M3 לי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M3 גרנט
M3-Grant-latrun-1.jpg
מידע כללי
סוג טנק בינוני
מדינה מייצרת Flag of the United States.svg  ארצות הברית
שנת ייצור 1941
דגם קודם טנק בינוני M2
דגם עוקב שרמן
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה:
המערכה על צרפת,
המערכה בצפון אפריקה.
מידע טכני
אורך 5.64 מטרים
רוחב 2.72 מטרים
גובה 3.02 מטרים
משקל 28 טון
מהירות 40 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 177 קילומטר
חימוש עיקרי תותח 75 מילמטר
חימוש משני תותח 37 מ"מ
3 מקלעי M1919 בראונינג
מנוע בנזין, 340 כ"ס
מיגון 57-13 מילימטר
צוות 7 אנשים (M3 לי)
6 אנשים (M3 גרנט)
AlfredPalmerM3tank1942b.jpg

M3 לי הוא טנק בינוני אמריקאי הנקרא על שמו של רוברט לי. גרסה משודרגת של הטנק נקראת M3 גרנט, על שם יוליסס סימפסון גרנט.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M3 הוא דוגמה לכלי נשק, שכבר עם תחילת ייצורו היו מגרעותיו ברורות והיה ידוע שיש להחליפו במהרה. מקורו של הטנק במכרז ממשלתי אמריקאי לטנק בינוני שיהיה חמוש בתותח 75 מ"מ. הדרישה הזו באה בעקבות האירועים של 1939, שבהם רמס צבא היבשה הגרמני את פולין. חוסר בצריח מתאים גרם לכך שעיצוב הטנק יהיה גרוע למדי. למרות זאת, עד הופעת טנקים טובים יותר היה ה-M3 האופציה היחידה.

הטנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה־M3 היה מראש אמצעי ביניים. המכרז דרש תותח 75 מ"מ שאכן נכלל בטנק. התותח היה מצוין, טוב יותר ממרבית תותחי הטנקים הבינוניים בעולם בזמנו, אך דרך הצבתו בטנק הרסה כל סיכוי לשימוש יעיל בלחימה מול טנקים: תותח ה־75 מ"מ הוצב בתובה עצמה, בצד ימין. המתלה שבו הוצב איפשר תזוזה של מעלות בודדות ימינה או שמאלה. דבר זה הקשה על כיוון התותח למטרה, שכן למעשה כל הטנק היה חייב להיות חשוף ומופנה למטרה. על מנת לפצות על כך הותקן צריח קטן עם תותח 37 מ"מ. צריח זה אומנם הסתובב ב־360 מעלות, אך הוא גם יצר שלושה חסרונות נוספים לטנק:

  • הצריח הביא את גובה הטנק ל־3.1 מטרים, גובה מופרז שהקשה על הסוואה והפך את הטנק לחשוף מאוד בקרב.
  • הצריח עצמו היה ממוגן באופן גרוע.
  • שני התותחים דרשו שני אנשי צוות נוספים (תותחן וטען), ומספר אנשי הצוות בטנק הגיע ל־7 (בהשוואה ל־4 או 5 בטנקים של אותה התקופה).

בנוסף לכל המגרעות האלה, מיגון הטנק היה דק ובנוי באופן גרוע, כאשר לוחות הפלדה היו ממוסמרים זה לזה ולא מרותכים. בסופו של דבר, היה מדובר בפתרון גרוע לבעיות של בעלות הברית.

למרות זאת, בשל המחסור בציוד ב־1940, הזמינו גם האמריקאים וגם הבריטים את הטנק.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1941-1942 היו הבריטים בצפון אפריקה עסוקים בלוחמה עיקשת מול קורפוס אפריקה של רומל. הטנקים הבריטיים שהיו בנמצא היו חמושים בתותח 40 מ"מ שהקשה עליהם בלחימה מול הפאנצרים הגרמניים. התותחים הבריטיים אומנם היו נחותים רק במעט לעומת התותחים הגרמניים, אך הטנקים הגרמניים היו לרוב משוריינים בהרבה. כך קרה שאבדות הטנקים הבריטים היו גבוהות מאוד. הגעת טנקי ה־M3 הייתה בשורה טובה מבחינת הבריטים, על אף מגרעותיהם. ה־M3 היה מסוגל להשמיד את הטנקים הגרמניים הבינוניים מטווח ארוך יחסית, ובכך פיצה על חסרונותיו הברורים.

עם המשך הייצור נבנו כמה תתי דגמים שונים, כאשר רובם נקראו בפי הבריטים "לי", וחלקם נקראו "גרנט". חלק ממגרעות הטנק שופרו, על ידי שימוש ביציקה לבניית הטנק במקום לוחות, או על ידי ריתוך במקום מיסמור. בחלק מהטנקים הותקנו צריחים בריטיים יצוקים, שהיו מוגנים בהרבה מהמקוריים. בנוסף הוסר בחלק מהטנקים צריחון המפקד שרק הוסיף לגובה והיה מיותר.

בשנים 1942 - 1943 סופקו כ-1,300 טנקי M3 לצבא האדום במסגרת השאל-החכר.

הטנקים שימשו גם את האמריקאים בצפון אפריקה, ובאוקיינוס השקט. מגרעותיהם הרבות, בנוסף לייצור ההמוני של השרמן העדיף בהרבה, הובילו להוצאתם משרות ביחידות קו ראשון.

רק"מ ייעודי על בסיס ה-M3 שכלל טנקי הנדסה, טנקי להביור ועוד שימש עד לסוף המלחמה.

טנקי ה־M3 שרתו אחרי המלחמה בכמה צבאות, כולל אוסטרליה וברזיל, אך הוחלפו ברגע שנמצא תקציב מתאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]