High-Speed Packet Access

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

HSPA או בשמו המלא High Speed Packet Access הינו פרוטוקול לתקשורת סלולרית אלחוטיות המיועדות ל-WAN אשר מאחד את פרוטוקול High-Speed Downlink Packet Access ופרוטוקול High-Speed Uplink Packet Access כך שנוצרת רשת תקשורת יעילה יותר מרשת דור 3 רגילה, רשת זו נקראת גם G3+ (דור 3+) או דור 3.5. ב-2010 פרוטוקול זה היה בשימוש במעל 200 מפעילים סלולריים ב-80 מדינות שונות. פרוטוקול זה שופר בשנת 2008 לרשת HSPA+ שנכנס לשימוש ברחבי העולם בשנת 2010. הרשת הזו מאפשרת קצב תאורטי מרבי של 14.4 מגה ביט לשנייה בהורדה (downlink) ושל 5.76 מגהביט לשנייה בהעלאה (uplink). בנוסף הפרוטוקול מאפשר ניצול של רוחב פס גדול פי חמישה בהורדה ופי שניים בהעלאה מאשר פרוטוקול W-CDMA סטנדרטי‏[1]. שיפור זה קרה בזכות הייעולים הבאים:

  • ניצול תדר גם להעלאה וגם להורדה.
  • הקטנת משך זמן השידור (TTI) שמוקצה ליחידת קצה, זה מקטין את משך הזמן שהקו לא מנוצל בין סיום שידור של יחידת קצה אחת ליחידת קצה שנייה.
  • עדכן שוטף של קידוד ואפנון כדי להגדיל את משך ההפעלה של תחנת בסיס.
  • הקטנת משך הזמן בין שידורים חוזרים להקטנת הזמן שלוקח להודעה שלמה להגיע.
  • שימוש באפנון 16QAM ו-64QAM.
  • שימוש במודל MIMO להגדלת הקיבול.

מהדורה מתקדמת של פרוטוקול זה הנקראת +Dual Carrier HSPA או +DC-HSPA נכנסה לשימוש בפברואר 2011 על ידי Telstra באוסטרליה והניבה נתוני שיא של 42 מגה ביט לשנייה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.