Mit brennender Sorge

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Mit brennender Sorge (תעתיק עברי: "מיט ברֶנֶנְדֶר זוֹרְגֶה", מילולית מגרמנית: "בחרדה בוערת") היא אנציקליקה של הכנסייה הקתולית שפרסם האפיפיור פיוס האחד עשר ב-10 במרץ 1937 (אף שהיא נושאת את התאריך 14 במרץ, שהוא יום ראשון של הדקלים)[1]. המנשר האפיפיורי כתוב בגרמנית, ולא בלטינית כנהוג, והוא נקרא בכנסיות הקתוליות בגרמניה בעיצומו של החג, אז מלאות הכנסיות בדרך כלל במתפללים. המנשר מגנה הפרות הסכם שנחתם בין השלטון הנאצי לבין הכנסייה, וכולל ביקורת על הנאציזם, ולדעת חלק מן הפרשנים, אף על היטלר[2][3]. היסטוריונים רבים רואים באנציקליקה זו את המסמך הרשמי הראשון אשר יצא כנגד הנאציזם והמשטר הנאצי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יולי 1933 נחתם קונקורדט בין הוותיקן לבין גרמניה הנאצית, קונקורדט הרייך (בגרמנית: Reichskonkordat), אשר נועד בחלקו כדי לעצור את הרדיפה של הנאצים אחר המוסדות הקתוליים במדינה[4]. אולם מטרותיו של הוותיקן בחתימה על ההסכם לא הוגשמו כיוון שהשלטון הנאצי החל, כמעט מיד לאחר החתימה, להפר את תנאי ההסכם. ראשי הכנסייה הקתולית בגרמניה סבלו מאלימות פיזית כבר בשנת 1934, ביטויים שהפכו גלויים ובוטים בשלהי 1936.

בשנת 1934 הסמיך הכס הקדוש שני כמרים ישועים להכין דין וחשבון על האידאולוגיה הנאצית, וזאת במטרה לגנותה. בעולם הנוצרי, משמעות גינוי שכזה, כאשר הוא בא מפי האפיפיור, והקושר אותו בעניינים שבאמונה ובמוסר, היא הכרזה על הנאציזם ככפירה באמונה[5]. הכמרים הציגו את הדו"ח שערכו לכס הקדוש בשנת 1935. אולם, כאשר תכנים מתוכו שבו ועלו באנציקליקה "בחרדה בוערת", אשר פורסמה שנתיים מאוחר יותר, ניכר היה שלא נכלל בה חלק משמעותי מן הביקורת נגד הנאציזם. בדו"ח המקורי מפרטים שני הכמרים 47 טענות נאציות שיש לגנותן, בהן: לאומיות, שאיפות התפשטות, מיליטריזם, גזענות, טוטליטריזם, הפרות של החוק הטבעי והחוק האלוהי, כגון עיקור כפוי. אף שבדו"ח לא הוזכרה האנטישמיות הנאצית, המלומד גודמן טוען כי הדו"ח הרחיק לכת מעבר להגנה על האינטרסים של הכנסייה בלבד, ותמך בזכויות אדם אוניברסיליות ותמך בחובת הכנסייה להגן עליהן.

אף שהדו"ח הוצג לכס הקדוש כבר בשנת 1935, תהליך קבלת ההחלטות בוותיקן עיכב את הטיפול בדו"ח עד לשנת 1936, שאז התבקשו יועצים דומיניקנים לוותיקן להעיר את הערותיהם לדו"ח הישועי. היועצים קצצו את 47 הטענות ל-25 טענות בלבד, ורככו את הביטויים שהופיעו בדו"ח המקורי. מתוך דאגה לקשיים מדיניים שפרסום הדו"ח עלול לעורר, הדומיניקנים השמיטו את הגינוי, שהופיע בדו"ח המקורי, למדינה גזענית. בנוסף, הדו"ח המתוקן הכיל גינוי של הנאציזם לצד הקומוניזם, ובכך החליש עוד יותר את הגינוי לאידאולוגיה הנאצית. לדעת המלומד גודמן, כדי לראות את הגינוי לאידאולוגיות טוטליטריסטיות על רקע מלחמת האזרחים בספרד, שבה נטען כי אנשי כמורה נרצחו על ידי המשטר הרפובליקני הספרדי, אשר נתמך על ידי הסובייטים, בעוד שאיטליה וגרמניה התערבו בסכסוך בתמיכה למשטרו האנטי-קומוניסטי של פרנקו. מנגד, אף בדו"ח המתוקן של הדומיניקנים קיימת תמיכה ב"שלטון הצדק ובאהבה לבני כל הגזעים, מבלי להוציא מהם את הגזע השמי". כך לראשונה הוזכרו היהודים בדו"ח זה.

על רקע זה פרסם האפיפיור פיוס האחד עשר את האנציקליקה "בחרדה בוערת". האנציקליקה נוסחה על ידי האפיפיור לעתיד פיוס השנים עשר. במנשר מפורטים הפשעים הנאציים כנגד הכנסייה ונמתחת ביקורת על האידאולוגיה הנאצית[6]. לדעת המלומד בוקנקוטר, "זהו המסמך הגדול הרשמי ופומבי הראשון אשר מעז להתמודד ולבקר את הנאציזם... ואחד הגינויים הבולטים ביותר שאי פעם פורסמו על ידי הוותיקן." המנשר הותיר רושם עז ועורר את זעמם של הנאצים, אשר פתחו בסדרת רדיפות אחר המאמינים הקתולים והכנסייה. חמישה ימים לאחר פרסום מנשר זה, פורסמה אנציקליקה אחרת, Divini Redemptoris, המגנה את הקומוניזם באופן חריף עוד יותר[7].

ניסוח האנציקליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את האנציקליקה ניסח הקרדינל מיכאל פון פאולהאבר (Michael von Faulhaber), הארכיבישוף של מינכן והקרדינל פצ'לי (לימים האפיפיור פיוס השנים עשר) הוסיף לה הקדמה המפרטת את הרקע ההיסטורי של הקונקורדט בין הכנסייה הקתולית לרייך השלישי. האפיפיור פיוס האחד עשר יחס את ניסוח המנשר לקרדינל פצ'לי. הקרדינל פצ'לי היה האחראי לשינוי שמו המקורי של המנשר: "בדאגה רבה" (בגרמנית: Mit grosser Sorge), לשמו הסופי המתריע יותר: "בדאגה בוערת" (Mit brennender Sorge). לטענת המלומד קאפה, הנוסח הראשון של הקרדינל פצ'לי היה חלש מידי וחסר מיקוד, לדעת האפיפיור, והוא העצים את ביטויי הביקורת שנכללו בו. פצ'לי תיאר את האנציקליקה כפשרה בין תחושת הכס הקדוש כי אינו יכול להחשות לנוכח האירועים בגרמניה הנאצית ומנגד הדאגות והפחד מן התגובות למנשר[8].

תוכן האנציקליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנשר "בדאגה בוערת" עומד על "זכויות אלוהיות" ועל "טבע האדם", ביטויים אוניברסליים, החוצים גבולות מדיניים. הוא אף קובע כי יציאה כנגד הברית הישנה - כפי שעשו חלק מן המנהיגים הדתיים והחילונים בגרמניה הנאצית - היא בבחינת כפירה בעיקר.

גינוי הגזענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנציקליקה מגנה את ביטויי הפגניות באידאולוגיה הנאצית, המיתוס של גזע ודם, והכשל של תפיסת האלוהים באידאולוגיה זו. המנשר מזהיר את הקתולים כי עליית הנאציזם, המעלה את קרנו של גזע אנושי אחד על פני כל האחרים, היא דבר שאינו מתיישב עם הקתוליות הנוצרית. האנציקליקה קובעת:

Cquote2.svg

רק מחשבה שטחית יכולה להיקלע בטעות לרעיונות של אל לאומי, של דת לאומית; או לנסות ולנעול בגבולותיו של עם בודד, בתחום הצר של גזע בודד, את אלוהים, יוצר היקום, מלכם ומחוקקם של כל העמים, ואשר בפני הוֹדוֹ הם גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי (ישעיהו מ', ט"ו).

Cquote3.svg

ועוד קובעת האנציקליקה:

Cquote2.svg

כל מי שמעלה על נס גזע, או את העם, או את המדינה, או צורה מסוימת של מדינה, או את מקורות הכוח, או כל ערך בסיסי אחר של הקהילה האנושית - יהא תפקידם של אלה הכרחי או טוב בעולם הגשמי, ככל שיהא - כל מי שמרומם רעיונות אלה מעל לרמה של ערך רגיל ומעלה אותם לרמה של ערכים שיש לעובדם, מעוות ומשחית את סדרי עולם אותם תכנן וברא האל.

Cquote3.svg

הפצת המנשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנציקליקה נכתבה בגרמנית, ולא בלטינית כנהוג. כיוון שבגרמניה היו הגבלות על הפצת מנשרים, הנונציו בברלין, הארכיבישוף צ'זרה אוסניו, הפיץ את המנשר בעזרת שליחים. לא נמסרה כל הודעה מקדימה לפרסום המנשר, והפצתו נשמרה בסוד, במטרה להבטיח כי ציבור המאמינים יוכל לקרוא את תוכנה ללא הפרעה בכל הכנסיות הקתוליות בגרמניה. בתי דפוס מקורבים לכנסייה הציעו את שירותיהם והדפיסו, על פי הערכות, כ-300,000 עותקים של המנשר. כמות שלא הספיקה לצורכי הכנסייה בגרמניה. לכן, הופצו עותקים נוספים שהועתקו בכתב-יד או הודפסו במכונות כתיבה. לאחר שהופץ המנשר, הוא הוחבא בקהילות רבות בתוככי הכנסייה. הוא הוקרא מעל הדוכן בכנסיות בגרמניה ביום ראשון של הדקלים.

התגובה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתוני גרמניה הנאצית לא הזכירו כלל את פרסום האנציקליקה. למחרת יום הפרסום ביקרו אנשי גסטאפו בכל משרדי הדיוקסיות הגרמניות והחרימו את כל עותקי המנשר שמצאו שם. כל בתי הדפוס, בהם הדפיסו את המנשר, נסגרו ונחתמו, עיתוני הדיוקסיות נסגרו אף הם והוטלו הגבלות על כמות הנייר שכנסייה יכולה לרכוש לצרכיה. נאסר אף על הנפת דגלי הכנסייה באירועים דתיים.

לדעת המלומד קאפה, הנאצים ראו במנשר קריאה למאבק נגד שלטון הרייך, וכי היטלר באופן אישי זעם על המנשר ונשבע לנקום בכנסייה. צעדי הנקם הגרמניים נגד הכנסייה אף כללו העמדתם לדין של נזירים באשמת הומוסקסואליות, תוך דאגה שמשפטיהם יתפרסמו ברבים. בקובלנץ נעצרו 170 פרנציסקנים והועמדו לדין באשמת "השחתת הנוער", במשפט סודי.

הערכת השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריונים חלוקים בדעתם באשר להשפעת האנציקליקה "בחרדה בוערת". יש הסבורים, דוגמת המלומד דאפי, כי "השפעתה של האנציקליקה הייתה אדירה, והיא הפריכה באחת את החשדות לפיהם האפיפיור פשיסט."[9] מנגד טוען ההיסטוריון פוגרטי כי "בסופו של דבר, לאנציקליקה הייתה השפעה חיובית מועטה, ואם תרמה במשהו, הרי שרק החריפה את המשבר."[10]. השגריר האמריקאי בברלין דיווח כי האנציקליקה לא סייעה לכנסייה הקתולית בגרמניה, אלא רק גירתה את המדינה הנאצית להמשיך ולהתקיף את מוסדות הכנסייה.

אף שבחוגים נרחבים האנציקליקה נתפסת כמסמך הרשמי הפומבי הראשון אשר העז לצאת כנגד הנאציזם, קיים ויכוח בין היסטוריונים באשר למידת הביקורת שנמתחת במסמך על המשטר הנאצי. היטלר אינו מוזכר באנציקליקה בשמו, אולם היא מתייחסת ל"נביא אפסות"[11], ביטוי שמלומדים שונים טוענים כי הוא מכוון לאדולף היטלר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Church and state through the centuries",Sidney Z. Ehler & John B Morrall, p. 518-519, org pub 1954, reissued 1988, Biblo & Tannen, 1988, ISBN 0-8196-0189-6
  2. ^ McGonigle (1996). A History of the Christian Tradition: From its Jewish roots to the Reformation. Paulist Press. ISBN 978-0-8091-3648-3. p. 172
  3. ^ Bokenkotter, Thomas (2004). A Concise History of the Catholic Church. Doubleday. ISBN 0-385-50584-1. p. 389-392
  4. ^ Coppa, Frank J. (1999). Controversial Concordats. Catholic University of America Press. ISBN 978-0-8132-0920-3. p. 132-137
  5. ^ Godman, Peter (2004). Hitler and the Vatican: Inside the Secret Archives that Reveal the New Story of the Nazis and the Church. New York: Free Press. pp. 4, 61. ISBN 978-0-7432-4597-5
  6. ^ Rhodes, Anthony (1973). The Vatican in the Age of the Dictators (1922-1945). Holt, Rinehart and Winston. p. 204-205
  7. ^ Duffy, Eamon (1997). Saints and Sinners, a History of the Popes. Yale University Press. ISBN 0-300-07332-1. p. 343
  8. ^ "The papacy, the Jews, and the Holocaust", Frank J. Coppa, p. 162-163, CUA Press, 2006, ISBN 0-8132-1449-1
  9. ^ Duffy, Eamon (1997). Saints and Sinners, a History of the Popes. p. 343
  10. ^ Fogarty, Gerald P. (2008-08-15). "A Pope in Wartime". America Magazine
  11. ^ בגרמנית:Wer in sakrilegischer Verkennung der zwischen Gott und Geschöpf, zwischen dem Gottmenschen und den Menschenkindern klaffenden Wesensunterschiede irgend einen Sterblichen, und wäre er der Größte aller Zeiten, neben Christus zu stellen wagt, oder gar über Ihn und gegen Ihn, der muß sich sagen lassen, daß er ein Wahnprophet ist, auf den das Schriftwort erschütternde Anwendung findet: „Der im Himmel wohnt, lachet ihrer“ ובתרגום עברי: "והיה ויעז אדם, בהתעלמות כפירתית מן ההבדלים המהותיים שבין אלוהים ליציריו, בין אלוה-אדם לבני האדם, להציב בן-תמותה כמי שהוא הגדול בכל הזמנים, לצידו, או מעליו, של ישו, יהיה הוא ראוי להיקרא נביא אפסות (חסר ערך), שעליו ראויות המילים הנוראות של כתבי הקודש: "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדנָי, יִלְעַג-לָמוֹ." תהילים ב', ד'.