HMPV
 HMPV |
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| קבוצה: | קבוצה V (נגיפי (-)ssRNA) |
| סדרה: | Mononegavirales |
| משפחה: | Paramyxoviridae |
| סוג: | Metapneumovirus |
| מין: | Human metapneumovirus |
hMPV (קיצור של: Human metapneumovirus בתרגום מאנגלית: נגיף המטא - פנאומוניה האנושי) הינו נגיף השייך למשפחת נגיפי ה-Paramyxoviridae, אליה שייכים בין היתר נגיפי החצבת, חזרת, RSV, והפרא-אינפלואנזה. hMPV הינו החבר היחידי במשפחה המשתייך לסוג נגיפי ה-Metapneumovirus, אשר ידוע כוירולנטי בבני האדם. פרט אליו, חברים נוספים במשפחה כוללים את ה-Avian metapneumovirus ממינים A, B, C ו-D, כשהמין C הקרוב ביותר ל-hMPV מבחינה גנטית.
הנגיף זוהה לראשונה בשנת 2001 בהולנד ומאז הוא נמצא בתפוצה כלל עולמית וידוע כגורם למגוון רחב של מחלות בדרכי הנשימה בעיקר בקרב תינוקות וילדים קטנים, אם כי ידוע גם כגורם מחלות בקרב אוכלוסיית המבוגרים.
תוכן עניינים |
מבנה [עריכה]
hMPV הינו נגיף בעל מעטפת ליפידית חיצונית וקפסיד מעגלי. הנגיף מכיל גנום RNA חד גדילי בעל מובן שלילי ולכן על מנת לשכפל עצמו בתא המאכסן, עליו להכיל את האנזים הויראלי RdRP, אשר בעת ההדבקה הופך את גדיל ה-RNA הנגיפי בעל המובן השלילי ל-RNA בעל מובן חיובי וזאת על מנת שיהיה ניתן לסנתז ממנו גנום ויראלי חדש בעל מובן שלילי או מנגד לסנתז חלבונים ויראליים על ידי הריבוזומים בתא.
hMPV חולק הרכב גנומי דומה לחבר נוסף במשפחת ה-Paramixoviridae, ה-RSV, אולם בניגוד אליו מכיל 8 מסגרות קריאה פתוחות, המאורגנות בצורה שונה מאלה הקיימות ב-RSV וכמו כן משולל גנים לא מבניים NS1 ו-NS2.
פתוגנזה [עריכה]
ההדבקה מתאפשרת בעקבות חשיפה לארוסולים המכילים בתוכם את חלקיקי הנגיף במהלך חודשי החורף המאוחרים והאביב המוקדמים. תקופת הדגירה נמשכת בין 3 - 5 שבועות, כשלאחר מכן גורם הנגיף, בדומה ליתר נגיפי מערכת הנשימה, למגוון מחלות בדרכי הנשימה. hMPV הוא גורם נפוץ לדלקות בדרכי הנשימה התחתונות (גורם מספר שתיים בקרב ילדים קטנים לאחר RSV), כשהנפוצות בהן הם: ברונכיוליטיס ופנאומוניה. תסמיני ההדבקה בנגיף מזכירים מאוד את ההדבקה ב-RSV ומלווים לרוב בחום גבוה, הצטננות, צפצופים בזמן הנשימה ותסמינים של דלקת בדרכי הנשימה העליונות, כגון: שיעול, כאב גרון ונזלת.
לעתים תכופות הדבקה ב-hMPV מלווה בהדבקה עם RSV (הדבקה כפולה). מצב זה של הדבקה עלול לגרום לביטוי קשה יותר של המחלה.
אבחנה [עריכה]
ישנן מספר דרכים שבהן נהוג לאבחן כיום הדבקה ב-hMPV.
- אימונופלורוסנציה ישירה - השיטה מתבססת על הדגרת נוגדנים מונוקלונליים, הנושאים מולקולה פלואורסצנטית (לרוב FITC) כנגד המעטפת הליפידית של הנגיף מדגימות שטף אף. לאחר בדיקה תחת מיקרוסקופ אולטרה סגול ניתן לשלול או לאשר נוכחות הנגיף בדוגמה. היתרון המשמעותי של השיטה הזו נעוץ במהירות הבדיקה (תוצאות ניתן לראות כעבור שעה). השיטה הזו היא גם המועדפת מבחינת אבחון הנגיף בקרב המעבדות הקליניות בבתי החולים.
- RT-PCR - השיטה מתבססת על הגברת רצף RNA הייחודי לנגיף. היתרון של השיטה הוא הקטנת האפשרות לקבלת טעויות בזיהוי הנגיף העלולות להתקבל בשיטות אבחון אחרות (כלומר מניעת False Negative או False Positive).
- בידוד הנגיף בתרבית תאים - שיטה זו פחות נפוצה משתי השיטות הנ"ל בקרב המעבדות הקליניות, מהסיבה שקצב גדילת הנגיף בתרביות תאים איטי מאוד.
טיפול [עריכה]
- Ribavirin - תרופה נפוצה בטיפול כנגד מגוון רחב של נגיפי RNA ו-DNA משום שהקבוצה הקרבוקסאמידית (אמינו קרבונילית) של התרופה מהווה אנלוג מבני לנוקלאוטידים של אדנוזין וגואנוזין. כתוצאה מכך הריבוירין משתלב ללא בעיה בעת סינתזת גדיל ה-RNA במקום שני הנוקלאוטידים הנ"ל ויוצר זיווג עם נוקלאוטיד אורציל או ציטוזין. זיווג זה גורם להופעת מוטציות קטלניות למגוון נגיפי ה-RNA. התרופה ניתנת בתרסיס יחד עם מתן חמצן, הגורם להישארותה בדרכי הנשימה.
קיימות נגזרות של הריבוירין, כגון: Ribavirin 5' mono/di/tri-phosphate הידועים כמעכבי RdRP בחלק ממיני נגיפי ה-RNA.
