Caenorhabditis elegans
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | נמטודה |
| מחלקה: | Secernentea |
| סדרה: | Rhabditida |
| משפחה: | Rhabditidae |
| סוג: | Caenorhabditis |
| מין: | C. elegans |
| שם מדעי | |
 Caenorhabditis elegans |
|
Caenorhabditis elegans (או בקיצור C. elegans) היא מין של נמטודה (תולעת עגולה) באורך של כ-1 מ"מ, אשר חיה באדמה בטמפרטורות פושרות. תולעת זו היא אחד מיצורי המודל הנחקרים ביותר בגנטיקה ובביולוגיה ההתפתחותית. חקר אורגניזם זה החל ב-1965 במעבדתו של סידני ברנר.
ה-C. elegans היא בעלת סימטריה דו-צדדית עם מעטפת מקוטיקולה, ללא סגמנטציה, עם ארבעה מיתרים אפידרמליים. היא מכילה מערכת של מספר איברים: מערכת עיכול, מערכת עצבים, מערכת רבייה ושרירים. ה-C. elegans ניזונה מחיידקים, כגון E. coli.
[עריכה] ה-C. elegans כאורגניזם מודל
אורגניזם זה משמש רבות כמודל בביולוגיה בשל הקלות הרבה והעלות הנמוכה שבהן ניתן להחזיק מספר רב של אורגניזמים בתנאי מעבדה. אורגניזם זה מתאים במיוחד לחלק התמיינות תאית. ה-C. elegans היא האורגניזם הרב-תאי הראשון שהגנום שלו רוצף ברובו, הריצוף החל ב-1998 והושלם סופית ב-2002. אורכו של הגנום הוא כמאה מיליון זוגות בסיסים (כשלושה אחוז מזה של האדם); ויש בו כ-19,000 גנים. ב-2003 רוצף הגנום של תולעת נוספת -C. briggsae. כך נוצרה האפשרות לבצע גנומיקה השוואתית בין שני המינים.
היתרון המדעי המשמעותי של ה-C. elegans הוא בכך שעל אף שזהו אורגניזם רב-תאי, הוא פשוט מספיק לחקר מעמיק. המקור ההתפתחותי של כל אחד מ-959 התאים שלו עבר מיפוי מלא (במקור ישנם 1,090 תאים, אך 131 מהם מתים בתהליך של אפופטוזה).
בנוסף, ה-C. elegans היא אחד האורגניזמים הפשוטים ביותר בין בעלי מערכת עצבים. ל-C. elegans 302 תאי עצב ושני מנגנונים עצביים עיקריים האחראים לשתי התנהגויות מרכזיות של התולעת שנחקרו רבות: כמוטקסיס (תנועה לכיוון חומר כימי מסוים) ותרמוטקסיס (תנועה לכיוון מקור חום). בנוסף, לאחרונה הוכח שלתולעת זו יכולת למידה אסוציאטיבית בסיסית.
ב-2002 פרס נובל לרפואה הוענק לסידני ברנר, רוברט הורוביץ וג'ון סלסטון על עבודתם בנושא מנגנון המוות התאי המתוכנן ב-C. elegans.
ב-2006 פרס נובל לרפואה הוענק לאנדרו פאייר וקראיג מלו על עבודתם בנושא מנגנון ה-RNAi ב-C. elegans.
ב-2008 פרס נובל לכימיה הוענק לאוסמו שימומרה, מרטין צ'לפי ורוג'ר טסיין על עבודתם בגילוי ופיתוח של GFP. מרטין צ'לפי הדגים את השימוש ב-GFP בבעל חיים חי בעזרת C. elegans.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
