Blue Monk

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Blue Monk

סטנדרט ג'אז

תת-סוגה בי בופ
סוגת מקור ג'אז
מלחין ת'לוניוס מונק
תמלילן אבי לינקולן (1961)
אמן מזוהה ת'לוניוס מונק
שנת הקלטה ראשונה 1954
עמוד הסטנדרט באתר JazzStandards

דירוג: 185

ביצועים בולטים
מבצע ת'לוניוס מונק
מתוך האלבום Thelonious Monk Trio
שנה 1954
מבצע ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין
מתוך האלבום Thelonious Monk Quartet
with John Coltrane
at Carnegie Hall
שנה 1957
מבצע ג'ימי ג'ופרה
מתוך האלבום Western Suite
שנה 1958
מבצע אבי לינקולן
מתוך האלבום Straight Ahead
שנה 1961
מבצע ביל אוונס
מתוך האלבום Conversations With Myself
שנה 1963


Blue Monk[1] הוא סטנדרט ג'אז שנכתב על ידי ת'לוניוס מונק ואחת מיצירותיו הנודעות ביותר והמייצגות את סגנונו.

ביצועים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוקלטה לראשונה על ידי מונק ב-22 בספטמבר 1954, בהרכב שלישיית פסנתר, עם ארט בלייקי (תופים) ופרסי הית' (קונטרבס), ופורסמה באלבום האולפן הראשון של מונק, Thelonious Monk Trio, שיצא לאור באותה שנה. Blue Monk היא הלחן האהוב ביותר על מונק,‏[2] שנהג לנגן אותה פעמים רבות בהרכבים שונים. ישנם כשלושים תיעודים שונים של מונק מבצע את היצירה, מביצועי סולו ועד לביצועים עם הרכבי ביג בנד, ובאופן בולט בהרכבי טריו (שלישיית פסנתר) או קוורטט (בצירוף סקסופון, למשל עם צ'ארלי רוז או ג'ון קולטריין).

Blue Monk בוצעה והוקלטה על ידי אמני ג'אז נוספים, וביניהם ג'ימי ג'ופרה, ג'יי ג'יי ג'ונסון וקאי וינדינג, מק'קוי טיינר, ביל אוונס, האנק ג'ונס, ריי בראון, ביל פריזל ופרד הרש, צ'יק קוריאה, גארי ברטון ועוד רבים.

בשנת 1961 הקליטה זמרת הג'אז אבי לינקולן גרסה של היצירה בתוספת מלים שחיברה למנגינה, תחת השם Monkery’s the Blues. בשנות התשעים המאוחרות השיר הוקלט גם על ידי זמרות הג'אז כרמן מקריי וקרין אליסון.

מאפיינים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Blue Monk היא יצירה אינסטרומנטלית בסגנון הבי בופ, וכמו יצירות אחרות מזרם מוזיקלי זה גם היא בנויה על מהלך הרמוני סטנדרטי מהג'אז הקלאסי, ובמקרה זה ההרמוניה מושתתת על בלוז 12 התיבות, בסולם סי במול מז'ור.

המחשת המבנה ההרמוני:‏[3]

\relative c'
{\tempo 4 = 143 \set Score.tempoHideNote = ##t \key bes \major
<bes d f>1^"B♭" <ees g bes des>^"E♭⁷" <bes d f>2^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>^"B♭" <bes d f aes>^"B♭⁷" <ees g bes des>1^"E♭⁷" <e g bes des>^"E°⁷" <bes d f>2^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>1^"B♭" <ees f a c>^"F⁷" <ees f a c>^"F⁷" <bes d f>^"B♭"~<bes d f>}

בעוד שהדרגה הראשונה (B♭) והחמישית (F⁷) נשארות בצורתן המז'ורית הבסיסית או בצורת הספטאקורד, שינוי בולט שעושה מונק במבנה המסורתי של בלוז 12 התיבות הוא עם הדרגה הרביעית (E♭⁷) בתיבה השישית. בתיבה השישית מתקיים מעבר שבו בסיס האקורד עולה בחצי טון, וכך נוצר אקורד מוקטן על בסיס הטריטון (E°⁷), הוא למעשה הבלו נוט.

מוטיב מרכזי במלודיה של היצירה הוא עליה כרומטית של ארבעה תווים, לרוב מהטרצה הגדולה אל הקווינטה, מהלך מלודי המדגיש את הסולם הבלוזי והבלו נוט. עם המהלך ההרמוני שתואר לעיל בתיבה השישית, שגם הוא עליה כרומטית בתו הבס המדגישה את הבלו נוט, נוצרת "התכתבות" בין ההרמוניה למלודיה המדגישות זו את זו על ידי אלמנט הבלוז.

המחשת המוטיב המלודי:

\relative c'
{\tempo 4 = 143 \set Score.tempoHideNote = ##t \key bes \major
\times 2/3 {d4 ees8} \times 2/3 {e4 f8} r2 \times 2/3 {g4 aes8} \times 2/3 {a4 bes8} r2
}

המלודיה קרובה מאוד לקטע מתוך שיר הבלוז Pastel Blue מאת צ'רלי שייברס וארטי שו, שככל הנראה שימש בסיס ליצירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השם, שמשמעותו המילולית היא "נזיר כחול", ככל הנראה רומז לשם המחבר ולסגנון הבלוז המהווה את השורש המוזיקלי של היצירה, ולכן בתרגום חופשי: "מונק בלוזי".
  2. ^ על פי המקורות המצוינים באתר Jazz Standards ‏[1].
  3. ^ ההמחשה היא הפשטה לצורכי הדגמה בלבד של ההבטים המרכזיים ואינה טוענת להיות מדויקת לחלוטין.
P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.