F-22 ראפטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
F-22 Raptor
Two F-22 Raptor in flying.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב חמקן
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן לוקהיד מרטין ובואינג
טיסת בכורה YF-22: ‏29 בספטמבר 1990

F-22: ‏7 בספטמבר 1997

תקופת שירות 15 בדצמבר 2005 – עדיין בשירות
צוות 1
יחידות שיוצרו 195
משתמש ראשי חיל האוויר האמריקאי
מחיר 135 מיליון דולר
ממדים
אורך 18.92 מטרים
גובה 5.08 מטרים
מוטת כנפיים 13.56 מטרים
שטח כנפיים 78.04 מטרים
משקל ריק 14,365 ק"ג
משקל המראה מרבי 36,500 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית מעל 2.47 מאך
חימוש
תותחים תותח M61 וולקן 20 מ"מ
טילים טילי אוויר-אוויר: AIM-9 סיידווינדר, AIM-120 AMRAAM
פצצות JDAM
הנעה
שני מנועי סילון טורבו-מניפה Pratt & Whitney דחף 156 kN
תרשים
F22a3view.png
הראפטור F-22 המבצעי הראשון נצבע במפעלי החברה בג'ורג'יה
קוקפיט של המטוס
תא חימוש פנימי של המטוס מתחת גחון המטוס שנועד להגן על חמקנות המטוס
מכ"ם AN/APG-77 AESA

F-22 ראפטור (בעבר F/A-22 ראפטור) הוא מטוס קרב מהדור החמישי המשתמש בטכנולוגית החמקנות. הוא בעיקרו מטוס לעליונות אווירית אך מצויד לביצוע משימות נוספות כמו תקיפות קרקע, לוחמה אלקטרונית ומשימות ריגול. לוקהיד מרטין היא הקבלן הראשי ואחראית לרוב שלדת המטוס, מערכות הנשק והרכבתו הסופית של ה-F-22. שותפה בפרויקט היא בואינג, אשר מספקת את הכנפים, שלדת הירכתיים ואת המערכות האוויוניות.

המטוס כונה F-22 ו-F/A-22 במשך השנים שקדמו לכניסתו הרשמית לחיל האוויר האמריקני. הוא נכנס לשירות במהלך דצמבר 2005 כ-F-22A. למרות תקופת פיתוח יקרה וארוכה, חיל האוויר האמריקני מחשיב את ה-F22 כמרכיב חשוב בכוח ההרתעה של ארצות הברית, וטוען שאף מטוס קרב קיים או מתוכנן לא יכול להתחרות ב-F-22. באפריל 2009 מחלקת ההגנה של ארצות הברית הציעה להפסיק את הזמנתן של יחידות חדשות, דבר הנתון לאישור הקונגרס. תקציב 2010 של ארצות הברית, שעבר בשני בתי המחוקקים וקיבל את אישור הנשיא, אינו כולל תקצוב להמשך הפרויקט ורכש של מטוסים נוספים.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-F-22 מיועד להיות מטוס הקרב הטקטי המוביל של ארצות הברית בתחילתה של המאה ה-21. הראפטור הוא בוודאי מטוס הקרב היקר ביותר כיום (המטוס היקר ביותר אי פעם הוא ה-B-2 ספיריט). הפנטגון סיכם באפריל 2006 שסך עלות הפיתוח והבנייה של 183 המטוסים המתוכננים עד כה תגיע ל-62 מיליארד דולר, 338 מיליון לכל מטוס (יש האומרים שהסכום המשוער לכל מטוס אמור להיות נמוך במידה מסוימת כיוון שחלק מהמחקר והפיתוח תומך ב"מטוס התקיפה המשותף", ה-F-35).

האבטיפוס YF-22 "לייטנינג II", שנקרא על שם ה-P-38 לייטנינג ("ברק" באנגלית), ניצח בתחרות תעופה את האבטיפוס YF-23 (פיתוח משותף של החברות מקדונל דאגלס ונורת'רופ) על חוזה המטוס הטקטי המתקדם. באפריל 1992, בזמן טיסת ניסיון אחרי חתימת החוזה, ה-YF-22A הראשון התרסק בזמן נחיתה בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה. טייס הניסוי לא נפצע, וסיבת ההתרסקות הייתה תקלת תוכנה. השם "לייטנינג II" דבק במטוס עד אמצע שנות ה-90, ולזמן קצר, המטוס כונה גם "רפייר" (חרב סיף).

ה-F-22 הפך ל"ראפטור" כשהמטוס הייצוגי הראשון נחשף ב-9 באפריל 1997, במפעל לוקהיד-ג'ורג'יה שבמרייטה, ג'ורג'יה. הטיסה הראשונה התרחשה ב-7 בספטמבר אותה שנה. ב-2002 שינו ראשי חיל האוויר את הכינוי של הראפטור ל-F/A-22. הכינוי החדש, שחיקה את הכינוי של ה-F/A-18 הורנט של הצי, רמז לכך שלראפטור יכולת להתקפות קרקעיות (האות F מסמלת מטוס לקרבות אוויר והאות A מסמלת מטוס לתקיפת קרקע בחיל האוויר האמריקאי).

ה-F/A-22 הראשון נשלח לבסיס חיל האוויר נוויל, נבאדה, ב-14 בינואר. ההתרסקות הראשונה של ה-F/A-22 הייתה ב-20 בדצמבר 2004, בזמן המראה בבסיס חיל האוויר ניילס. הטייס נפלט שניות לפני אסון. נכון לאפריל 2005 עדיין מתנהלת חקירה בנוגע לסיבת ההתרסקות, אך החוקרים מצביעים על תקלת חומרה ולא על טעות אנוש. צי המטוסים הנוכחי עובר שדרוגים בעקבות שורת בעיות שהתגלו במטוס.

איסור על ייצוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפשרות ליצוא כרגע לא קיימת בגלל האיסור על מכירת ה-F-22 על ידי החוק הפדרלי. רוב הלקוחות הנוכחיים של מטוסי קרב אמריקאים הם בעלי מטוסים מהדור הרביעי, או המחכים לרכישת ה-F-35, המכיל טכנולוגיות מה-F-22, אך עוצב להיות זול יותר, גמיש יותר לשינויים, וזמין ליצוא מן ההתחלה.

הממשלה היפנית הביעה עניין ברכישת ה-F-22 במסגרת תוכנית החלפת מטוס הקרב המיועדת לחיל האוויר היפני. אם אכן ירכש המטוס, כנראה שזוהי תהיה גרסה מופחתת יכולות, שתשמור על היכולות האוויוניות ועל החמקנות. למרות זאת, הצעה שכזו עדיין תדרוש אישור מהפנטגון, מחלקת המדינה והקונגרס.

ראש להק ציוד לשעבר, תת-אלוף זאב שניר מחיל האוויר הישראלי אמר ש"חיל האוויר ישמח להצטייד ב-24 מטוסי F-22, אך הבעיות הן סירוב האמריקנים למכור את המטוס, ותג מחיר של 200 מיליון דולר".

מספר פוליטיקאים אוסטרלים ופרשנים ביטחוניים הציעו שאוסטרליה תרכוש F-22 במקום F-35. ב-2006 מפלגת הלייבור האוסטרלית תמכה בהצעה זו על בסיס כך שה-F-22 הוא מטוס בעל יכולות גבוהות ומוכחות, בזמן שה-F-35 עדיין תחת פיתוח. למרות זאת, ממשלתו של ג'ון הווארד דחתה רכישה של F-22 על בסיס כך שלא סביר שהמטוס ישוחרר לייצוא, ועל כך שאין לו יכולת התקפת יבשה וים מספקת.

רכישות עתידיות והכוונה לסגירת קו הייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שני חודשי הקרקוע של כמעט 700 מטוסי F-15 ישנים בנובמבר ודצמבר 2007, תבעו מספר סנטורים אמריקאים שסגן שר ההגנה גורדון אינגלנד ישחרר שלושה דוחות ממשלתיים התומכים ברכישת ב-F-22 נוספים מעבר ל-183 המטוסים המתוכננים. חיל האוויר האמריקני דרש שה-F-22 ישאר בייצור גם אחרי 183 המטוסים המתוכננים. זוהי כנראה תגובה לקרקוע שהתרחש לאחרונה של מטוסי הקרב מסוג F-15A-D.

בתחילת יולי 2009 התפרסם כי קבוצת סנטורים פנתה למשרד ההגנה בבקשה לאפשר ליפן ולישראל לרכוש את המטוס, כדי למנוע צמצום קווי הייצור של המטוס, ומניעת פיטורים של 95 אלף עובדים המועסקים במסגרת הפרויקט באופן ישיר או עקיף.‏[1]

לקראת סוף יולי 2009 הסנאט החליט כי ייצור ה-F-22 ייפסק באופן סופי וכל המימון לפרויקט ייפסק.

יכולת טיסה, כושר תמרון והנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-F-22 הוא אחד המטוסים המתמרנים והמהירים בעולם, המטוס משלב את מיטב הידע והתכנון האווירודינמי אשר מעניק לו יכולת טיסה מרשימה, בנוסף לכך ישנה גם טכנולוגית הניהוג הווקטורי (או TVC ר"ת של Thrust Vector Control) אשר מזיזה את צינורות הפליטה של המנוע, עד 20 מעלות מעלה ומטה לכל כיוון, בהתאם לתנועות המטוס, ובכך, בשילוב עם עיצוב אווירודינמי יעיל, המטוס מסוגל לבצע פניות חדות ומהירות תוך משיכת G גבוה.

על כך מתפקדת מערכת הטוס-על-חוט (או FBW ר"ת של Fly By Wire) שהיא מערכת של מחשבים אשר קולטות את תנועות מוט ההיגוי בתא הטייס, מנטרות את מצב המטוס בעזרת חיישנים, ובעזרת תוכנה מתוחכמת מחליטה איזה משטחי ניהוג על גוף המטוס להניע ובאיזה זווית על מנת שהמטוס יפנה ויתמרן בצורה היעילה ביותר. כל אלה תורמים לכך שה-F-22 יהיה מטוס בעל יכולת תמרון גבוהה שתעזור לו בשדה הקרב ותגדיל את כוחו ויעילותו. ל-F-22 שני מנועי טורבו מניפה מתוצרת פראט אנד וויטני (Pratt & Whitney) מתקדמים מדגם F-119-PW-100, בעלי יכולת ניהוג ווקטורי.

מנועים אלה תוכננו להיות חזקים ואמינים במיוחד, לפי מספר מקורות, הדחף של המנועים הוא 35 אלף ליברות, עוצמה זאת גבוהה מכל מנוע של מטוס קרב אחר. עוצמת המנועים מקנה למטוס את היכולת לחצות את מהירות הקול ולבצע שיוט על-קולי במהירות של 1.72 מאך. בנוסף, מנועים אלו מעניקים ל-F-22 מהירות טיפוס מרשימה, שהינה מהירה יותר ממטוסים בעלי כושר טיפוס גבוה כגון ה-F-15. מנוע זה בנוי מ-40% פחות חלקים מאשר מנועי הסילון של מטוסי הדור רביעי, דבר זה מקנה למנוע אמינות גבוהה יותר.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-F-22 מסוגל לשאת מגוון טילי אוויר אוויר מתקדמים ופצצות קרקע למשימות יירוט ותקיפה, בנוסף לתותח הוולקן M61A2 המשופר בעל 480 כדורים.

על מנת שחמקנותו לא תפגע, ה-F-22 תוכנן עם תאי חימוש פנימיים שבהם החימוש ינשא. על מנת לשגר טיל, הטייס צריך לפתוח את דלתות תאי החימוש, אשר פתיחתן אורכת פחות משנייה אחת ואז זרועות רובוטיות מורידות את הטילים מעט הרחק מגוף המטוס. התותח מוטבע בתוך הגוף בשורש כנף ימין ומוסתר על ידי דלת אשר נפתחת כשהתותח יורה על מנת לשמור על החמקנות. ה-F-22 נושא את ה-AIM-9 מונחה החום מדגמים M ואף ה-X החדש כחימוש אוויר אוויר לטווח קצר, ואת ה-AIM-120 מדגמים C ואף ה-D החדש.

תצורת יירוט חמקנית טיפוסית כוללת שני AIM-9 ושישה AIM-120 למספר כולל של 8 טילי אוויר אוויר בנוסף לתותח. בנוסף, לצורך תקיפה, ה-F-22 מסוגל לשאת שתי פצצות מונחות GPS מסוג JDAM (ראשי-תיבות של Joint Direct Attack Munition) במשקל 1000 ליברות כל אחת, או שמונה פצצות מונחות GPS במשקל 250 ליברות כל אחת מסוג SDB (פצצות קטנות קוטר, Small Diameter Bomb). תצורת תקיפה חמקנית טיפוסית תכלול שני AIM-9, שני AIM-120 ו-2 פצצות JDAM או 8 פצצות SDB למספר כולל של 4 טילי אוויר אוויר ו-2 או 8 פצצות בנוסף לתותח.

בנוסף לתאי החימוש הפנימיים, ל-F-22 יש 4 נקודות תלייה חיצוניות על הכנפיים, אשר מגדילות את כושר נשיאת החימוש ומסוגלות לשאת 5000 ליברות כל אחת. החסרון בכך הוא שהפיילונים (שעליהם החימוש נישא) והחימוש עצמו מגדילים את חתימת המכ"ם של המטוס ובכך מחבלים בחמקנותו ואף פוגעים בכושר התמרון שלו. פתרון לכך הוא שאחרי שהחימוש או מכלי הדלק על הפיילונים מוטל או משוגר, אפשר להשליך את הפיילונים בזמן הטיסה ובכך להחזיר את חמקנות המטוס וכושר תמרונו. בנוסף לכך, פותח פוד מיוחד אשר נתלה על נקודות התלייה, ובעל צורה חמקנית המאכסן את החימוש בתוכו, כך המטוס מסוגל לשאת חימוש רב ולשמור על חמקנותו.

אוויוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-F-22 הוא אחד המטוסים עתירי התוכנה והחומרה בעולם, במטוס ישנן מעל 1.7 מיליון שורות קוד ומערכות אוויוניות מתקדמות, ועל כן האוויוניקה משחקת תפקיד חשוב בכוחו ויעילותו של ה-F-22.

התשתית האלקטרונית מבוססת על מעבד חזק ויעיל שנבנה במיוחד ל-F-22, ה-CIP (ר"ת של Common Integraded Processor), המעבד מובנה ומשמש בכל המכשור האלקטרוני הרב שעל המטוס כגון המכ"ם, מערכות ה-EWS (ר"ת של Early Warning Systems), החיישנים השונים, מערכות תקשורת וניווט, מערכות הנשק ושאר מערכות ומרכיבי האוויוניקה. מעבדי ה-CIP מסוגלים להתאים את עצמם לכל פונקציה אלקטרונית על ידי תכנות עצמי ובכך מקנים למטוס שרידות גבוהה יותר. אם חלק מהמעבדים האחרים נפגעים, המעבדים שנשארו מסוגלים לקחת את הנטל של המעבדים הפגועים ובכך לאפשר לכל מערכות המטוס להיות תקינות ומוכנות לשימוש, מה שמקנה למטוס כושר שרידות גבוה מאוד בשדה הקרב. מלבד מעבדי ה-CIP האינטגרליים של המכ"ם ומערכות ה-EWS, ישנם 2 מעבדי CIP כלליים של מערכות המטוס, אשר מקוררים על ידי נוזל ומסוגלים לבצע 10.5 מיליארד פעולות בשנייה.

מכ"ם ה-AN/APG-77 מסוג AESA (ר"ת של Active Electronically Scanned Array) שתוכנן למטרות עליונות אווירית - אוויר אוויר, ותקיפת קרקע - אוויר קרקע, הוא החיישן העיקרי והחשוב ביותר של ה-F-22. המכ"ם החזק בעל 2000 יחידות T/R (ר"ת של Transmitter/Receiver) מסוגל לעקוב ולנעול על מספר מטרות בו זמנית בכל מזג אוויר ולספק לטייס מידע רב על כל מטרה. בנוסף לכך, מתוקף היותו מכ"ם AESA המכ"ם מסוגל לסרוק גזרה אווירית של 120 מעלות כמעט בזמן רגעי בעוד שלמכ"ם של ה-F-15E ידרשו 14 שניות לסרוק את אותה הגזרה. המכ"ם הוא מסוג LPI (ר"ת של Low Probability of Intercept) כלומר מכ"ם שפועל כך שיקשה על איתורו על ידי מערכות EWS (ר"ת של Early Warning System) מסוג RWR (ר"ת של Radar Warning Reciever). המכ"ם עושה זאת על ידי כך שהוא משנה את תדרו יותר מ-1,000 פעמים בשנייה, בנוסף לכך, המכ"ם עוצמתי כל כך שאם כל הספקו מרוכז ומופנה לעבר מטוס מסוים, הוא מסוגל לחסום ולשבש את פעולת המכשירים האלקטרוניים באותו מטוס, ובכך לשמש כמטוס לתקיפה אלקטרונית. המכ"ם עבר ויעבור שדרוגים בעתיד אשר משפרים את יכולותיו ומקנים לו יכולות חדשות, בעיקר יכולת אוויר-קרקע.

מערכות ה-EWS (ר"ת של Early Warning System), ה-RWR (ר"ת של Radar Warning Receiver) וה-MLD (ר"ת של Missile Launch Detector):

AN/ALR-79 - מערכת של כ-30 חיישני EWS פאסיביים אשר מוטמעים בגופו של המטוס ומתפקדים כ-RWR, המערכת מסוגלת לאתר ולסווג מטרות קורנות קרינת מכ"ם ביעילות רבה ומסוגלת לאתר גם את האותות החלשים והרחוקים ביותר, עד ל-250 מיילים ימיים. המערכת יודעת לאתר נעילה ושיגור של טילי מכ"ם אקטיביים וחצי אקטיביים. המערכת מספקת לטייס מידע רב על שדה הקרב ועל האיומים שבו ומעניקה לו יתרון על מטוסים עם מערכות RWR חלשות יותר.

AN/AAR-56 - מערכת חיישני EWS פאסיביים מסוג MLD, על המטוס מפוזרים חיישנים אשר קולטים קרינת IR (ר"ת של Infra Red) ו-UV (ר"ת של Ultra Violet) אשר מאפיינים את אורכי הגל אשר פולטים מנועי טילים. המערכת מנתחת אותם ומספקת לטייס מידע באשר לשיגור טילים (מטווח קרוב) לעבר מטוסו. המערכת גם יכולה לשגר לבד אמצעי הטעייה כגון מוץ ונורים ללא התערבות הטייס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • F22-Raptor - אתר הבית של הפרויקט מטעם לוקהיד מרטין.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אמיר בוחבוט, חברי קונגרס פועלים לאפשר מכירת ה-F-22, באתר nrg‏, 3 ביולי 2009‬


מטוסי ה-F האמריקניים

F-1 · F-2 · F-3 · F-4 · F-5 · F-6 · F-7 · F-8 · F-9 · F-10 · F-11 · ‏ YF-12  · F-13  · F-14 · F-15 · F-16 · YF-17 · F-18 · F-19  · F-20 · F-21 · F-22 · ‏ YF-23 (אנ') · F-24  · ‏ F-25  · ‏ F-26  · ‏ F-27  · ‏ F-28  · ‏ F-29  · ‏ F-30  · ‏ F-31  · ‏ F-32  · ‏ F-33  · ‏ F-34  · F-35