Human T-cell Lymphotropic virus type 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף HTLV-1)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgHuman T-cell Lymphotropic virus type 1
HTLV-1 EM 8241 lores.jpg
HTLV-1 מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני חודר
מיון מדעי
קבוצה: קבוצה VI‏ (נגיפי ssRNA-RT)
משפחה: רטרווירוסים
סוג: Deltaretrovirus
מין: Simian T-lymphotropic virus
תת־מין: Human T-cell Lymphotropic virus type 1
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Human T-lymphotropic virus 1

Human T-cell Lymphotropic virus type 1 (שם נוסף: Human T-cell Lymphoma virus type 1, בקיצור: HTLV-1) הינו נגיף השייך למשפחת נגיפי Retroviridae, אליה שייך גם נגיף ה-HIV, הגורם לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש.

HTLV-1 אנדמי על פני כדור הארץ בעיקר בדרום יפן, האיים הקריביים, אפריקה המשוונית, חלקים מסוימים בדרום אמריקה, מזרח סיביר ומספר איים באוקיינוס השקט כגון פפואה גינאה החדשה. הנגיף זוהה ובודד לראשונה בשנת 1977 ביפן והיה לנגיף הרטרו וירוס האנושי הראשון שבודד.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

HTLV-1 הינו נגיף עטוף, בעל מעטפת ליפידית המכילה גליקופרוטאינים הנדרשים לנגיף על מנת לחדור לתאי המטרה. פרט לכך לנגיף חלבוני מבנה ותפקוד שונים הנחוצים לו על מנת להשלים מחזור חיים והדבקה בתאים אליהם חדר:

  • חלבון p-24 (חלבון ליבה) - חלבון מבנה נוקשה בעל מבנה איקוסהדרלי שנועד להגן על גנום הנגיף מפני הסביבה החיצונית.
  • חלבון p-19 (חלבון משתית) - חלבון תומך בין המעטפת הליפידית לבין חלבוני הליבה. על גבי חלבון המטריקס מצויים רצפי לוקליזציה, אשר נועדו להכווין את הגנום הנגיפי אל עבר הנקבים המצויים על פני ממברנת הגרעין בתאים.
  • חלבון p-15 (חלבון נוקלארי) - חלבון המצוי בתוך הליבה (קפסיד) הויראלית, כשהוא עוטף את גדילי ה-RNA החד-גדיליים וזאת על מנת לקבע את שני הגדילים בתוך הליבה.
  • רוורס טרנסקריפטאז - אחד משלושת האנזימים שהנגיף נושא עמו בדומה ל-HIV. תפקידו של אנזים זה להפוך את גדילי ה-RNA החד-גדיליים לגדילי DNA דו-גדיליים, אותם יהיה ניתן לשלב בגנום של התא המאכסן.
  • אינטגראז - אחד משלושת האנזימים שהנגיף נושא עמו בדומה ל-HIV. תפקידו של אנזים זה הוא ליצור חיתוכים בגנום התא התאכסן בצורת "קצוות דביקים", על מנת שיהיה ניתן לשלב את הגנום הנגיפי לתוכו.
  • פרוטאז - אחד משלושת האנזימים שהנגיף נושא עמו בדומה ל-HIV. תפקידו של אנזים זה בא לידי ביטוי בשלב הרכבת הנגיף הבוגר, כלומר ביקוע וחיתוך חלבוני מבנה המרכיבים את הליבה, על מנת להקנות לנגיף אופי בוגר ומדבק.
  • gp-46 - גליקופרוטאין המצוי על פני המעטפת הליפידית של הנגיף האחראי להכרת רצפטורים ספציפיים מסוג CD4 על פני תאי T מסייעים, הצמדות וחדירה לתוכם.

הגנום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנום HTLV-1 דומה ברובו לגנום HIV, אולם בנוסף לגנים הבסיסיים המשותפים לו ול-HIV, נושא עמו HTLV-1 שני גנים נוספים:

  • env - גן האחראי לסינתזת חלבון הכרה ממברנלי gp-46.
  • pol - גן האחראי לסינתזת רוורס טרנסקריפטאז, פרוטאז ואינטגראז.
  • gag - גן האחראי לסינתזת חלבוני המבנה הנדרשים לשם הרכבת הקפסיד.
  • tax - גן ייחודי ל-HTLV-1. הגן אחראי ל"חיוּת" הנגיף, החל מהיותו גן בקרה הגורם לשפעול פקטורי רפליקציה בתא וביטוי של גנים נגיפיים ועד לשפעול מנגנונים תאיים הגורמים בסופו של הדבר לאינדוקציה של תהליכים סרטניים. עיקר אינדוקציית התהליכים הסרטניים נגרמת בעקבות הדיכוי שמשרה חלבון ה-tax על המערכת התאית לתיקון נזקי DNA בתא המאכסן.
  • rex - גן נוסף שייחודי ל-HTLV-1. הגן אחראי לבקרה על מנגנון השחבור, שעובר mRNA ויראלי, כלומר תפקידו המרכזי הוא לשנע בצורה יותר אינטנסיבית mRNA של הגנים gag ו-pol ללא ביצוע השחבור בהם לציטופלסמה, תהליך הנחוץ להרכבת נגיף בוגר.

מחזור ההדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שלב ההדבקה, נצמד הנגיף באמצעות הגליקופרוטאין הממברנלי שלו מסוג gp-46 אל הרצפטורים התאיים מסוג CD4. התוצאה היא איחוי ממברנות וחדירת הנגיף אל תוך הציטופלסמה. HTLV-1 עובר שלב שנקרא Uncoating, בו הקפסיד נפתח ושלושת האנזימים יחד עם שני גדילי ה-RNA נחשפים. רוורס טרנסקריפטאז מתחיל לשכפל גדילי DNA על גבי תבנית RNA והתוצר הגנומי המוגמר מועבר לתוך הגרעין. בגרעין חל שלב האיחוי לגנום התאי באמצעות אינטגראז. עם שילובו בגנום נכנס הנגיף למצב לטנטי, כלומר רדום. המצב הלטנטי מתאפיין בביטוי נמוך מאוד של גן ה-tax ועלול להימשך פרק זמן ממושך מאוד, דבר המאפיין את נגיפי ה-HTLV.

הלטנטיות נשמרת בקרב 95% מהנשאים, אולם ב-5% הנותרים, חלה עליה בביטוי ה-tax, דבר שעלול להוביל לאינדוקציית תהליכים סרטניים בדם או מנגד לפגיעה במערכת העצבים.

מניסויים שנערכו במשך השנים אודות הפתוגניות של HTLV-1, נמצא כי שפעול הנגיף, דהיינו יציאתו מהמצב הלטנטי מותנית בביטוי גבוה של גן ה-tax בעקבות חשיפת תאי T מסייעים לגורמי עקה, סטרס ו/או אפופטוזיס. בעקבות החשיפה לגורמי העקה השונים, נוצרים בתאים המודבקים קומפלקסים של פקטור שעתוק SP1 עם שתי יחידות חלבוני p-53. הקומפלקס מונע את סינתזת החלבון p-21, האחראי לתיקון נזקי DNA בתא ויחד עם זאת נודד לגרעין וגורם לשפעול יעיל מאוד של הגנום הנגיפי.

פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, הנגיף תוקף בגוף את התאים אשר מבטאים רצפטורים מסוג CD4 על פני המעטפת שלהם ולכן עיקר אוכלוסיית התאים שנפגעת בגוף היא של תאי T מסייעים, בדומה להדבקה בנגיף ה-HIV.

ההדבקה בנגיף מתאפשרת בזמן הנקת הילוד, במהלך קיום יחסי מין לא מוגנים וע"י חשיפה למנות דם מזוהמות בעת עירויי דם ו/או שימוש במחטים מזוהמות. חשוב לציין כי ההדבקה בנגיף נמצאת בקורלציה לתפוצתו הגאוגרפית. לדוגמה ביפן ובאיים הקריביים, בשתיהן תפוצת הנגיף הינה אנדמית, ההדבקה מתרחשת בזמן ההנקה וע"י קיום יחסי מין לא מוגנים בהתאמה.

רוב המודבקים ב-HTLV-1 יהפכו לנשאים, כאשר הנגיף מצוי בתאיהם במצב לטנטי, לפרקי זמן ממושכים של בין 20 - 40 שנה. בקרב אחוז נמוך מהנשאים (1% - 4%) עלול להתפתח אחד משני התסמינים הבאים:

  • Adult T-cell Leukemia - הידועה גם כ-ATL, הינה לוקמיה אגרסיבית המערבת תאים המבטאים רצפטורים מסוג CD4 השכיחה במיוחד בקרב אוכלוסיית האנשים בגיל המעבר.
  • Tropical Spastic Paraparesis - הידועה גם כ-TSP, הינה שחיקה ופגיעה חמורה בשכבת המיאלין העוטפת את הנוירונים המוטוריים, הגורמת לכאבים עזים באזור הגב, המותניים ועלולה להסתיים בשיתוק הגפיים התחתונות.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נהוג להשתמש במגוון שיטות לזיהוי הנגיף, הן סרולוגיות והן המערבות שיטות מולקולריות:

  • ELISA - איתור נוגדנים מסוג IgM ו-IgG כנגד חלבוני המעטפת הנגיפיים.
  • שיטת EIA (קיצור של: Enzyme immunoassay on antigen) - בשיטה זו חרוזים מצופים בנוגדנים מונוקלונליים כנגד חלבון המעטפת מגיבים עם דם מהנבדק. במידה ויש נוכחות נגיף בדם, יתקבל ביטוי צבע שנמדד מאוחר יותר לבליעת אורך גל של האור. היתרון המרכזי של השיטה, פרט למהירות היחסית בה מתבצעת הבדיקה (כחצי שעה), היא היכולת לאבחן כמויות קטנות מאוד של נגיף.
  • PCR ותספיג RNA - הגברת רצף RNA ייחודי לנגיף ולאחר מכן הדגרה עם סמנים ספציפיים, המסומנים רדיואקטיבית או פלורוסנטית כנגד רצפים ייחודיים לנגיף על גבי ממברנת ניטרוצלולוז. היתרונות המרכזיים בשיטה זו, על אף מורכבותה והעלות שלה, הם הקטנת האפשרות לקבלת טעויות וכן היכולת להבדיל בין זני נגיף ה-HTLV השונים (בעיקר בין HTLV-1 לבין HTLV-2).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות המועדפות כיום לטיפול ב-HTLV-1 מתבססות על עיכוב אחד או יותר משלושת האנזימים האחראים לשלבי מחזור החיים וההדבקה של הנגיף. אחת התרופות השכיחות נקראת Zidovudine.

  • Zidovudine - או בשמה הנוסף Azidothymidine, לעתים מופיעה תחת ראשי התיבות AZT, הינה תרופה השייכת לקבוצת מעכבי האנזים רוורס טרנסקריפטאז על בסיס הכנסת נוקלאוטיד שגוי של תימידין בעת תהליך הפיכת גדילי ה-RNA ל-DNA. הכנסת נוקלאוטיד שגוי גורמת לעצירת הסינתזה בעקבות אי יכולת ליצור קשר פוספודיאסטרי תקין לנוקלאוטיד הבא אחריו.

חשוב לציין כי התרופות האנטיויראליות אינן יעילות בריפוי תסמיני ATL ו-TSP, אלא רק למניעתם. במידה והנשא פיתח ATL, הטיפול המועדף על פי רוב הוא השתלת מח עצם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David O.White, Frank J. Fenner, Medical Virology fourth edition, 1994.