JDAM

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכת JDAM מורכבת על פצצת סימן 84

JDAM (ראשי תיבות של Joint Direct Attack Munition) היא מערכת זנב ההופכת פצצות אוויר שעד כה נפלו באופן חופשי למדויקות, המכונות "פצצות חכמות". הפצצה פותחה על ידי חיל האוויר האמריקני במשותף עם חיל הים האמריקני. השימוש המבצעי הראשון שלה היה ב"מבצע כוח מאוחד" בשנת 1999.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכה (קיט) כוללת משטחי ניהוג, חיבור למחשב המטוס, מערכת הנחיה אינרציאלית ומערכת ניווט מונחה לוויינים עם מחשב. הערכה מורכבת תוך דקות ספורות על פצצת ברזל. מערכות אלו יכולות לשפר את רמת הדיוק של פצצות רגילות, בכל מזג אוויר.

יתרונות מערכת JDAM[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניתן לשגר את הפצצה בכל תנאי מזג אוויר ובכל תנאי הראות, ביום ובלילה. בעוד שפצצה מונחית לייזר צריכה תנאי סביבה ומזג אוויר נוחים יחסית (ללא עננות או עשן). וזאת, על מנת שסמן הלייזר יוכל לציין את המטרה, וראש הפצצה יוכל לעקוב אחרי הסימון.
  • פצצת JDAM היא מסוג "שגר ושכח", מה שמאפשר למטוס להטיל מספר פצצות ביעף אחד כאשר כל פצצה מונחית אל מטרה אחרת. פצצות לייזר לדוגמה, דורשות לעתים סימון רציף של המטרה. הסימון נעשה על ידי כוח קרקעי או על ידי מטוס שחג באוויר. פצצת ה-JDAM אינה תלויה במטוס או בכוח קרקעי, מכיוון שהיא מונחית באמצעות לווייני GPS.
  • מחיר הערכה הוא כ-21,000 דולר, סכום נמוך יחסית כאשר המדובר הוא בחימוש מונחה. בנוסף הפצצות דורשות תחזוקה מועטת.

אופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הטיסה או במהלכה מזין הטייס למחשב הפצצה את מיקום המטרה. במהלך הטיסה מעדכן מחשב המטוס את מערכת הניווט האינרציאלית של הפצצה במיקום המטוס. כאשר הטייס מטיל את הפצצות, כנפוני הניהוג מכוונים את הפצצה אל המטרה בעזרת מערכת ה-GPS.
חיל האוויר האמריקאי מחזיק ביכולת ייחודית להזנה של נתוני ה-GPS לפצצה לאחר הטלתה, ושינוי רציף של ערכים אלו בעזרת הנחיה משולבת עם סימון לייזר, על ידי יחידות סימון מטרה מיוחדות (יכולת המוכרת במערכות נשק כ-LOAL, כלומר: Lock-On After Launch), כך ניתן להפעיל את המערכת גם על מטרות נעות.

JDAM בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הזר הראשון שרכש את הפצצה הוא חיל האוויר הישראלי, בו היא מכונה ברד כבד (ברד"כ). כדי להתאים את מטוסי ה-F-16 לנשיאת הפצצות החדשות, הוחלף בלוק התוכנה של המטוס.

פצצה מתקדמת יותר, היא פצצת ה-Spice של חברת רפאל. הפצצה נעזרת במערכת ניווט לוויינית ובהנחייה אלקטרו-אופטית (השוואת תמונות של המטרה למטרה כפי שהיא נראית מהעינית של הפצצה). בחיל האוויר מכונה הפצצה ברד פלדה.

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוג: נשק אוויר קרקע מונחה
  • יצרן: בואינג
  • אורך: בין 3 מטרים ל-3.9
  • טווח: מעל 24 קילומטרים
  • מערכת הנחייה: GPS + מערכת ניווט אינרציאלית (INS)

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]