In the Court of the Crimson King

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
In the Court of the Crimson King
IntheCourtoftheCrimsonKing.jpg
אלבום אולפן מאת קינג קרימזון
יצא לאור 10 באוקטובר,1969
הוקלט אוגוסט-ספטמבר 1969 באולפני ווסקס, לונדון
סוגה רוק מתקדם
אורך 43:45
חברת תקליטים Atlantic Records
הפקה קינג קרימזון
כרונולוגיית קינג קרימזון
In the Court of the Crimson King
‏(1969‏)
In the Wake of Poseidon
‏(1970‏)

In the Court of the Crimson King (בחצרו של מלך הארגמן) הוא אלבומה הראשון של להקת קינג קרימזון. האלבום נחשב לאבן דרך חשובה בהתפתחות הרוק המתקדם. באלבום חמש רצועות, אורך כל רצועה נע בין 6 ל-12 דקות. האלבום יצא בשנת 1969 ובשנות התשעים המאוחרות יצא בגירסת רימאסטר. באלבום זה בלטה נגינת המלוטרון, שהיה כלי נגינה חדש ולא שכיח באותה תקופה, ובעקבות השימוש בו באלבום זה הוא התפרסם נהיה מקובל אצל אמנים רבים, בעיקר בסגנון הרוק המתקדם והסימפוני. עטיפת האלבום, מהידועות בתעשיית המוזיקה המערבית, עוצבה על ידי בארי גודבר, שהיה ידיד של חבר הלהקה פיטר סינפילד. סינפילד ביקש מגודבר שיצייר דיוקן עצמי שלו, והתוצאה הפכה לעטיפת האלבום. גודבר נפטר מספר חודשים לאחר הוצאת האלבום.

שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם כותב(ים) אורך
1. "21st Century Schizoid Man" פיטר סינפילד 7:20
2. "I Talk to the Wind" פיטר סינפילד 6:05
3. "Epitaph" פיטר סינפילד 8:47
4. "Moonchild" פיטר סיינפלד 12:11
5. "The Court of the Crimson King" פיטר סיינפלד ואיאן מקדונלד 9:25

21st Century Schizoid Man[עריכת קוד מקור | עריכה]

21st Century Schizoid Man הוא השיר הפותח את האלבום In the Court of the Crimson King. המילים משלבות שתי מילים ומחברים אותן כמו: זרע מוות או טפר ברזל לאחר ששרו את השורות הללו גרג לייק שר את שם השיר. המילים כנראה מייחסות על מלחמת וייטנאם. המוזיקה מושפעת מז'אנרים של הרוק המתקדם, פיוז'ן והבי מטאל. שירתו של לייק נשמעת חזקה ועוצמתית בזמן שיש ריף של גיטרה חשמלית וסקסופון. השיר כולל קטע שנקרא: Mirrors (מראות) אלתור של גיטרה וסקסופון שמדי פעם נעצר. לאחר שלייק עזב את הלהקה, הוא המשיך לשיר את שירי הלהקה בהופעותיהם של אמרסון, לייק ופאלמר ביניהם השיר הזה. השיר נמצא בארבעה מאלבומי ההופעה של הלהקה.

I Talk to the Wind[עריכת קוד מקור | עריכה]

I Talk to the Wind הוא השיר השני באלבום. השיר מתחיל מיד אחרי הסוף הפרוע של 21st Century Schizoid Man. השיר שלו ופשוט. הלחן הנעים והשקט של השיר שכולו מלווה על ידי חליל נכתב על ידי איאן מקדונלד והמילים נכתבו על ידי פיטר סינפילד. השיר נחשב לאחת מיצירותיה היפות של הלהקה. השיר מושמע פעמים רבות ברדיו ברחבי העולם. דמו של השיר על ידי השלישייה שהפתחתה לקינג קרימזון ג'יילס, ג'יילס ופריפ המורכבת ממייקל ג'יילס (תופים), אחיו פיטר ג'יילס (בס) ורוברט פריפ (גיטרה). השיר גם בוצע בהופעות של פריפ וגרג לייק ב-2010.

Epitaph[עריכת קוד מקור | עריכה]

Epitaph הוא השיר השלישי באלבום. השיר מכליל שימוש כבד במלוטרון, וכמו השיר הראשון באלבום, 21st Century Schizoid Man, למילות השיר יש תחושה מובהקת של דיסטופיה אליהן. שם השיר שומש לשם אלבום הופעה של הלהקה שנקרא Epitaph. לאחר עזיבתו של גרג לייק מלהקה, ביצע את השיר יחד עם קית' אמרסון וקרל פאלמר (אמרסון, לייק ופאלמר). השיר בוצע כחלק משירם של אמרסון, לייק ופאלמר Tarkus מהאלבום, Tarkus. ב-1976, יצא לאור השיר כסינגל כצד א' והצד השני של הסינגל הוא 21st Century Schizoid Man.

Moonchild[עריכת קוד מקור | עריכה]

Moonchild הוא השיר הרביעי באלבום. השיר כולל שני קטעים. The Dream ו-The Illusion. The Dream הוא הקטע של השירה שבו השיר הוא בעצם בסגנון פולק פסיכדלי. אורך הקטע הוא 2 דקות ו-31 שניות. לאחר מכן, מגיע The Illusion. קטע זה הוא אלתור שנמשך עד סוף השיר. השיר הוא יצירה של כל חברי הלהקה. סיינפלד כתב אותו וכל חברי הלהקה הלחינו אותו. הקטע הראשון מנוגן במלוטרון שכך מתחיל השיר ונגמר בקטע. בשל האורך המלא והאלתור הארוך, שיר זה היה קשה לסיום שמיעתו. לכן, בגרסה המחודשת שהוציאה הלהקה (רימסטר), סטיבן ווילסון (מנהיג להקת פורקיופיין טרי, ערך מחדש את השיר ויצא כ-9 דקות ו-8 שניות.

The Court of the Crimson King[עריכת קוד מקור | עריכה]

The Court of the Crimson King הוא השיר החותם את האלבום. השיר יצא לאור כסינגל כאשר שני הצדדים הם בעצם שני החלקים של השיר.

השיר הגיע למקום ה-80 במגזין הבילבורד. יחד עם Heartbeat, אלו השירים היחידים שהגיעו למקום ראשון בארצות הברית. השיר ידוע על ידי הריף שלו במלוטרון. החלק הראשי מחולק לארבע שורות, מחולק לקטע אינסטרומנטלי שנקרא the fire witch. השיר נמשך 7 דקות אבל איתו באה רפרזיה של שתי דקות שנקראת the puppet's dance. השיר מסתיים בסוף פרוע ופתאומי וכך מסתיים האלבום כולו. לשיר יצאו גרסאות כיסוי רבות ביניהן מנוגן על ידי שני חברים מהלהקה איאן מקדונלד וג'ון ווטון יחד עם חבר ג'נסיס, סטיב האקט באלבום ההופעה של האקט. השיר הופיע בשני סרטים.

עטיפת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השרוול הפנימי של האלבום

בארי גודבר (1946-1970) מתכנת מחשבים, צייר את עטיפת האלבום. הוא נפטר בפברואר 1970 מהתקף לב, זמן קצר אחרי יציאת האלבום. זה היה הציור היחיד שלו וכיום, מנהיג הלהקה רוברט פריפ הוא הבעלים של הציור. פריפ אמר על גודבר:

"פיטר הביא את הציור והלהקה אהבה את זה. אני לא מזמן התאוששתי מהמשרדים המקוריים של EG כי הם שמרו עליו והוא נחשף לאור בהיר, בסיכון שיכל להרוס את הציור, ולכן בסוף הסרתי אותו. בעטיפת האלבום החיצונית מופיע האדם הסכיזורפני (21st Century Schizoid Man) ובפנים נמצא מלך הארגמן (The Court of the Crimson King). אם מכסים את החיוך, אפשר לראות עצב מדהים. מה אפשר להוסיף? הוא משקף את המוזיקה".

שותפים באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]