C-802

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יינג ג'י 82 (Yingji-82)
Yj86lg.jpg
מידע בסיסי
קוד נאט"ו C-802
ארץ ייצור Flag of the People's Republic of China.svg  סין Flag of Iran.svg  איראן
יצרן האקדמיה הטכנולוגית האלקטרומכנית הסינית "האי יניג" (中国海鹰机电技术研究院) והתעשיות הביטחוניות של איראן.
פעילות מבצעית ראשונה פגיעה בסטי"ל סער 5 אח"י חנית במהלך מלחמת לבנון השנייה, ב-14 ביולי 2006
פלטפורמת שיגור שיגור קרקעי מרכבים, ספינות, מטוסים
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע טורבו סילון
משקל 715 ק"ג
ממדים
אורך 6.392 מטר
קוטר 36 ס"מ
מוטת כנפיים 1.22 מטרים (כנפיים פרוסות); 0.72 מטרים (כנפיים מקופלות)
ביצועים
מהירות 0.9 מאך
טווח 120 ק"מ
גובה טיסה 20-30 מטרים (שיוט); 5-7 מטרים (תקיפה)
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 165 ק"ג של חומר נפץ - פיצוץ מושהה, פורץ שריון בעל יכולת נפץ גבוהה. יכול לשאת חימוש אב"כ.
הנחיה ניווט אינרציאלי בשלב תחילת המעוף וביות מכ"מי בשלב סיום המעוף

C-802 (האות C נהגית כ"צ'ארלי" באלפבית נאט"ו) הינו כינויו של הטיל הסיני יינג ג'י 82 (לפי קוד דיווח נאט"ו: CSS-N-8 Saccade). טיל זה פותח על ידי האקדמיה הטכנולוגית האלקטרומכנית "האי יינג" שבסין.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיל הינו פיתוח של טיל C-801‏ (YJ-8), ולו טווח ירי משופר. לטיל מערכת הנעה רקטית ומערכת ניווט הזהה לזו של C-801. ההבדל העיקרי בין הטילים הוא השימוש במנוע טורבו עם דלק המתבסס על פרפין המחליף את הדלק המוצק שהיה בדגם הקודם, ומאפשר את הטווח המוגדל של הטיל. בעוד ש-C801 מסוגל להגיע לטווח 40 ק"מ, C-802 מסוגל להגיע לטווח 120 ק"מ.

פלטפורמות שיגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לשגר את הטיל ממגוון פלטפורמות:

דגמי משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • YJ-82 המכונה C-802: דגם בסיסי
  • YJ-82K המכונה C-802K: דגם המשוגר ממטוס
  • YJ-83 המכונה C-803: דגם בעל טווח גדול יותר ומהירות גבוהה יותר.

דגם YJ-83[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים תכנוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם זה זהה בצורתו לדגם YJ-8, למעט גוף ארוך יותר, ופתח אוורור עבור טורבינת המנוע. לטיל ארבע כנפיים בצורת דלתא בקדמתו, וארבע כנפיים מייצבות בזנבו. כנפי הזנב מותקנות על המאיץ (הבוסטר) המתפרק מגוף הטיל בתום ההאצה. פתחי כניסת האוויר למנוע הטורבו מותקנים בין הכנפיים העיקריות בתחתית גוף הטיל. הכנפיים מקופלות בעת שהטיל נמצא בתוך כן השיגור.

פרופיל טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיגור הטיל, המאיץ מאיץ את מהירות הטיל ל-0.9 מאך תוך שניות ספורות. לאחר תום שלב ההאצה, מתנתק המאיץ (הבוסטר) מהטיל ומנוע הטורבינה של הטיל ממשיך להניע את הטיל. מהירות השיוט של הטיל 0.9 מאך, וגובה מעופו 20 - 30 מטרים.

עם כניסת הטיל לשלב השיוט מופעלת מערכת עקיבת המכ"ם של הטיל. לאחר נעילת הטיל על המטרה, יורד הטיל לגובה תקיפה של 5 - 7 מטרים במרחק של כמה קילומטרים מהמטרה. הטיל מסוגל לתמרן עם התקרבותו למטרה ובכך להקשות על הפגיעה בו. לאחר התקרבותו למטרה, הטיל יורד לגובה הקרוב לפני הים על מנת לפגוע בספינה בגובה פני הים ולגרום לטביעתה.

מערכות הנחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף למערכת עקיבת המכ"ם של הטיל, לטיל גם מד גובה רדיו המסייע לטייס האוטומטי של הטיל בעת השיוט שלו. מכ"ם הטיל עובד בשיטת "מונופולס", ולו טכנולוגיות לחסימת לוחמה אלקטרונית. מד הגובה של הטיל מאפשר לו טיסה בגובה נמוך ביותר מעל פני הים.

ראש נפץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטיל ראש נפץ של 165 ק"ג, עם ראש חודר שריון ומרעום השהיה הגורם לו להתפוצץ לאחר שחדר את דופן הספינה.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה קרבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־14 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, נעשה לראשונה שימוש מבצעי בטיל, כאשר ארגון החזבאללה ירה טיל מסוג זה על ספינת טילים מדגם סער 5 של חיל הים הישראלי, "אח"י חנית", והרג ארבעה. טיל שני שנורה באותו אירוע הטביע אוניית סוחר מצרית נושאת דגל קמבודי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]