האונה המצחית
 | |
| מיקום האונה המצחית במוח האדם ביחס לגולגולת | |
| שיוך |
המוח הגדול, המיספרה במוח  |
|---|---|
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (821) |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
lobus frontalis |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A14.1.09.110 |
| TA2 (2019) |
5445 |
| מזהה נרולוקס |
birnlex_928 |
| מזהה נרוניימס |
56 |
| FMA |
61824 |
| קוד MeSH |
A08.186.211.200.885.287.500.270 |
| מזהה MeSH |
D005625 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0016733 |
  | |
| ||||
האונה המצחית או האונה הפרונטלית (TA: Lobus frontalis) היא אזור בקליפת המוח שנמצא בשתי ההמיספרות של המוח הגדול, בקדמת החריץ המרכזי ומעל המענית הצידית. היא מעורבת בתהליכי הבקרה על התנועה ובפעילויות קוגניטיביות כמו זיכרון לטווח קצר, תכנון, הצבת יעדים וקבלת החלטות[1].
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונה המצחית היא האונה הגדולה ביותר במוח האנושי והיא תופסת כשליש מכלל נפחו של המוח. אונה זו ממוקמת בקדמת כל המיספירה מוחית, קדמית לאונה הקודקודית (אונה פריטאלית) ומעל האונה הרקתית (אונה טמפוראלית). האונה המצחית משתרעת מקליפת המוח הקדם-מצחית עד החריץ המרכזי והמענית הצידית. כאשר החיבור בין האונה המצחית לבין האונה הקודקודית מתבצע באמצעות אונית מסב המרכז, והחיבור בין האונות המצחיות בכל המיספירה מתבצע באמצעות כפיס המוח.
פיתולים באונה המצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלוקה לפיתולים לאונה הפרונטלית ארבעה פיתולים:
התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונה המצחית מתפתחת ומבשילה במהלך החיים מן הלידה ועד סביבות גיל 25. בתקופת גיל ההתבגרות המערך הסינפטי באונות המצחיות עובר "גיזום", המוביל לירידה בהתעבות הסינפסות. תהליך זה מחדד את תפקודי הרקמה המוחית במרכזים במוח ומשפר את התפקוד של המעגלים הסינפטיים[2]. שינויים אלו הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות הקוגניטיבית של האדם.
תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונה המצחית מאפשרת חופש וגמישות מחשבתיים[3]. היא עוסקת גם בתנועה ובתכנון של תנועה[4]. האונה המצחית מתווכת התנהגויות שמיוחדות לבני אדם, מניעה התנהגויות שפועלות על הסביבה ומשנות אותה. היא אחראית לטווח רחב של התנהגויות ואי תפקודה יגרום לבעיות תפקוד בתחומים רבים: תפקוד העצבים הקרניאליים, יכולת התנועה, שפה וזיכרון, התנהגות, מוטיבציה, מצב רוח וקוגניציה. תפקידיה העיקריים של האונה המצחית קשורים לכישורים חברתיים, שיפוט חברתי, ריגושים, תפקודים ניהוליים, קשב, זיכרון, תכנון, מוטיבציה והפקת שפה (אזור ברוקה). האונה המצחית חיונית לסלקטיביות של גירויים מהסביבה. האונה המצחית לוקחת חלק מרכזי בפעולות התכנון כמו התעלמות מגירויים לא רלוונטיים, בחירה מתוך מספר אופציות, מעקב אחרי פעולות שבוצעו והוצאת רעיונות לפועל באופן מוטורי.
קיימים הבדלים בין המיספירה ימנית להמיספירה שמאלית באונה המצחית. האונה המצחית השמאלית אחראית על התקרבות, מצב רוח טוב והרפתקנות כמו כן מומחית בעיבוד סדרות של גירויים. האונה המצחית הימנית אחראית על הימנעות, פחד ופסימיות. בנוסף אחראית על התמצאות במרחב, זיהוי דמויות וצורות גאומטריות, הבנת מפות והבחנה בתכנים מורכבים. פגיעה באונה המצחית בהמיספירה בצד אחד יגביר את הדומיננטיות של ההמיספירה הנגדית.
גרעיני הבסיס פועלים בתיאום עם קליפת המוח הקדמית כדי לסנכרן ולבצע התנהגויות מתוכננות ורצוניות המצריכות את מערכות השליטה הלימביות, הקוגניטיביות והמוטוריות[5]. האונה המצחית שולחת מידע לסטריאטום אודות תנועות הנמצאות בשלבי תכנון או ביצוע[4]. הסטריאטום מכיל את הגרעין הזנבי אשר יש לו שלוחות לאונה המצחית[6].
הקלט הדופמינרגי שמגיע אל האונה המצחית הוא מרכיב חיוני עבור מגוון של תפקודים קוגניטיביים וניהוליים, כמו למשל: זיכרון עבודה, גמישות התנהגותית וקבלת החלטות[7].
אנטומיה תפקודית באונה המצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונה המצחית מכילה מספר אזורים תפקודיים חשובים:
- האזור המוטורי העיקרי - מעורב בפעולת המערכת המוטורית ומתפקד כמרכז השליטה הראשי על הפעילות המוטורית הרצונית בגוף.
- קליפת המוח הקדם-מוטורית
- קליפת המוח הקדם-מצחית - תפקידי קליפת המוח הקדם-מצחית הם קישור ותיאום בין גירויים פנימיים וחיצוניים, קבלת החלטות, תפקודים ניהוליים כמו: חיפוש מידע בסביבה, ניטור מידע, מעבר בין מטלות וקשב. בנוסף קליפת המוח הקדם-מצחית מקבלת מידע הקשור לזיכרון מההיפוקמפוס והתלמוס וכן מידע רגשי מהאמיגדלה.
- קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (Dorsolateral prefrontal cortex) - נמצאת בחלק העליון של קליפת המוח הקדם-מצחית.
- קליפת המוח הקדם-מצחית האמצעית התחתונה (Ventromedial prefrontal cortex או vmPFC)
- קליפת המוח הארובתית-מצחית (Orbitofrontal cortex) - נמצאת בחלק הגחוני של קליפת המוח הקדם-מצחית[8].
- אזור ברוקה - ממוקם באונה המצחית של ההמיספירה השמאלית, בקדמת החלק של האזור המוטורי העיקרי האחראי על השליטה בשרירי הדיבור[4]. הוא אחראי על עיבוד והפקת שפה וחזרה קולית.
בעוד שהאזור המוטורי העיקרי מעורב בעיקר בהיבטים הקינסטזיים והדינמיים של התנועה הרצונית, יתר קליפת המוח הקדמית מקושרים להכנה ולתכנון של תנועות רצוניות כתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים[5].
ליקויים באונה המצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פגיעה באונה המצחית יכולה להתרחש בעקבות פגיעת ראש או נזק מוחי והיא מאופיינת בשינויים רגשיים וחברתיים. סינדרום טיפוסי של פגיעה באונה המצחית כולל התנהגויות חברתיות בלתי הולמות, חוסר שיפוט מוסרי, חוסר עכבות, הנמכה בחשיבה המופשטת, חוסר יכולת לתכנן לעתיד וקושי בהתמדה[3]. נמצאו עדויות על קשרים בין פגיעות באונות המצחיות לבין עבריינות, התנהגות לא אתית, והתנהגות מינית פוגענית.
הנמכה בתפקודים של האונה המצחית מעורבים באטיולוגיה של הפרעת קשב[9]. למשל התסמינים של הפרעת קשב כוללים פגיעה ביכולת הוויסות מלמעלה-למטה של המערכת הפרונטלית על הקשב וההתנהגות[10]. הפרעת קשב מתקשרת לשוני מבני באונות המצחיות, בעיקר באונה המצחית הימנית ובמעגל ה- Fronto-Striatal[11]. בהתאם לכך, חלק מהתסמינים של הפרעות קשב דומים לאלו הנגרמים כתוצאה מליקויים באונה המצחית. נראה שליקויים עדינים בתפקוד של האונה המצחית תורמים ליכולת היצירתיות[12]. בהתאם לכך, שכיחות התסמינים של הפרעת קשב בקרב אנשים יצירתיים גבוהה באופן משמעותי משכיחותם באוכלוסייה הכללית[13]. לעיתים על מנת לטפל בהפרעת קשב מפנה רופא המוסמך לכך לטיפול תרופתי. אחת התרופות הנפוצות לטיפול בהפרעת קשב מכילה את החומר מתילפנידאט. חומר זה הוא חוסם את הספיגה החוזרת של המוליך העצבי דופמין במסגרת תהליך ההעברה הסינפטית בין תאי עצב במערכת העצבים[4].
אבחון פגיעה באונה המצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
Tower of London הוא מבחן המכיל סדרת בעיות הדורשות יכולת תכנון ברמה גבוהה. במהלך מבחן זה נדרש הנבדק לתכנן מהלכים על מנת לפתור בעיה המוצגת בפניו. מבחן ויסקונסין (WCST) חובר על ידי גרנט וברג הוא מבחן נוסף לבחינה פגיעה מצחית. מבחן זה בוחן תגובות מוטוריות ומילוליות לסדרת גירויים חיצוניים. במבחן על הנבדק למיין קלפים על פי קטגוריה שהנסיין מכוון אליה ויכול לשנותה מבלי להודיע על כך מראש.
שיפור תפקודים הקשורים לאונה המצחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימון מוחי נועד לשפר מיומנויות קוגניטיביות, הוא יכול לשמש גם לפיתוח הכישורים הקשורים בתפקוד האונה הקדמית[דרוש מקור].
שימוש באונה המצחית לפיצוי על קשיים ממקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרים מסוימים האונה המצחית יכולה לשמש לצורך פיצוי על ליקויים או פגיעות בחלקים אחרים של מערכת העצבים. לדוגמה: בקרב קוראים תקינים המוח הקטן מופעל במהלך למידת רצף מוטורי ובפעילות מוטורית אוטומטית. לעומתם, דיסלקטיים אינם מסוגלים להסתמך על הפעילות האוטומטית של המוח הקטן. לכן הם משתמשים יותר באונה המצחית, המאפשרת שימוש באסטרטגיות מודעות יותר לצורך פעילויות אלו[14]. מסיבה זו הוראה מתקנת שמה דגש רב על הקנייה של אסטרטגיית למידה[דרושה הבהרה].
היסטוריה מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקרה של פיניאס גייג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיניאס גייג' היה עובד רכבת אשר נפגע באונות המצחיות במהלך תאונת עבודה. רופאיו שמו לב להתנהגות מאוד ילדותית של גייג'. גם בני משפחותו שמו לב לשינוי התנהגותו: גייג', שהיה אדם אחראי, טוב לב, שקדן ורציני, הפך לאימפולסיבי, גס, ילדותי וחסר התחשבות. חברת הרכבת סירבה להחזירו לעבודתו בעקבות השינוי הדרמטי שהתרחש באופיו. גייג' עזב את משפחתו, ובשנת 1860 מת מסטטוס אפילפטיקוס. המקרה שלו השפיע רבות על חקר הנפש (גם בתחום הנוירוביולוגי וגם בתחום הפסיכולוגי), וגרר אחריו ניסויים רבים.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
האונה המצחית באדום -
מבט מבסיס הגולגולת על האונה המצחית -
האונה המצחית ממבט על
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרלסון, נ. (2008). הפיזיולוגיה של ההתנהגות. האוניברסיטה הפתוחה.
- kandel, E. & Freed, A. (1989). Frontal lobe dysfunction and antisocial behavior: A review. Journal of Clinical Psychology. 45(3).
- Owen, M.O, Downes, J.J, Sahakin, B.J, Polkey, C.E & Robbins, T.W. (1990). planing and spatial in working memory following frontal lobe lesions men. Neuropsychologia. 28(10).
- Shue, K.L & Douglas, V.I (1992). Attention deficit hyperactivity disorder and the frontal lobe
syndrome. Baring and Cognition. 20.
- Rolls, J.N, Hornak, J, Wade, D et al. (1994). Emotion related lerning in patients wite social and emotinal changes associated with frontal lobe damage. Neurol-Neurosurgy Psyhiatry. 57.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר ירמי הראל, הפרעות התנהגותיות בפגיעות פרונטליות(הקישור אינו פעיל) באתר themedical
- ד"ר ירמי הראל, הפרעות התנהגותיות בפגיעות פרונטליות והטיפול בהן באתר hebpsy.net
- Dopamine and the frontal lobes דופמין והאונה הקדמית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ 1 2 Dietrich, A. (2004). Neurocognitive mechanisms underlying the experience of flow. Consciousness and Cognition, 13(4), 746-761.
- ^ 1 2 3 4 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
- ^ 1 2 Mai, J. K., & Paxinos, G. (Eds.). (2012). The human nervous system. Academic Press.
- ^ Hynd, G. W., Hern, K. L., Novey, E. S., Eliopulos, D., Marshall, R., Gonzalez, J. J., & Voeller, K. K. (1993). Attention deficit-hyperactivity disorder and asymmetry of the caudate nucleus. Journal of Child Neurology, 8(4), 339-347.
- ^ Floresco, S. B., & Magyar, O. (2006). Mesocortical dopamine modulation of executive functions: Beyond working memory.Psychopharmacology, 188(4), 567-85.
- ^ Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
- ^ Barkley, R. A., Cook, E. H., Dulcan, M., Campbell, S., Prior, M., Atkings, M., & ... DuPaul, G. J. (2002). Consensus Statement on ADHD. European Child & Adolescent Psychiatry, 11(2), 96.
- ^ Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99.
- ^ מנור, א', וטיאנו, ש' (2012). לחיות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. תל אביב: דיונון.
- ^ Chakravarty, A. (2010). The creative brain–Revisiting concepts. Medical hypotheses, 74(3), 606-612.
- ^ Healey, D., & Rucklidge, J. J. (2006). An Investigation into the Relationship Among ADHD Symptomatology, Creativity, and Neuropsychological Functioning in Children. Child Neuropsychology, 12(6), 421-438.
- ^ ישי-קרין, נ., דיסלקציה, רכיבה על סוסים והצרבלום., באתר פסיכולוגיה עברית, 2005