קומפקט פלאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף MicroDrive)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

CompactFlash (ר"ת: CF) הוא כרטיס אחסון מידע שפותח על ידי חברת Sandisk בשנת 1994‏‏[1] עבור התקנים אלקטרונים ניידים. הכרטיס משתמש בזיכרון הבזק המצוי בתבנית בגודל תקני. כרטיס זה היה ההתקן הראשון של זיכרון הבזק אשר נבנה סביב זיכרון ההבזק מבוסס NOR של אינטל. זיכרון הבזק כזה הוא בעל צפיפות קטנה יותר ממערכות מודרניות המבוססות על NAND.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשק הכרטיס זהה לממשק ה-PCMCIA-ATA. כלומר, בהתקנים בו הוא משולב הוא מוצג כאילו היה דיסק קשיח בגודל קבוע כלשהו. רוחב החיבור הוא כ-42 מילימטר ואורכו 3.3 מילימטר עבור כרטיס מסוג CF I ו-5 מילימטר עבור כרטיס מסוג CF II.

הזיכרון אינו נדיף ונמצא במצב מוצק, דבר התורם לאמינותו. הכרטיסים פועלים בהספקים של 3.3 ו-5 וולט, ויכולים להיות מועברים בין מערכות. כרטיסי CF מסוגלים להתמודד עם שינויים קיצוניים בטמפרטורה וגרסאות תעשייתיות של כרטיסי CF יכולות לתפקד בטווח של -45 עד 85 מעלות צלזיוס.

מכשירים רבים משתמשים ב-CF - מחשבי כף יד, ועזרי PDA אחרים. כמו כן, הם משמשים כזיכרון למצלמות דיגיטליות. פרט לכך, יש להם שימושים רבים אחרים, כולל אחסון והעברת מידע בין מחשבים.

תצורת CF+[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת קביעת תקני Compact Flash, אפילו כוננים קשיחים היו לרוב קטנים מ-4 ג'יגה-בית, ולכן מגבלות תקן ה-ATA נחשבו קבילים. מאז, נערכו מספר שינויים במערכת ה-ATA של הכוננים הקשיחים כדי לטפל במדיה ההולכת וגדלה (בקיבולת), וכיום אפילו כרטיסי זיכרון הבזק הצליחו להגיע לקצה גבול תקן ה-ATA הישן.

מסיבה זו נוצר תקן CF חדש, ה-CF+ (או CF 2.0) הכולל שני שינויים עיקריים: הגדלת המהירות ל-16 מגה-בית לשנייה, וקיבולת מקסימלית של 137 ג'יגה-בית.

התקנים אחרים של הפורמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שממשק הכרטיס זהה לממש ה-PCMCIA התקני קלט/פלט וממשק שונים משתמשים בפורמט זה על מנת להתחבר למחשב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


זיכרונות הבזק

SmartMedia - CompactFlash - Memory Stick - MultiMediaCard - Secure Digital - xD-Picture - UFS - XQD