EBCDIC

EBCDIC (ראשי התיבות של המונח האנגלי Extended Binary Coded Decimal Interchange Code) הוא קוד בן 8 סיביות לייצוגם של תווים (ספרות, אותיות האלפבית, סימני פיסוק ועוד) בזיכרון מחשב ובקובצי מחשב, שפיתחה חברת IBM.

קוד EBCDIC פותח בשנת 1963, כהרחבה של קוד BCD שקדם לו, במסגרת פיתוחה של סדרת המחשבים IBM System/360.

זה היה התקן הראשון שאיפשר ייצוג של 256 תווים, אולם מאחר ש-EBCDIC היה תקן קנייני, עבר עולם המחשוב לתקן ASCII בן 7 הסיביות המאפשר ייצוג דומה.

כיום משמש קוד ה-EBCDIC רק במחשבים מרכזיים ומחשבי סדרה i מתוצרת IBM ולא הצליח לחדור לתעשיית המחשוב כולה.

ייצוג האלפבית העברי בקוד EBCDIC[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוג האלפבית העברי בקוד זה עבר שינויים רבים במהלך השנים, בדומה למהפכה שחלה בייצוג האלפבית העברי ב-ASCII. תחילה יוצגה העברית במקום האותיות האנגלית הגדולות (קוד שהיה מכונה בז'רגון של המתכנתים "סינית"). אחר כך יוצגה העברית במקום האותיות האנגליות הקטנות ובדומה לאותה שיטת ייצוג ב-ASCII כונתה שיטה זו Hebrew Old-Code (קוד ישן). באמצע שנות ה-80 בוצעה המהפכה האחרונה ולעברית הוקצה תחום משלה שלא היה לו שימוש קודם לכן ושיטה זו כונתה Hebrew New-Code. המעבר בין כל שיטת ייצוג כרוך בעבודה רבה ובלא מעט סיכון ולכן חלק מהמחשבים המרכזים בישראל עדיין משתמשים בשיטת הייצוג Hebrew Old-Code.