשופר תוכנן הצריח מחדש עם שריון רב יותר ומקום למפקד ולתותחן. עמדת הנהג הוגדלה ומושב הנהג שוריין. גם גחון הכלי צויד בשריון נוסף.

חסרון משמעותי נוסף היה קשור לתפיסה הסובייטית שלפיה כח האש של נגמ"ש החי"ר מספיק כשלעצמו ואין צורך שהחיילים המוסעים בו יירו ממנו תוך כדי תנועה. רוב מגויסי החי"ר לא הוכשרו כלל בירי מתוך נגמ"ש נוסע וממילא בטן הכלי הייתה צפופה מאוד ופתחי הירי קטנים ובלתי נוחים.

שריונו הבסיסי של ה-BMP נחדר בקלות על ידי רקטות נגד טנקים, לכן נהגו חיילים סובייטים רבים באפגניסטן לנסוע על נגמש"י BMP כשהם יושבים על הסיפון החיצוני ולא בבטן הנגמ"ש, כך הם יכלו להגיב באש במהירות ולא להסתכן שפגז RPG אחד יהרוג את כל נוסעי הכלי.

חסרונות אלו, יחד עם עלות האחזקה הגבוהה ביחס לנגמ"שים גלגליים כ BTR-80, הביאו לזניחתו של ה BMP בחלק מצבאות ברית ורשה לאחר התפרקות ברית המועצות.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת יום הכיפורים תפסה ישראל מספר נגמ"שי BMP-1 והסבה חלק מהם ככלי רכב משוריינים נושאי מרגמות.

דגמים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-BRM-1K מתאפיין בצריח רחב במיוחד, אנטנת שוט, ורק פתח ירי אחד בכל צד. בצריח יש כוונת לילה גדולה, ומכ"ם עקיבה קרקעי הנשלף מפתח בגג הצריח
  • BMP-1 - הדגם המקורי עם תותח 73 מ"מ 2A28 חלק קדח.
  • BRM-1 או BMP-R - דגם סיור.
  • BRM-1K - דגם סיור ופיקוד, עם מכ"ם "Tall Mike".
  • BMP KShM - דגם פיקוד, בדרך כלל למפקדי רגימנטים.
  • BMP-1P - נושא טילי נ"ט AT-4 "ספיגוט" (פאגוט).
  • BMP-1PK - דגם פיקוד של BMP-1P.
  • BMP-2 - (שנות השמונים המוקדמות) דגם משופר עם תותח אוטומטי 2A42 בקוטר 30 מ"מ.
  • PRP-3 - דגם לבקרת אש ארטילרית, נושא מכ"ם איכון. כל גדוד ארטילריה צויד בכלי כזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא BMP-1 בוויקישיתוף