High-level Data Link Control

**סיווג פרוטוקולים על פי מודל ה-OSI**
שכבת יישום	HTTP, SMTP, FTP, RTP, IRC, SNMP, SIP, DNS, DHCP
שכבת ייצוג	MIME, ASCII, Unicode, SSL
שכבת שיחה	ASP, PPTP, SSH, NFS, RPC
שכבת תעבורה	TCP, UDP, SCTP, DCCP
שכבת רשת	IP (IPv4, IPv6), ICMP, IPX , ניתוב
שכבת קו	Ethernet, Token ring, FDDI
שכבה פיזית	E1, 10Base-T, RS-232, DSL, SONET

High-level Data Link Control (בראשי תיבות: HDLC) הינו פרוטוקול תלוי סיביות (Bit Oriented) שפותח על ידי ארגון התקינה הבינלאומי ומגדיר שיטה לעטיפת נתונים (Data encapsulation) ברמת שכבת הקישוריות של מודל ה־OSI ומודל ה־TCP/IP.

הבדלים בין HDLC ל־SDLC [עריכה]

HDLC תומך במנגנון Checksum באורך של 32 סיביות.
HDLC אינו תומך בטופולוגית LOOP או טופולוגית Hub Go ahead, אשר נתמכים על ידי SDLC.
HDLC תומך ב־3 סוגי העברה, לעומת SDLC התומך בסוג אחד בלבד. סוגי התעבורה של HDLC הם:
- NRM - סוג התעבורה הנתמך גם ב־SDLC. במצב זה, תחנות המשנה אינן יכולות לתקשר עם התחנה הראשית, אלא אם כן היא פנתה אליהם.
- ARM - במצב זה, תחנות הקצה יכולות לשלוח נתונים לתחנה הראשית, מבלי לקבל רשות לפני כן.
- ABM - במצב זה, עוברים נתונים בין מספר צמתים משולבים, כלומר כאלו היכולים לשמש גם כתחנה הראשית וגם כמשנית. וכל תחנה יכולה ליזום משלוח נתונים, מבלי לבקש רשות לפני כן.