Giardia lamblia

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgGiardia lamblia
Giardia lamblia SEM 8698 lores.jpg
Giardia lamblia מבעד למיקרוסקופ אלקטרונים סורק
מיון מדעי
על־ממלכה: איקריוטיים
מערכה: Metamonada
סדרה: Diplomonad
משפחה: Hexamitidae
סוג: Giardia
מין: Giardia lamblia
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Giardia lamblia

Giardia lamblia (ג'יארדיה למבליה) הוא טפיל חד-תאי, הגורם תחלואת מעיים אצל בני אדם (בעיקר אצל ילדים), וכן אצל יונקים רבים אחרים (בעיקר חיות בית כמו כלבים וחתולים, אך גם בקר וצאן) וכן אצל עופות שונים.

הטפיל שייך לקבוצת השוטנים, ומאופיין מבחינה מורפולוגית על ידי זוג גרעינים (עיניים) ו- 8 שוטנים בצורתו הפעילה. גודלו 12 מיקרון בממוצע. אזור הגחון קעור ומכיל דיסקית הצמדה. החלק הדורסלי (גבי) קמור.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורה ה"בוגרת" של הטפיל נקראת טרוֹפוֹזוֹאיט והיא מצוידת בדיסקית הצמדה ובלַקְטינים, בעזרתם היא נוטה להיצמד לרירית המעי הדק העליון של המארח. הטרופוזואיט ניזון מן הרירית של המעי ומתרבה על-גבה בקצב מהיר.

אחת ל- 4 שעות לערך, עובר הטרופוזואיט חלוקה לאורכו, ומתפצל לשני תאים - האחד נשאר צמוד לרירית כטרופוזואיט, ואילו השני הופך לכיסית. צורת התרבות זו נקראת חלוקה בינארית.

הצורה ה"צעירה" של הטפיל נקראת כיסית (ציסטה). צורה זו חסרה את דיסקית ההצמדה של הטרופוזואיט, ולכן היא מופרשת בצואה ומועברת בקלות יחסית למארחים חדשים. הציסטה היא צורת חיים עמידה למדי, והיא מאפשרת השרדות הטפיל בתנאים של יובש, חום וקור. היא מסוגלת לשרוד שבועות עד חודשים במאגרי מים שונים, ותבשיל לטרופוזואיט בוגר רק לאחר בליעה על ידי מארח מתאים.

זיהום בג'יארדיה למבליה - ג'יארדיאזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן העברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציסטות המופרשות בצואה מועברות בדרך פקו-אוראלית - כלומר נבלעות על ידי המארח הבא, בין אם באופן ישיר, בשל חוסר שמירה על היגיינה בסיסית, ובין אם לאחר שעברו תקופת תרדמת במאגרי מים שונים.

ילדים נוטים להדבק בגי'ארדיה יותר מאשר מבוגרים, הן בשל מערכת החיסון המוחלשת יחסית שלהם, ובעיקר כיוון שהם מקפידים פחות על תנאי היגיינה.

פיזיולוגיה של המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציסטות הנבלעות על ידי המארח הופכות לטרופוזואיטים בוגרים, אשר מתרבים ומכסים חלקים נרחבים מן הרירית של המעי הדק העליון. הטרופוזואיטים ניזונים מתאי הרירית, וגורמים הרס של קפלי הרירית במעי. בכך נפגעת יכולתו של המעי לספוג חומרי מזון שונים, ובעיקר שומנים וחומרים המומסים בהם.

תמונה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה נמשכת 1-2 שבועות. כמחצית מן הנדבקים בטפיל לא יראו כל סימני מחלה, אך יפרישו ציסטות בצואה ועלולים להוות גורם מדביק לאחרים, גם ללא ידיעתם.

עם ההתפרצות יסבול החולה משלשולים מרובים, לרוב בעלי מרקם שומני (לעתים גם עם סימני ריר או דם בצואה), גזים מרובים (בריח חריף ואופייני), כאבי בבטן העליונה, בחילה ואובדן תיאבון. לעתים רחוקות ייגרמו גם הקאות מרובות וירידה במשקל. רגישות לחלב בתקופת המחלה עשויה להופיע, בעיקר אצל ילדים.

אצל אנשים בריאים הגוף מתגבר בכוחות עצמו על הטפיל לאחר תקופה קצרה. עם זאת, בילדים צעירים ואצל חולים בעלי הפרעות במערכת החיסון, הזיהום עלול להיות ממושך.

בשל ההפרעה בספיגה במעי, במקרים קשים עלולים להיווצר סיבוכים כגון מחסור בוויטמינים A, B12, Folic acid.

מחזור החיים של ג'יארדיה למבליה

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחון העיקרי הוא בדיקת הצואה והצורה האופיינית של הכיסיות (ביצית בגודל של 12 מיקרון). ניתן לאבחן גם על ידי צביעה מיוחדת בהיסטולוגיה וזיהוי גרעינים ופיברילות. הבעיה באבחון היא בכך, שקיימים ימים שבהם אין הפרשת של הכיסיות ותהיה בעיה באבחון, ולכן נעשה אבחון על ידי בליעת קפסולה הכוללת חוט מחובר אליו נצמד הטפיל.

הטפיל תוקף גם בעלי חיים, ועל כן הטיפול באדם לאו דווקא יכלה את הטפיל מהסביבה. בעלי חיים ימשיכו להפריש כיסיות לתוך מקורות מים, למשל, ולהמשיך את אופן ההידבקות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

metronidazole ( הנחשב לטיפול המקובל בארצות הברית), tinidazole ( הנחשב לטיפול המקובל באירופה) וalbendazole חוסר הסבילות לחלב יכול להמשך חודשים לאחר סיום הטיפול.

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפדה על שטיפת ידיים, הרחקת זבובים מהמזון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Giardia lamblia בוויקישיתוף
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה ורפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.