ISU-152

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ISU-152
Isu152 Kubinka.jpg
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
שנת ייצור 1943
דגם קודם SU-152
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, המרד ההונגרי, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים
מידע טכני
אורך 9.05 מטר
רוחב 3.07 מטר
גובה 2.46 מטר
משקל 41.14 טון
מהירות 37 קמ"ש
טווח פעולה עד 240 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 152 מ"מ
חימוש משני מקלע DShK בקוטר 12.7 מ"מ
מנוע V-2IS דיזל 520 כוחות סוס
מיגון 20-110 מ"מ
צוות 5

ISU-152 היה תותח מתנייע סובייטי שפותח במלחמת העולם השנייה ונבנה על בסיס השלדה של טנק הIS-2. כ-6,525 טנקי ISU-152 יוצרו בין השנים 1943 ועד 1955 ואלו נשארו בשירות עד שנות ה-70‏‏[1]. מצרים רכשה לפחות חטיבה אחת של ISU-152 שלקחו חלק בקרבות במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים‏‏‏‏[2].

פיתוח וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההצלחה של משחית הטנקים ה-SU-152 ופיתוחו של הטנק הכבד הסטלין, החליטו ב-NKTP (המועצה לתכנון סובייטי) לבנות שני דגמים חדשים של תותחים מתנייעים שיהיו מבוססים על השלדה של ה-IS-2 החדש‏[3]. המשימה ניתנה לצוותי תכנון בעיר התעשייתית צ'ליאבינסק, בשיתוף פעולה של ה-BAS (הלשכה לארטילריה ממוכנת) והגנרל פיודור פטרוב, מהנדס ארטילריה סובייטי. פיתוחו של הטנק החל בשנת 1943 תחת השם אובייקט 241 (Объект 241) או ISU-249‏‏[4].

ה-ISU-152 היה זהה לקודמו ה-SU-152 בתכנון, מלבד המבנה העילי המשוריין שהיה גבוה יותר ויותר מלבני עם פחות שיפועים בצדדים. הדגמים הראשונים השתמשו במנוע דיזל בעל הספק של 520 כ"ס שאפשרו לטנק להגיע למהירות של 37 קמ"ש. מקלע DShK בקוטר 12.7 מ"מ הותקן על הגג.

החימוש העיקרי היה תותח הוביצר 152 מ"מ ML-20 (כמו אצל ה-SU-152) באורך של 4.2 מטרים, שהורכב מעט ימינה במבנה העילי ויכל לצודד רק כ-12 מעלות לכל צד. ל-ML-20 היה מהירות לוע של 600 מטרים לשנייה וטווח של עד 6,200 מטרים, עם יכולת חדירה של עד 124 מ"מ של שריון בטווח אפקטיבי של 1,000 מטר. כל פגז שקל 48.7 קילו, וקצב האש היה 2-3 פגזים לדקה. בטנק היה מקום רק ל-20 פגזים ואחד נוסף בקנה. בסוף 1943 החלו המפעלים בייצור הטנק ושמו שונה ל-ISU-152.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ISU-152-2[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-ISU-152BM עם הקנה הארוך שלא נכנס לייצור, במפעל מספר 100 שבצ'ליאבינסק, אפריל 1944.

ההופעה של טנק הקינג טיגר החדש בקרבות בדרום ורשה ב-1944, הובילה את המהנדסים הסובייטים לנסות ולשדרג את כוח האש של ה-ISU-152. דגם אבטיפוס אחד שנקרא ISU-152BM פותח באפריל 1944 עם תותח ה-BL-8 בקוטר זהה, עם מהירות לוע של 880 מטר לשנייה, טווח מקסימלי של 18,500 מטרים ויכולת חדירה של כ-203 מ"מ שריון בטווח של 2,000 מטרים. התותח החדש התגלה לא אמין במבחנים, ובעיה נוספת הייתה אורכו- 7.620 מטר מה שהקשה על התמרון של הטנק. באוגוסט 1944 התותח הוחלף בגרסה מתקדמת יותר- הBL-10 בקוטר 152 מ"מ ובאורך של 7.392 מטר, ולטנק נוספו מכלי דלק חיצוניים. הדגם החדש נקרא ISU-152-2, אך גם הוא מעולם לא יוצר בגלל בעיות טכניות עם התותח, ובעקבות הופעתו של טנק הIS-2 החדש שהצליח להתמודד עם הקינג טיגר בקלות.

ISU-152 דגם 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגם היחיד של ה-ISU-152 דגם 1945 במוזיאון בקובינקה שברוסיה.

ה-ISU-152 דגם 1945 או אובייקט 704 (Объект 704) פותח בשנת 1945. החימוש העיקרי שלו היה תותח הוביצר 152 מ"מ ML-20SM מודל 1944, שלא עשה שימוש במפצה סטייה (שהגביר את כוח האש אך גרם לרתע חזק יותר), עם מהירות לוע של 655 מטרים לשנייה וטווח של עד 13,000 מטר. החימוש המשני היה שני מקלעי DShK בקוטר 12.7 מ"מ, אחד הותקן על הגג והשני במקביל לתותח. השריון בטנק היה עבה ומשופע יותר מקודמו. בגלל החסרון במפצה סטייה והתקרבות המלחמה לסופה, זנחו המהנדסים הסובייטים את הטנק לאחר שרק אבטיפוס אחד הושלם‏[5].

ISU-152K[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח ה-ISU-152 המשיך גם אחרי המלחמה. בשנת 1953 מהנדסים במפעל קירוב בלנינגרד פיתחו גרסה חדשה ומודרנית יותר תחת השם אובייקט Объект 241K) 241К). המנוע הוחלף במנוע הטנק T-54. מכל הדלק הפנימי הורחב והכיל כ-920 ליטרים, וטווח הפעולה גדל ב-500 ק"מ. מספר הפגזים גדל לכ-30‏‏[2].

היסטוריה קרבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ISU-152K במוסקבה.

מבחינה ארגונית היחידה העיקרית של ISU-152 הייתה אגד ארטילרי. כל אגד הורכב מ-4 סוללות בנות 5 תומ"תים ותומ"ת אחד במפקדת האגד (סה"כ 21 רכבים). ממאי 1943 עד לסוף המלחמה הוקמו 56 אגדים כאלה.

ל-ISU-152 היו שלושה תפקידים בשדה הקרב: משחית טנקים, תותח סער שסייע לרגלים והשמיד ביצורים, וארטילריה ממונעת.

תותח סער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1944, במהלך הצליחה של החזית האוקראינית השנייה בפיקודו של מרשל קונייב את נהר הויסלה, סייעו מספר חטיבות של ISU במתקפה. כשהרגלים תקפו את עמדות הגרמנים, מזג האוויר הקשה והראות הלקויה מנעו כל סיוע של מטוסים וארטילריה לכוח המקדם. בזכות הסיוע הצמוד של ה-ISU לרגלים הצליח הכוח התוקף להתקדם כ-12 קילומטרים ביום אחד‏[6].

משחית טנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1944, ה-ISU הוכיח עצמו כמשחית טנקים מצוין מול השריון הגרמני בקרבות קשים שנערכו בהרי הקרפטים. כוח בפיקודו של מפקד השריון המוכשר מיכאיל קטוקוב איבד את מרבית הטנקים שלו ועמד בפני מתקפת נגד של הגרמנים. הוא הורה לחטיבה של ISU-152 לתפוס עמדות בגבעות, ובתוך מספר שעות הם הדפו את המתקפה של הגרמנים כשהם מסבים להם אבדות קשות‏[2].

ארטילריה ממונעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-ISU שימשו לעתים בתור ארטילריה ממונעת שהייתה חסרה אצל הרוסים, אך קצב האש היה איטי (2-3 פגזים לדקה) והטווח קצר יחסית לתותחי ארטילריה. ב-15-16 בינואר 1945 הותקפו כוחותיו של גנרל רוקוסובסקי, מפקד החזית הביילרוסית ה-2 בפולין על ידי דיוויזיית העילית גרוסדויטשלנד, שהצליחה להדוף את הרוסים במתקפה מוצלחת. שני גדודי ח"יר גרמניים שהתקדמו לעבר הקווים הרוסיים ליד הכפר בורווה, הופגזו קשות על ידי חטיבה עצמאית של ISU. למרות שהצליחו לכבוש את הכפר, אחד החיילים הגרמניים תיאר את ההפגזה הקשה:

Cquote2.svg

התפוצצויות שחורות מלפנינו, מאחורינו, מצדדינו- ואנחנו שוכבים על הקרקע הקפואה ללא יכולת לזוז... מדי פעם מישהו הציץ מתחת לקסדת הפלדה שלו כדי לבדוק אם האחר עדיין בחיים. במשך שעה שלמה לא נשמע כלום מלבד קולות הפגזים המתפוצצים.‏[7]

Cquote3.svg

שימוש בצבאות זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הזר הראשון שקיבל את ה-ISU-152 היה הצבא הפולני. ב-1944 הסובייטים מסרו לפולנים כ-30 ISU. זמן קצר לאחר מכן הם ייסדו את האגד הארטילרי הממונע הפולני ה-25, שהורכבה מ-10 ISU-152 ו-22 ISU-122. האגד שהייה חלק מהגיס המשוריין הפולני ה-1 השתתף בקרבות על נהר הניסה דרומית מערבית לפולין במרץ 1945. בתחילת שנת 1945 הפיקוד הפולני החל לארגן אגד ארטילרי נוסף של ISU-152, האגד הארטילרי הממונע ה-13, אך עקב מחסור האגד קיבל רק שני סוללות של ISU-152 ושני סוללות של SU-85. האגד ה-13 השתתף בקרב על ברלין באפריל-מאי 1945. ה-ISU-152 נשאר בשירות הצבא הפולני עד שנות ה-60‏‏[2].

צ'כוסלובקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהסיוע הצבאי לברית ורשה, מסרה ברית המועצות מספר ISU-152 לצבא הצ'כוסלובקי לאחר תום המלחמה, ואלה נשארו בשירות עד סוף שנות ה-50‏‏[2].

מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60, מצרים רכשה לפחות חטיבה אחת של ISU-152 שלקחו חלק בקרבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים[2]. מספר כלים כאלה נתפסו על ידי כוחות צה"ל בחצי האי סיני במהלך מלחמת ששת הימים ולא הוכנסו לשימוש, וכיום הם מוצגים במוזיאון יד לשריון‏[8].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 169
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 http://www.aviarmor.net/TWW2/tanks/ussr/isu-152.htm
  3. ^ השני היה ה-ISU-122.
  4. ^ שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 135
  5. ^ http://www.aviarmor.net/TWW2/tanks/ussr/isu-152_1945.htm
  6. ^ שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 137
  7. ^ שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, עמ' 136
  8. ^ שריון - אגרוף הפלדה של צה"ל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טים בין וויל פאולר, שריון סובייטי במלחמת העולם השנייה, 2003.