mount

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

mount היא פקודה ביוניקס ובמערכות הפעלה דמויות יוניקס המשמשת לעיגון מערכות קבצים. על מנת לגשת לקובץ, מערכת הקבצים המכילה אותו חייבת להיות מעוגנת בעזרת הפקודה mount. הפקודה מנחה את מערכת ההפעלה לשימוש במערכת הקבצים החדשה, מעגנת אותה בנקודה מסוימת בהיררכיית מערכת הקבצים הגלובאלית (mount point), ומגדירה אפשרויות הנוגעות לגישה אליה.

באופן הפוך, הפקודה umount מנחה את מערכת ההפעלה לנתק את העיגון של מערכת הקבצים ולבטל את הגישה.

פקודות mount ו-umount דורשות הרשאות משתמש-על (root). לחלופין, ניתן להגדיר את נקודות העגינה בקובץ /etc/fstab.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקודה mount ללא ארגומנטים מדפיסה למסך את רשימת מערכות הקבצים המעוגנות במערכת:

$ mount
proc on /proc type proc (rw)
sysfs on /sys type sysfs (rw)
devpts on /dev/pts type devpts (rw,gid=5,mode=620)
/dev/sda1 on /boot type ext3 (rw)
/tmp on /var/tmp type none (rw,noexec,nosuid,bind)
10.4.0.4:/srv/export/setup_server on /nfs/setup_server type nfs (ro,addr=10.4.0.4)

הפקודה mount בתוספת הדגל -a תעגן את כל נקודות העגינה המוגדרות בקובץ /etc/fstab.

באופן כללי, תחביר הפקודה לעיגון מערכת קבצים חדשה:

mount [-fnrsvw] [-t vfstype] [-o options] device dir

הדוגמה הבאה מעגנת את המחיצה השנייה של הדיסק הקשיח:

$ mount /dev/hda2 /media/PHOTOS

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]