Counting Crows

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Counting Crows
מקום הקמה סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ברקלי, ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1991
סוגה פולק רוק
רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים גפן רקורדס
פרסים והוקרה
www.countingcrows.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
אדם דוריץ
דייוויד ברייסון
צ'ארלי גילינגהאם
דן וקירי
דייוויד אימרגלוק
ג'ים בוגיוס
מילארד פאוורס
חברים לשעבר
מאט מאלי
סטיב באומן
בן מייז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Counting Crows (קאונטינג קרואוז) היא להקת רוק אמריקאית שהוקמה בברקלי שבקליפורניה בשנת 1991. הלהקה התפרסמה בשנת 1994 לאחר צאתו של אלבומה הראשון August and Everything After, ומתוכו הלהיט Mr. Jones. בשנת 2004 שירם Accidentally in Love, שהופיע בסרט שרק 2, היה מועמד לפרס האוסקר.

הלהקה משלבת באלבומיה מספר סגנונות מוזיקליים הנעים בין פולק רוק, רית'ם אנד בלוז ורוק אלטרנטיבי. יצירתם מושפעת בעיקר מבוב דילן, ואן מוריסון ודה בנד. בתחילת דרכה התאפיינו הטקסטים והלחנים בשיריה באווירה מלנכולית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם דוריץ

הלהקה הוקמה כצמד בסן פרנסיסקו בשנת 1991, כאשר אדם דוריץ עזב את להקתו הקודמת, The Himalayans, והחל לנגן עם דייוויד ברייסון. השניים החלו להופיע במועדונים ובתי קפה, בעיקר בברקלי ובאזור סן-פרנסיסקו. בשנת 1992 תשע חברות תקליטים רצו להחתים את הלהקה על חוזה הקלטות, ושנה לאחר מכן בחרו בחברת גפן רקורדס. לפני החתימה על החוזה, הקליטה הלהקה קלטת דמו, שכללה רבים מהשירים שיופיעו באלבומיה הראשונים. בשנת 1993 צירפו השניים חברים נוספים, כולם מכרים של דוריץ מאזור המפרץ – הקלידן צ'ארלי גילינגהאם, הבסיסט מאט מאלי והמתופף סטיב באומן. הלהקה זכתה לחשיפה רבה כשהחליפה את ואן מוריסון בטקס של היכל התהילה של הרוק אנד רול, וביצעה שיר שלו.[1]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של הלהקה נבחר על ידי דוריץ, שמספר שבחר את השם במהלך צפייתו בסרט Signs of Life, שם הופיע שיר אנגלי עתיק: "Well I dreamt I saw you walking up a hillside in the snow / Casting shadows on the winter sky as you stood there, counting crows / One for sorrow, two for joy / Three for girls and four for boys / Five for silver, six for gold / Seven for a secret never to be told."[2]

מקורו של שיר זה לא ידוע, אך באירופה, ובעיקר באנגליה, הוא מתייחס לעקעקים ולא לעורבים. דוריץ מדקלם את הפואמה באמצע השיר A Murder of One, הסוגר את אלבום הבכורה של הלהקה.

August and Everything After[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר החתימה בחברת גפן החלה הלהקה לעבוד על אלבום הבכורה. החבורה קיבלה את עצתו של רובי רוברטסון, חבר דה בנד שגם הציג את הלהקה בטקס היכל התהילה של הרוק אנד רול, ובחרה להקליט את האלבום באחוזה ולא באולפן הקלטות.[2] August and Everything After יצא בסתיו של אותה שנה, ובעקבותיו יצאה הלהקה לתקופה ארוכה של הופעות, שימשה כמופע חימום לאמנים כמו בוב דילן, סווייד, הקרנבריז ומידנייט אויל, ובנתה בסיס מעריצים רחב בכל רחבי ארצות הברית. באותה התקופה האלבום הושמע בעיקר בתחנות רדיו המיועדות לקהל המבוגר. ההצלחה הגדולה החלה כאשר בדצמבר 1993 ערוץ MTV החל לשדר את הקליפ לשיר Mr. Jones, השיר הקצבי ביותר באלבום העומד בניגוד לאופיו. בעקבות השיר זכתה הלהקה להשמעות רבות וקצב מכירת האלבום נסק, והיה למהיר ביותר מאז Nevermind של נירוונה, ונמכר במעל ל-7 מיליון עותקים.[3] בתחילת שנת 1994 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות יחד עם הרולינג סטונז, להופעות ברחבי אירופה והופיעה בסאטרדיי נייט לייב ובתוכנית האירוח של דייוויד לטרמן, ממנו קיבלו עידוד רב. לקראת סוף השנה עזב באומן,[4] והוחלף על ידי בן מייז מלהקת קראקר, איתה הופיעו הקרואוז מוקדם יותר באותה שנה. דן ויקרי הצטרף באותה השנה כגיטריסט נוסף.

Recovering the Satellites[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלי גילינגהאם

בשנת 1995 הפחיתה הלהקה את כמות ההופעות שלה, וזכתה לחשיפה נוספת כשביצעה גרסת כיסוי לשיר The Ghost in You של The Psychedelic Furs, שהופיע בפסקול הסרט קלולס. כמו אלבום הבכורה, האלבום Recovering the Satellites הוקלט באחוזה בהוליווד, אך חרג מעט מהסגנון המוזיקלי של האלבום הראשון, כשהשירים הקודרים הוגשו בצורה ישירה ואינטנסיבית יותר.[5] הוא יצא לאור באוקטובר 1996 וזכה לביקורות פושרות; רבים מהשירים עסקו בהתמודדות של דוריץ עם התהילה לה זכה בעקבות August and Everything After, ובעיקר מהשיר Mr. Jones. למרות זאת הגיע האלבום למקום הראשון במצעד האמריקאי וזכה להצלחה מסחרית גדולה.

הלהקה יצאה למסע הופעות ארוך, שנפסק לאחר תשעה חודשים, ביולי 1997, עקב גושים זעירים שהתגלו על מיתרי הקול של דוריץ, שהיוו סכנה לנזק בלתי הפיך לקולו. לאחר מנוחה קצרה המשיכה הקרואוז במסע ההופעות, במהלכו הוקלטה הופעה אקוסטית עבור VH-1. המסע הסתיים בנובמבר אותו שנה בניו יורק, שם הוקלטה הופעה נוספת. שתי ההקלטות נכללו באלבום Across a Wire: Live in New York City שיצא בשנת 1998, והציג שירים משני האלבומים הראשונים.

This Desert Life[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 הצטרף דייוויד אימרגלוק, שכבר הופיע והשתתף בהקלטות האלבומים הראשונים, כחבר רשמי נוסף בלהקה.[6] אימרגלוק הוא מולטי-אינסטרומנטליסט, המנגן בין היתר על גיטרה חשמלית ואקוסטית, מנדולינה וגיטרת פדל סטיל. יחד איתו הקליטו הקרואוז את אלבום האולפן השלישי, This Desert Life, שיצא בסוף 1999. האלבום זכה לביקורות טובות, וחלק מהמבקרים אף אמרו שזוהי יצירתם המגובשת והטובה ביותר של הלהקה עד כה.[7] בלטו במיוחד הסינגלים Hanginaround ו-Mrs. Potter's Lullaby, שהגיעו למקומות גבוהים במצעדי הלהיטים. לאחר צאתו של האלבום, פתחה הלהקה במסע הופעות בשיתוף עם להקת הרוק האלטרנטיבי לייב, שהיה הצלחה מסחרית גדולה.

Hard Candy[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שדוריץ השתתף בהקלטת האלבום Gold של חברו רייאן אדמס, הצטרף אל הלהקה באולפן, שם הקליטו את אלבומם הרביעי Hard Candy. האלבום המשיך את הקו המוזיקלי המקורי של הקרואוז, למרות שההקלטות וההפקה היו משוקעות מבאלבומים הקודמים. Hard Candy זכה לביקורות מצוינות והוגדר כפיסגה היצרתית והפואטית של הלהקה, אך לא זכה להצלחה המסחרית לה זכו האלבומים הקודמים.[8] גרסת הכיסוי לשירה של ג'וני מיטשל, Big Yellow Taxi, הושמע רבות, ונכלל בפסקול הסרט שבועיים מראש.

בשנת 2003, במהלך סיבוב ההופעות עבור האלבום, עזב המתופף מייז על מנת לבלות יותר זמן עם משפחתו ולנסות כיוונים מוזיקליים אחרים. החליף אותו ג'ים בוגיוס, שניגן יחד עם שריל קרואו, פרינס, אריק קלפטון ואחרים,[9] והצטרף למסע האירופי של הלהקה.

בנובמבר 2003 הוציאה הלהקה אלבום אוסף בשם Films About Ghosts והמשיכה במסע ההופעות, כשהיא מצטרפת למארון 5 וג'ון מאייר. בשנת 2004 הוציאה הלהקה את השיר Accidentally in Love עבור הסרט שרק 2. השיר זכה להצלחה גדולה, והיה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר.

בדצמבר 2004, בסוף סיבוב ההופעות, עזב הבסיסט מאט מאלי, והוחלף על ידי מילארד פאוורס, שניגן יחד עם בוגיוס בהופעותיו של בן פולדס. מספר מופעים הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות, ובשנת 2006 יצא אלבום הופעה חיה בשם New Amsterdam: Live at Heineken Music Hall February 4-6 2003, שכלל שיר חדש אחד.

Saturday Nights & Sunday Mornings[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שש שנים בהן לא הקליטה הלהקה אלבום אולפן, יצא במרץ 2008 האלבום Saturday Nights & Sunday Mornings. זהו אלבום קונספט המורכב משני חלקים, שלכל אחד מפיק אחר; חלקו הראשון והרוקיסטי של האלבום עוסק בחטא והרס עצמי, בעוד שחלקו השני שקט יותר עם השפעות קאנטרי ועוסק בחרטה.[10] בקיץ של אותה שנה החלה הלהקה בסיבוב הופעות יחד עם מארון 5.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אוסף והופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קאונטינג קרואוז

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stephen Thomas Erlewine, Counting Crows biography, Allmusic
  2. ^ 1 2 The Biggest New Band In America, רולינג סטון, 30 ביוני 1994
  3. ^ Rosanna Greenstreet, Q&A: Adam Duritz, The Guardian
  4. ^ stevethedrummer.com
  5. ^ Stephen Thomas Erlewine, Recovering the Satellites, Allmusic
  6. ^ Mike Farley, Interview with David Immergluck of Counting Crows, bullz-eye
  7. ^ Stephen Thomas Erlewine, This Desert Life, Allmusic
  8. ^ Thom Jurek, Hard Candy, Allmusic
  9. ^ Jim Bogios biography, jimbogios.com
  10. ^ Thom Jurek, Saturday Nights & Sunday Mornings, Allmusic


פרס הווידאו קליפים של MTV לאמן החדש הטוב ביותר
יורית'מיקס (1984) • 'Til Tuesday ‏(1985) • א-הא (1986) • קראודד האוס (1987) • Guns N' Roses ‏(1988) • Living Colour‏ (1989) • מייקל פן (1990) • חסוס ג'ונס (1991) • נירוונה (1992) • סטון טמפל פיילוטס (1993) • Counting Crows‏ (1994) • Hootie & the Blowfish ‏(1995) • אלאניס מוריסט (1996) • פיונה אפל (1997) • נטלי אימברוליה (1998) • אמינם (1999) • מייסי גריי (2000) • אלישה קיז (2001) • אבריל לאבין (2002) • 50 סנט (2003) • מארון 5 (2004) • הקילרס (2005) • Avenged Sevenfold ‏(2006) • ג'ים קלאס הירוז (2007) • טוקיו הוטל (2008) • ליידי גאגא (2009) • ג'סטין ביבר ולודאקריס (2010) • טיילר, דה קריאייטור (2011) • ואן דיירקשן (2012) • אוסטין מאהון (2013) • פיפת' הרמוני (2014) • פטי ואפ (2015) • DNCE ‏(2016) • חאליד (2017) • קארדי בי (2018) • בילי אייליש (2019) • דוג'ה קאט (2020) • אוליביה רודריגו (2021) • דאב קמרון (2022) • אייס ספייס (2023)
פרס המוזיקה האמריקאית לאמן הרוק/אלטרנטיבי האהוב ביותר
Counting Crows‏ (1995) ‏•‏‏פרל ג'אם (1996) ‏•‏‏הסמאשינג פאמפקינס‏ (1997) ‏•‏‏בוש (1998) ‏•‏‏פרל ג'אם (1999) ‏•‏‏רד הוט צ'ילי פפרז (2000) ‏•‏‏קריד (2001) ‏•‏‏לימפ ביזקיט (2002) ‏•‏‏קריד (2003) ‏•‏‏לינקין פארק (2003) ‏•‏‏לינקין פארק (2004) ‏•‏‏גרין דיי (2005) ‏•‏‏רד הוט צ'ילי פפרז (2006) ‏•‏‏לינקין פארק (2007) ‏•‏‏לינקין פארק (2008) ‏•‏‏גרין דיי (2009) ‏•‏‏מיוז (2010) ‏•‏‏פו פייטרס (2011) ‏•‏‏לינקין פארק (2012) ‏•‏‏Imagine Dragons ‏(2013) ‏•‏‏Imagine Dragons ‏(2014) ‏•‏‏פול אאוט בוי (2015) ‏•‏‏Twenty One Pilots ‏(2016) ‏•‏‏לינקין פארק (2017) ‏•‏‏פאניק! אט דה דיסקו (2018) ‏•‏‏בילי אייליש (2019) ‏•‏‏Twenty One Pilots ‏(2020) ‏•‏‏ משין גאן קלי (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Counting_Crows&oldid=37120987"