M10 וולברין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M10 וולברין
M10 Tank Destroyer.JPG
מידע כללי
סוג משחית טנקים
מדינה מייצרת Flag of the United States.svg  ארצות הברית
שנת ייצור 1942
דגם קודם M6 פארגו \ משחית טנקים M3
דגם עוקב M18 הלקט \ M36 ג'קסון
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך 6.83 מטרים (תותח קדימה)
רוחב 3.05 מטרים
גובה 2.57 מטרים
משקל 29.6 טון
מהירות 51 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 300 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 76.2 מ"מ (3 אינץ')
חימוש משני מקלע 12.7 מ"מ (בראונינג)
מנוע מנוע דיזל, 375 כוח סוס, מתוצרת ג'נרל מוטורס
מיגון 57.2-9 מ"מ פלדה
צוות 5

משחית טנקים M10אנגלית: M10 Tank Destroyer) הינו משחית טנקים אמריקאי שפותח במהלך מלחמת העולם השנייה. ה-M10 זכה לכינוי וולברין (מאנגלית: Wolverine, גרגרן) בצבא הבריטי. גרסה בריטית של ה-M10, אשר החליפה את תותח ה-76 מ"מ המקורי בתותח 17 ליטראות בריטי, כונתה אכילס.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוחו של הוולברין נבע מהצורך הטקטי האמריקאי לספק כוחות שריון שיעודם הוא לוחמת טנקים. בעוד שטנקים בינוניים וכבדים פעלו ככוחות תמיכה לחי"ר וככוחות הבקעה, היה צורך בכוח עתודה שהיה מסוגל להיכנס לקרב במהירות ולהתמודד עם התקלות בטנקי אויב.
טקטיקות התמרון האגרסיביות שיועדו לוולברין, דרשו ממנו להיות מהיר וקל, אך, באותה עת בעל תותח חזק מספיק כדי להתמודד עם טנקי האויב בהצלחה.
קודמו של הוולברין לפיתוח היה ה-T35 (תומ"ת), שהיה בבסיסו הכלאה של תובת M4A2 וצריח של M6. דגם זה נפסל משום ששריונו לא היה משופע מספיק כדי להתמודד עם יעוד הכלי. השלב הבא היה פיתוחו של ה-T35E1, שכלל את תיקון הדרישות של צבא ארצות הברית ובעיקרן הוספת שריון משופע בצידי התובה וקיבל את כינויו היעודי M10 וולברין כאשר הוחלף הצריח הכבד בצריח משושה פתוח ובעל משקולת אחורית לשיווי משקל כנגד התותח.

מאז פיתוחו, שירת הוולברין בכל אזורי הלחימה במלחמת העולם השנייה. הוא שירת בצבאות בעלות הברית בזירת האוקיינוס השקט ובזירה האירופאית. סך הכל, יוצרו 6706 יחידות של דגמי הכלי השונים.
לקראת סוף המלחמה, הוולברין הפך למיושן ביחס למשמידי הטנקים שנוצרו אחריו כמו ה-M36 ג'קסון שהתמודדו טוב יותר מול הדור המתקדם יותר של טנקים גרמניים.

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימושו של הוולברין היה תותח 3 אינץ' (76.2 מ"מ) מסוג M1918 כאשר התחמושת היעודית ללוחמת טנקים הייתה פגז ח"ש מסוג M79, אך גם תחמושת מסוגים נוספים.
לצד החימוש העיקרי, הוולברין נשא מקלע כבד מסוג M2 בראונינג (12.7 מ"מ) כמקלע נגד חי"ר וכנגד מטוסים.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M10 - הגרסה הראשונית, ג'נרל מוטורס, בעלת מנוע דיזל ותובת M4A2
  • M10A1 - גרסה המיוצרת על ידי פורד, בעלת מנוע בנזין GAA ותובת M4A3
  • אכילס (או בשמו המלא "תותח מתנייע, 17 ליטראות, אכילס") - גרסה בריטית, על בסיס שני הדגמים, בה הוחלף תותח ה-76 מ"מ המקורי בתותח 17 ליטראות רב עוצמה. האכילס שירת בצה"ל בשנותיו הראשונות, כחלק מניסיון ליישם את רעיון משחית הטנקים בחיל השריון.
  • M35 - דגם המשמש כטרקטור ארטילרי והוסר ממנו הצריח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחית טנקים M10 אכילס, בעל תותח 17 ליטראות
משחית טנקים M10 של הצבא האמריקאי בפעולה, 1944