‏CH-53 סי סטאליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
CH-53 סי סטאליון
CH-53D Sea Stallion.jpg
מסוקי CH-53D סי סטאליון של חיל הנחתים האמריקני
מאפיינים כלליים
סוג מסוק תובלה
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן סיקורסקי
טיסת בכורה 1964
צוות שני טייסים, אחד או יותר מכונאים מוטסים
נוסעים 37 עד 55 חיילים, או 24 אלונקות
משתמש ראשי ארצות הברית
משתמשים משניים ישראל, גרמניה, יפן, איראן ואוסטריה.
ממדים
אורך 26.97 מטר
גובה 7.6 מטר
רוחב 8.64 מטר
מוטת כנפיים 22.01 מטר (רוטור)
משקל ריק 10,740 קילוגרם
משקל טעון 15,227 קילוגרם
משקל המראה מרבי 31,666 קילוגרם עם מטען פנימי בלבד, ו-33,369 קילוגרם עם מטען חיצוני (רק בדגם האמריקאי התלת מנועי)
ביצועים
מהירות מרבית 314 קמ"ש
קצב נסיקה 750 מטר לדקה
טווח טיסה מרבי 1,000 קילומטר
סייג רום 5,106 מטר
דחף 3,925 כ"ס
חימוש
טילים ביסעור 2000 בלבד: 8 טילי אוויר-קרקע נגד טנקים מסוג נמרוד
הנעה
שני מנועי T-64-GE-413 מתוצרת ג'נרל אלקטריק
תרשים
תרשים של ה-CH-53 סי סטאליון
מסוק MH-53J פייב-לואו III, בשירות צבא היבשה האמריקני
מסוק CH-53E סופר-סטאליון בעת תרגיל הנחתה ימי
יסעור 2000 של חיל האוויר הישראלי

CH-53 סי סטאליון, המכונה בחיל האוויר הישראלי יסעור, הוא מסוק תובלה צבאי כבד מתוצרת סיקורסקי האמריקנית, המשרת בכוחות המזוינים של ארצות הברית, בישראל, בגרמניה ובמדינות נוספות. זהו מסוק התובלה הכבד ביותר של צה"ל.

פיתוח ושירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק פותח על-פי דרישות חיל הנחתים האמריקני, ונושאות המסוקים של הצי. הוא טס לראשונה בשנת 1964, נכנס לשירות בשנת 1966, והשתתף במלחמת וייטנאם. ליסעור שני מנועי סילון, רוטור ראשי בעל שישה להבים, רוטור אחורי בעל ארבעה להבים, והוא יכול לשאת בבטנו עד 55 לוחמים או שני כלי רכב. הוא יכול לשאת מטען חיצוני במשקל של 9 טון. בזמן טיסה ישנם שלושה אנשי צוות במסוק: הקברניט שמבצע את מלאכת ההטסה, טייס המשנה, שבעבר היה מנווט בעזרת מפות - אך כיום עוזר לקברניט במלאכת ההטסה, והמכונאי המוטס, שאחראי למערכות המוטסות ולמתרחש בבטן המסוק.

מדינות מעטות בלבד הצטיידו במסוק זה, בהן ישראל, גרמניה, יפן, איראן, ארצות הברית ואוסטריה. רק לישראל, ארצות הברית וגרמניה יש צי גדול. לכל שאר המדינות יש מספר קטן של מסוקים וחלקם אף לא בשימוש.

במהלך השנים פותחו דגמים רבים של המסוק, ביניהם הסופר סטאליון. בשנת 1981 נכנס לשירות בצבא ארצות הברית דגם של המסוק שהוא בעל שלושה מנועים, רוטור ראשי בעל שבעה להבים ורוטור אחורי מוגדל, המכונה Super Stallion.

גרסה ימית של המסוק משמשת להפעלת מערכת MK 105 לניקוי שדות מוקשים ימיים בעזרת מחולל שטף מגנטי, המערכת צפה על סירת קטמרן מהירה, שנגררת על ידי המסוק ומפוצצת מוקשים ימיים על ידי צימוד מגנטי.

היסעור בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל רכשה את מסוק היסעור בשנת 1969 וכיום ישנן שתי טייסות יסעורים. המסוקים המשרתים בחיל האוויר מתחלקים לשני סוגים:

S-65 - הדגם ה"אזרחי" של המסוק, שנרכש ישירות מהיצרן. אלו המסוקים שהגיעו בתקופת מלחמת ההתשה ובשנת 1975. שני המסוקים המשומשים שנרכשו מאוסטריה בשנת 1981 גם הם וריאנט של דגם זה. דגם זה מקביל לדגם הצבאי CH-53D

CH-53A - מסוקים אלו הם הגרסה הראשונה שנכנסה לשירות בצי האמריקאי. מסוקים אלו נקלטו בחיל האוויר ברכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים, וכמתנה מממשלת ארצות הברית לאור התאפקות ישראל מתגובה במלחמת המפרץ. מסוקים אלו שודרגו כמעט כולם לרמת דגם D. כאשר מגיע טייס צעיר לטייסת הוא עובר סדרת הכשרות שנמשכות בין שנה לשנתיים, ומכשירות אותו למקצועו העתידי כקברניט.

מסוק היסעור משמש להובלת כוחות, פינוי וחילוץ. יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669) עושה שימוש רב במסוקי היסעור.

הישג יוצא דופן של מסוק היסעור הוא מבצע תרנגול 53 שנערך במהלך מלחמת ההתשה ע״י חיילי גדוד 50 של הצנחנים (נח״ל מוצנח), ובו נחטף ממצרים, ב-26 בדצמבר 1969, מתקן מכ"ם, שמשקלו עלה על מגבלות המטען המרבי של היסעור.

במהלך מלחמת יום כיפור במסגרת מבצע קינוח לכיבוש החרמון ב-22 באוקטובר 1973, הונחתו באמצעות 15 יסעורים מטייסת 118 (כמעט כל הטייסת) 2 גדודי צנחני מילואים מחטיבה 317, שכללו 625 לוחמים. הכוח הונחת בקרבת המוצב הסורי שעל החרמון וכבשוהו ללא קרב.

אף שהמסוק משמש להובלת חיילים, הוסבה בסוף 2001 מערכת ישראלית ראשונה מסוגה בעולם של טיל קרקע-קרקע מונחה לייזר "נמרוד", לצורך הגנה על המסוק מאיומים קרקעיים ואוויריים. המסוק יכול לשאת שמונה טילים כאלו, שהטווח שלהם הוא 20 ק"מ, במקום מכלי הדלק הנתיקים. לא ידוע על הכנסת המערכת לשימוש במסוקים מעבר לבדיקת ההיתכנות.

מסוקי היסעור של חיל האוויר הישראלי, שעברו השבחה טכנולוגית, מכונים "יסעור 2000". עקב אי מציאת תחליף הולם למסוקי היסעור, מבוצעת בחיל האוויר תוכנית השבחת מערך היסעור כך שיוכלו להמשיך לשרת עד שנת 2025. התוכנית נקראת "יסעור 2025".‏[1]

ב-12 באוגוסט 2006 הופל מסוק יסעור על ידי חזבאללה במהלך מבצע הנחתה גדול במלחמת לבנון השנייה, באמצעות טיל כתף נגד טנקים. המסוק הספיק להוריד את הלוחמים, המריא מהמקום ואז נפגע מהטיל.‏[2]

שימוש במסוק היסעור לכיבוי שרפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השרפה בכרמל בשנת 1989 נערך ניסיון לכיבוי האש על ידי יעפים של מסוקי יסעור עם יערית, התקן מאולתר לנשיאת 5 קוב מים לכיבוי השרפה. הניסיון הוכתר בהצלחה, ומאז שימשו מסוקי היסעור ככבאות אווירית בישראל, ואף נשלחו פעם אחת לכיבוי שרפה בטורקיה. בראשית שנות ה־2000 התברר כי מאמצי הנשיאה של היערית פגעו בשלדת המסוק, ועל כן ביקש חיל האוויר לשחררו ממחויבות זו. החלטת ממשלה אישרה את בקשת חיל האוויר.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק היסעור היה מעורב במספר תאונות קטלניות:

  • מסוק העשרה: ב-8 ביולי 1971 בעת חזרה מפעילות מבצעית בסיני התרסק מסוק יסעור ונפל לים בצפון סיני, מול העיירה שיח' זוויד, כמה מאות מטרים מהחוף. כל עשרת נוסעי המסוק נהרגו: שני הטייסים, הצוות הטכני, ומפעילי יחידת ל"א שהיו בו.
  • אסון מחניים: ב-19 באפריל 1974 התנגשו שני יסעורים בזמן נחיתה בשדה התעופה מחניים, בעת שמסוק אחד "התיישב" על מסוק שני בעת הנחיתה. הרוטור של המסוק התחתון נקרע, המסוק התרסק ושמונת אנשי צוותו והנוסעים נהרגו.
  • אסון הנ"ד: ב-10 במאי 1977, במהלך טיסה בגובה נמוך בעת אימון בבקעת הירדן, שישה קילומטרים צפונית ליריחו התנגש יסעור עמוס לוחמים בקרקע. כל נוסעי המסוק נהרגו: 44 צנחנים, ועשרה אנשי צוות אוויר. בעקבות מסקנות ועדת החקירה, הוגבל מספר הלוחמים המותר להטסה ביסעור ל-33 איש ועוד שלושה אנשי צוות.
  • ב-17 במאי 1977 יצא יסעור מטייסת "דורסי הלילה" לבצע תדלוק. תוך כדי טיסה התפרק אחד מלהבי הרוטור. המסוק התרסק, והטייסים והמכונאי המוטס נהרגו.
  • ב-20 בנובמבר 1977 יצא יסעור בשעות הבוקר המוקדמות לטיסת בדיקה. המסוק התרסק בשטח קיבוץ גת. כל 4 אנשי הצוות נהרגו.
  • ב-15 ביולי 1979 יצאו 2 מסוקי יסעור לטיסת אימון במדבר יהודה, אימון שכלל גם נחיתה בשטח. במהלך ניסיון המראה של אחד מהם אירע כשל של אחד המנועים, כפי הנראה, והמסוק התרסק. 3 אנשי הצוות, 2 טייסים ומכונאי מוטס, נהרגו.
  • 27 באוגוסט 1984 התנגש יסעור בצלע הר בעת ניסיון נחיתה ליד מעלה אדומים. בהתרסקות נהרג חייל.‏[3]
  • ב-29 בדצמבר 1988 התרסק יסעור בעת הנחת אבן גבול מספר 51 בין ישראל ומצרים. הקברניט, סרן מרדכי שרון, נהרג. שלושת אנשי הצוות האחרים - טייס המשנה, המכונאי המוטס ועוזרו - נפצעו.‏[4]
  • ב-22 באפריל 1990 יצאו שני מסוקי יסעור מטייסת "מובילי הלילה" לאימון לילי של הטסת כוחות של חטיבת הצנחנים. לאחר שהנחיתו כוח קרקעי, התנגשו שני המסוקים ליד בסיס מבוא שילה, מזרחית לציר אלון. ארבעת הטייסים ושלושת המכונאים המוטסים נספו בהתרסקות.
  • אסון הכבל: ב-10 באוגוסט 1992 במהלך אימון חילוץ של יחידת 669 באזור ערד, נקרע כבל מנוף החילוץ של המסוק ושני לוחמים מהיחידה נהרגו. ועדת חקירה בראשות השופט אליהו וינוגרד קבעה כי הכשל נבע מטעויות אנוש.
  • ב-31 במרץ 1996 יצא מסוק יסעור לטיסת אימונים באזור מדבר יהודה. מערבית לים המלח, כ-5 ק"מ ממצפה שלם, התרסק המסוק על צלע הר. בהתרסקות נהרגו 7 חיילים ובהם שני הטייסים והמכונאי המוטס. 2 חיילים נוספים נפצעו.‏[5]
  • אסון המסוקים: ב-4 בפברואר 1997 התנגשו שני מסוקי יסעור זה בזה בשמי צפון הארץ, בעת שהובילו לוחמים לדרום לבנון. כל 73 חיילי צה"ל שהיו במסוקים נהרגו. הסיבה לתאונה הייתה, ככל כנראה, חוסר הקפדה על כללי הבטיחות בטיסה, שהיו חלקיים ובעייתיים ממילא. בעקבות התאונה ומסקנות ועדת עברי שחקרה אותה, נערכו רפורמות עמוקות במערך המסוקים של חיל האוויר - שכללו חידוד והשלמת הוראות הבטיחות בטיסה והקמת להק אוויר למסוקים שבראשו עומד קצין בדרגת תא"ל (רלמ"ס).
  • התרסקות היסעור ברומניה: ב-26 ביולי 2010 התרסק מסוק יסעור שהיה בטיסת אימון סמוך לעיר בראשוב שבהרי הקרפטים שברומניה. על המסוק היו 4 טייסים (מתוכם 2 סגני אלופים), 2 מכונאים מוטסים ומשקיף מחיל האוויר הרומני, כולם נהרגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טקס חשיפת מסוק "יסעור 2025", באתר צה"ל, 1.11.2007
  2. ^ חנן גרינברג, חיזבאללה הצליח להפיל מסוק בדרום לבנון, באתר ynet‏, 12 באוגוסט 2006
  3. ^ כתבה, באתר גלובס, ‏6 בפברואר 1997
  4. ^ יסעור מתרסק בזמן הנחת אבני-גבול בין ישראל למצרים, אתר חיל האוויר
  5. ^ מסוק יסעור מתרסק במדבר יהודה, אתר חיל האוויר