M51 שרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M51 סופר שרמן
M51-Isherman-latrun-1.jpg
מידע כללי
מדינה מייצרת Flag of Israel.svg  ישראל
משתמשים עיקריים ישראל
משתמשים משניים צ'ילה
שנת ייצור ~1960
דגם קודם M50 שרמן
מערכה מרכזית מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור
מידע טכני
אורך 6.198 מטרים
רוחב 2.997 מטרים
גובה 3.023 מטרים
משקל 39 טון מוכן לקרב
מהירות 45 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 270 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 105 מ"מ מסוג D1504 L/44
מספר פגזים 55
חימוש משני מקלע M2 בראונינג בקוטר 12.7 מ"מ,
שני מקלעי M1919A4 בראונינג בקוטר 7.62
מנוע דיזל VT8-460-B1 V8, ‏460 כ"ס של חברת קומינס
מיגון 108-13 מ"מ (ראו מיגון)
צוות 4-5
טנק שרמן M-50 בגבעת הרדאר

M51 שרמן הוא שדרוג ישראלי של הטנק האמריקאי M4 שרמן. דגם זה הוא אחד משני הדגמים שכונו "סופר שרמן", יחד עם M50 שרמן. M51 שרמן הוא דגם השרמן רב העוצמה והמתקדם ביותר. הוא פותח על מנת להתמודד מול חדירת השריון של טנקי T-54/55 שנכנסו באותה תקופה לשירות בצבאות ערב. הטנק נכנס לשירות בצה"ל באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ושירת עד שנות ה-70 של המאה ה-20. טנקים מסוג זה נמכרו לצבא צ'ילה.

מדובר בשרמן שמנועו הוחלף למנוע דיזל עם הספק של 460 כ"ס, מערכות בקרת האש שלו שופרו, נוספו זרקורי אינפרא-אדום, והשינוי המשמעותי ביותר - התותח הוסב לתותח הצרפתי D1504 L/44 בקוטר 105 מילימטר. ההסבה לתצורה זו תוכננה ונעשתה בישראל בשנות השישים, על מנת להפוך את השרמנים הישראליים לשווים לטנקי T שנכנסו לשירות צבאות ערב. ואכן במלחמת ששת הימים, ובעיקר במלחמת יום הכיפורים M51 שרמן הוכיח את עצמו כשיפור עצום לעומת השרמנים ששטפו לתוך גרמניה שלושים שנה לפני כן. בקרב בעמק דותן נלחם M51 שרמן בטנקים ירדנים מדגם M48 פטון, המתקדמים בהרבה, והוכיח שהוא מסוגל להשמיד אותם. בקרבות בחזית הצפון במלחמת יום הכיפורים נלחמו השרמנים של חטיבות המילואים בהצלחה מול טנקי T-55 עיראקיים וטנקי T-62 סוריים, שהיו חדישים יותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953, משלחת ישראלית ביקרה בצרפת כדי לבחון את טנק AMX 13. ה-AMX 13 מצויד היה בתותח 75 מ"מ מסוג 75-50 CN, (הפיתוח הגרמני של תותח 7.5 ס"מ KwK 42 L/70 (בשימוש בטנק הפנתר)).
בעוד שהתותח היה משביע רצון, שריונו של ה-AMX 13 היה קל מדי. סופו של דבר, ממשלת ישראל החליטה לא לרכוש את ה-AMX 13, אולם בפיתוח מקביל הוחלט על השתלת תותחו החזק על גוף זמין, מוכר וטוב יותר, השריון של ה-M4 שרמן, הטנק הסטנדרטי של צה"ל.
הפרויקט החל בשנת 1954, ובשנת 1955 צריח אב טיפוס נשלח מצרפת לישראל. במרס 1956 חיל החימוש הישראלי החלו לשדרג את השרמנים, תוך שימוש בתותחים שקיבלה מצרפת. הטנק החדש היה ידוע כ-M-50. ה-M-50 היה דומה ל-M4 שרמן שהיה לו את צריח המקורי מהסוג "הישן" (המקורי, מגרסת ה-75 מ"מ), שהוסף במשקולת נגד בקצה האחורי.
בשנת 1960, ישראל קיבלה את תותח 105 המילימטרים מסוג L/44 ו-180 טנקי שרמן קיבלוהו. הקליבר הופחת מ-56 ל-44 והיה מצויד בבלם לוע; קיבלו תובות וצריחים "חדשים", וכמות התחמושת הופחתה מ-62 פגזים ל-55 פגזים, ושמם שונה ל-M-51. כל הטנקים היו מצוידים במנועי דיזל של קומינס והשעית HVSS. הטנק הוצג לציבור בפעם הראשונה במהלך טקס יום עצמאות בשנת 1965.
בחו"ל ה-M51 ידוע כסופר שרמן או יִשֵרְמַן (באנגלית: Isherman) (כלומר השרמן הישראלי).

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M51 לקח חלק פעיל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים בכיבוש רמת הגולן, הגדה המערבית וחצי האי סיני בידי ישראל, לעתים קרובות נלחם כנגד טנקים כמו T-54. הוא הועסק בשנת 1973 לצד ונגד הרבה טנקים מודרניים יותר. השימוש בטנקים מיושנים לכאורה כאלה היו הכרחיים בהתחשב באופי הנואש של הלחימה.
בלחימה נגד צבאות ערב, ה-M-51 הוכיח את עצמו כמסוגל להילחם עם טנקים חדשים ומתקדמים הרבה יותר. תותח ה-105 מ"מ של M51 יכל לחדור יריבים כמו ה-T-55 בקלות באמצעות פגזים חודרי שריון. ה-M51 שימש גם בתקופה שלו, והוא נחשב לדוגמה מצוינת כיצד ניתן לשדרג את טנק מיושן (שרמן) מעבר לגבולות של היכולות המקוריות שלה.
בשנת 1976 נתפסו שני טנקים על ידי הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), שבו נלחמו בהגנה על מערב ביירות במהלך 1982 כנגד הכוחות הישראליים בלבנון.
ה-M51 יצאו משימוש בהדרגה שנות שישים המאוחרות עד תחילת 1980.
טנקים רבים נמכרו לצ'ילה, וחלק צוידו בתותח 60 מ"מ וכונו M-60. גרסה זו אף פעם לא הייתה בשימוש על ידי צה"ל.
ה-M51 שנותרו בצה"ל הוסבו לרכבי הנדסה קרבית ולמטרות טנקים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תותח ה-D1504 L/44 הארוך של הסופר שרמן (M51) , מסוגל היה להשמיד את הטנקים של צבאות ערב כמו ה-T-54/55 וה-T-62 הרוסי ואפילו ה-M48 פטון האמריקאי המתקדם בהרבה.
מקלע אחד מסוג M2 בראונינג בקוטר 12.7 מ"מ ושני מקלעים מסוג M1919A4 בראונינג בקוטר 7.62 מ"מ, אחד מקביל ואחד בתובה.

מיגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום עובי שריון
חזית (חלק עליון) 64 מ"מ
חזית (חלק תחתון) 51-‏108 מ"מ
שלדה (צד (חלק אחורי)) 38 מ"מ
שלדה (חלק עליון) 19 מ"מ
שלדה (חלק תחתון) 13‏-25 מ"מ
צריח (חזית, צד ועורף) 64 מ"מ
צריח (חלק עליון) 25 מ"מ
צריח (מעטפת) 89 מ"מ

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel.svg  ישראל
Flag of Chile.svg  צ'ילה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]