Endgame

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Endgame
Endgame album art.jpg
אלבום אולפן מאת מגאדת'
יצא לאור 15 בספטמבר 2009
הוקלט 7 בינואר-19 במאי 2009
סוגה ת'ראש מטאל
אורך 44:47
חברת תקליטים Roadrunner Records
הפקה דייב מאסטיין, אנדי סניפ
כרונולוגיית מגאדת'
United Abominations
‏(2007‏)
Endgame
‏(2009‏)
TH1RT3EN
‏(2011‏)

Endgame ("סוף משחק") הוא האלבום השנים עשר במספר של להקת הת'ראש מטאל האמריקנית מגאדת', שיצא לאור ב-15 בספטמבר 2009. אלבום זה הוא הראשון בהשתתפותו של הגיטריסט כריס ברודריק, עם עזיבתו של גלן דרובר את הלהקה.

האלבום הגיע למקום התשיעי ברשימת בילבורד 200, למקום ראשון באלבומי ההארד רוק ולמקום שני ברשימת אלבומי הרוק[1]. בנוסף, האלבום הגיע למקום 4 בקנדה, 7 בפינלנד ובארגנטינה ול-9 ברשימת בילבורד 200. האלבום מכר כ-45 אלף עותקים בארצות הברית בשבוע הראשון ליציאתו. הוא קיבל ביקורות טובות ונחשב לממשיך את הצלחתו של האלבום הקודם, United Abominations.

הסינגל Headcrusher מתוך האלבום היה מועמד לגראמי.

משמעות השירים‏‏‏[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מרבית אלבומיה הקודמים של הלהקה, גם כאן מצויים סינגלים בעלי תוכן פוליטי. הסינגל The Right to Go Insane מדבר על השפעת המשבר הכלכלי העולמי. Endgame מתייחס לחוק שחוקק נשיאה לשעבר של ארצות הברית, ג'ורג' וו. בוש, המאפשר לו לרתק אזרחים אמריקנים לבתי מעצר בתוך גבולות ארצות הברית. Bite the Hand מדבר על חמדנותם של אנשי העסקים בוול סטריט ועל חוסר נאמנותם כלפי הציבור שמפקיד את כספו באחריותם.

סינגלים נוספים באלבום מתייחסים לנושאים אחרים. How the Story Ends ו-This Day We Fight מבוססים על גישתו הלוחמנית של סון דזה, כמו גם על קריאתו של אראגורן לחייליו בטרם צאתם למלחמה בספרי שר הטבעות. 44 Minutes מתייחס לאירוע ירי שהתרחש בצפון הוליווד בשנת 1997. Headcrusher מתייחס למכשיר עינויים מימי הביניים. 1,320 מדבר על מכוניות מרוץ הפועלות על דלק ניטרו.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום קיבל ביקורות חיוביות ביותר ונחשב לממשיך ההצלחה של האלבום הקודם, United Abominations. צ'אד בואר מאתר About.com מציין כי מגאדת' עדיין בשיא כוחם ושהאלבום מכיל כמה רגעי אולדסקול לצד מודרניים יותר. עוד הוא מציין כי האלבום הקודם קיבל שבחים רבים והיה בצמרת רשימות ההשמעה של אתרים רבים, אך אלבום זה הוא טוב יותר. אדוארדו ריבדביה מאתר הביקורות Allmusic מוסיף כי שם האלבום מציין יותר סגירת מעגל מאשר ברכת פרידה, וכי הלהקה בצירוף הגיטריסט החדש פועלת בתחום הת'ראש הטכני המוכר לה (מתקופת Peace Sells ועד Rust in Peace ליתר דיוק). אדריאן בגרנד מאתר Popmatters מציין כי "מאסטיין שומר על הנקודות החזקות שלו, וביחד עם כריס ברודריק המוכשר ביותר כגיטריסט מוביל חדש, האלבום בוער בעוצמה שלא נשמעה מאז ימי Rust in Peace". עוד הוא משווה את צמד השירים הפותח את האלבום לאלה הפותחים את So Far, So Good... So What! ‏‏‏[3]. הראשון הוא קטע אינסטרומנטלי, בעוד השני אגרסיבי ולוחמני.

הגיטריסט סלאש אף הוא שיבח את האלבום ‏[4].

רשימת שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו בידי דייב מאסטיין, אלא אם צויין אחרת.

  1. Dialectic Chaos - 2:24 (אינסטרומנטלי)
  2. This Day We Fight!‏ - 3:31
  3. ‏44 Minutes - 4:37
  4. 1,320 - ‏3:51
  5. Bite the Hand - 4:01
  6. Bodies - 3:34
  7. Endgame - 5:52
  8. The Hardest Part of Letting Go... Seales with a Kiss - 4:42 (מאסטיין, ברודריק)
  9. Head Crusher - 3:26 (מאסטיין, דרובר)
  10. How the Story Ends - 4:27
  11. The Right to Go Insane - 4:20

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Endgame - Megadeth, באתר מגזין בילבורד
  2. ^ MEGADETH Fan Club Members Get Taste Of Forthcoming Album - June 11, 2009, באתר BLABBERMOUTH.NET
  3. ^ ביקורת אלבום, אדריאן בגרנד, 15 בספטמבר 2009
  4. ^ סלאש אוהב את האלבום החדש של מגאדת', מטאל האמר, 21 בספטמבר 2009



P optical disc.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אלבומים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.