Family Office

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Family Office (גם פמילי אופיס; בתרגום מילולי לעברית: משרד משפחתי) הוא שם כולל לחברות המספקות למשפחות עשירות שירותי ניהול לכלל הנכסים שלהן.

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפמילי אופיס מנהל את נכסי המשפחה בראייה ארוכת טווח, תוך שאיפה לשמר אותם עבור הדורות הבאים. בתחום ההשקעות, השירות מרכז עבור המשפחה את הקשר מול היצרנים הפיננסיים השונים (בנקים, בתי השקעות, קרנות גידור וקרנות השקעה) ומגבש אסטרטגיית השקעה כוללת. בתחום המשפט האישי, הוא עוסק בתכנון בין דורי, ובכלל זה צוואות, עזבונות, והסכמי ממון. במקרים רבים, המשרד המשפחתי מנהל גם את הפעילות הפילנתרופית של המשפחה.

Single Family Office היא חברה שהוקמה כדי לנהל את נכסיה של משפחה אחת, ונמצאת בבעלותה של המשפחה. החברות הראשונות מסוג זה הוקמו באירופה לניהול נכסיהם של בתי המלוכה והאצולה הגבוהה. המשפחות מורגן ורוקפלר היו הראשונות שהקימו חברות מסוג זה בארצות הברית, במאה ה-19. נהוג להקים חברה כזו כאשר נכסי המשפחה עולים על 100 מיליון דולר. כ-750 חברות מסוג זה פועלות באירופה.

Multi Family Office היא חברה המעניקה שרותי משרד משפחתי לכמה משפחות, בדרך כלל עשר עד עשרים. כ-2,000 חברות מסוג זה פועלות באירופה.

מחלקות Family Office בבנקים, משרדי עורכי דין ומשרדי רואי חשבון, מעניקות שרותי משרד משפחתי, מלאים או חלקיים, גם למשפחות בעלות הון קטן יותר.

פמילי אופיס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל שלושה פמילי אופיס מובילים ועוד עשרות משרדים קטנים. שלושת המשרדים הגדולים מטפלים במשפחות בעלות ההון הרב ביותר, ואילו המשרדים הקטנים מטפלים במשפחות אחרות. חלק מהמשפחות העשירות ביותר מחזיקות פמילי אופיס פנימי (in house) המכונה גם פמילי אופיס של משפחה בודדת (single family office).

פמילי אופיס הוא חברה המספקת "שירותי מטה" לניהול עושרן של משפחות אולטרא-עשירות, ובעזרתו משפחות אלה מנהלות את עושרן באופן מקצועי ומסודר כאילו היו חברת השקעות או משקיע מוסדי.

לכן, הפמילי אופיס מחזיק ביכולות מקצועיות הדומות לאלו של משקיע מוסדי, כמו מודלים להקצאת הנכסים, יכולת ביצוע עסקאות בשוק ההון ועסקאות נדל"ן והשקעה בחברות פרטיות, יכולות בקרה וניהול סיכונים, וייעול היבטי המס של ההשקעה. בנוסף, לפמילי אופיס יכולות הקשורות בהעברת הון בין-דורית (כמו הקמת וניהול נאמנויות) והסדרת ניהול ההון לדורות הבאים.

לפמילי אופיס ראייה רחבה של כל עולם העושר של המשפחה – צרכיה הפיננסים, עסקיה הריאליים והתיק הפיננסי – והוא דואג לסנכרון ביניהם.

מנהל הפמילי אופיס הוא איש האמון של המשפחה והיחסים האישיים הנם קריטיים. הוא מסייע בהגדרת מטרות המשפחה והאסטרטגיה המשפחתית, ועשוי להיות מעורב בסוגיות הרגישות ביותר כמו העברת הון בין-דורית, הפגת מתחים משפחתיים על רקע כספי וכדומה.

ליבת העיסוק של הפמילי אופיס היא ניהול ובקרה על העולם הפיננסי של המשפחה. הפמילי אופיס הוא המנחה המקצועי של הבנקים ומנהלי ההשקעות עמם המשפחה עובדת, והוא מנטר את פעילותם. הפמילי אופיס אמור להיות מסוגל לפקח על מנהלי השקעות המכסים כל טריטוריה בעולם, השקעות בכל סוג נכס ובכל אסטרטגית השקעה.

בעוד שמרבית התעשייה הפיננסית מסתכלת על השוק מנקודת מבט של מוכר (sell side), שכן היא משווקת שירותים פיננסיים ומוצרי השקעה, הפמילי אופיס אמור להסתכל על השוק מנקודת מבט של קונה (buy side). הפמילי אופיס הוא נציגו של המשקיע הקונה את המוצרים הפיננסיים, והוא חייב בנקודת מבט של קונה ובנאמנות לקונה.

לכן, ועל מנת למנוע ניגודי עניינים בין הלקוח ובין הפמילי אופיס, חשוב שמקור הרווח הבלעדי של הפמילי אופיס יהיה עמלה המשולמת על ידי הלקוח. חלק מהפמילי אופיסס גם מקבלים עמלות מגורמים שהלקוח משקיע בהם (kickback), או שיש להם גם שירותים פיננסים נוספים כמו ניהול תיקים עליהם הם גובים תשלום נוסף. כך, עלול להיווצר ניגוד עניינים בין הלקוח ובין הפמילי אופיס. בנוסף, חלק מהפמילי אופיסס מקבלים תמורה לפי ביצועי תיק ההשקעות, ולכן הם עלולים לדחוף את הלקוח לסיכונים שאינם מתאימים לו.

בנוסף על מגוון תפקידיהם פמילי אופיסס אחדים מתפקדים גם כ"שומרי סף".

"שומר סף" מייעץ למשקיעים מוסדיים ופרטיים (לרבות משפחות אמידות) באילו קרנות נכון להשקיע ועם אילו מנהלי נכסים נכון לעבוד. "שומר הסף" ממיין את הקרנות והמנהלים השונים, ומנהל תהליך של בדיקת נאותות (due diligence) של מנהלי הקרנות והתיקים. "שומר הסף" מסייע למשקיע במגוון רחב של תחומי השקעה, החל מהשקעות דרך קרנות ומנהלי השקעות בשווקים הסחירים העיקריים (שוק המניות והאג"ח הסחירים) ועד להשקעה בקרנות גידור ובהשקעות פרטיות לא-סחירות. לרוב, לא ימליץ "שומר הסף" על מנהל בודד או על קרן בודדת, אלא ירכיב מתוך האפשרויות הרבות "רשימה קצרה" (ה-short list) של קרנות ומנהלים מובילים, המתמחים בכל אחד ואחד מאפיקי או נישות השקעה. תהליך בדיקת הנאותות (ה-due diligence) מורכב, ובוחן בין היתר את הנושאים הבאים:

1. צורת ההתאגדות המשפטית של כלי ההשקעה או הגוף המנהל, אחריותם, המסגרת המשפטית של ההשקעה וסיכוניה;

2. תנאים משפטיים או עסקיים חריגים או מכבידים, כמו למשל תקופות "נעילה" בהן לא ניתן לצאת מההשקעה, מנגנונים לא שגרתיים לחישוב שווי ההשקעה ותשואתה, קיומו של שוק משני פרטי להשקעה, וכדומה בזה;

3. היבטי מס של ההשקעה, והתאמת מבנה המס של מכשיר ההשקעה למאפייני ותכנון המס של המשקיע;

4. הוותק של הגורם המנהל, הוותק של הצוות המנהל יחדיו כצוות, והוותק של הגורם המנהל בניהול מכשיר ההשקעה המסוים או בניהול התיק המסוים בתפקידו הנוכחי;

5. היקף הנכסים המנוהלים על ידי הגוף המנהל, איתנותו הפיננסית, ביטוח ויכולתו לעמוד בהתחייבויותיו במשברים ובתביעות;

6. סיכונים הכרוכים בהשקעה מעבר לסיכון השוק. כך, לדוגמה, במצב בו קרן השקעות או מנהל השקעות משקיעים באפיק מסוים באמצעות חוזים עתידיים, נגזרות או מינוף, קיימים סיכונים נוספים לסיכון השוק הרגיל;

7. היסטורית ביצועים בהשוואה לתשואות השוק, ובחירת מדדי יחס (benchmarks) מתאימים לבחינת ההשקעה. בחינת התנודתיות של ביצועי המנהל, ובחינת היציבות והעקביות של התשואות ושל מדיניות ההשקעות, תוך הימנעות משינויים בסגנון ההשקעה (style-drifting);

8. דמי הניהול, העמלות והתגמול האחר של מנהלי הקרן או מנהלי ההשקעות, השוואתו למקובל בנישה המסוימת ומעקב שהגבייה בפועל תואמת את המוסכם;

9. הנזילות והשקיפות של מכשיר ההשקעה ושל נכסי הבסיס בהם הוא משקיע;

10. התאמת מכשיר ההשקעה המוצע או מדיניות ההשקעות של מנהל ההשקעות למדיניות ההשקעות הכללית של המשקיע ולאפיק ההשקעה שעליו הוא אמור לתת מענה;

11. התאמת פרופיל הסיכוי/סיכון של ההשקעה לזה המבוקש על ידי המשקיע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]