Neon Bible

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Neon Bible
Arcade Fire - Neon Bible.jpg
עטיפת האלבום
אלבום אולפן מאת ארקייד פייר
יצא לאור 3 במארס 2007
הוקלט 2006 בקוויבק, ניו-יורק, בודפשט ולונדון
סוגה אינדי רוק
אורך 47:03
חברת תקליטים Merge Records
הפקה ארקייד פייר
כרונולוגיית ארקייד פייר
Funeral
‏(2004‏)
Neon Bible
‏(2007‏)
The Suburbs
‏(2010‏)
סינגלים מ-Neon Bible
  1. "Black Mirror"
    תאריך יציאה: 22 בינואר 2007
  2. "Keep the car running"
    תאריך יציאה: 19 במארס, 2007
  3. "Intervention"
    תאריך יציאה: 21 במאי 2007
  4. "No Cars Go"
    תאריך יציאה: 6 באוגוסט 2007

Neon Bible הוא אלבום האולפן המלא השני של ארקייד פייר. להקת האינדי-רוק הקנדית הוציאה את האלבום במארס 2007 בלייבל Merge Records. האלבום, שהוכרז ב-16 בדצמבר 2006 באתר הלהקה, הוקלט ברובו ב-2006 באולפן "the church" בקוויבק (אולפן זה הוא למעשה כנסייה ישנה ונטושה שרכשה הלהקה, שיפצה והפכה לאולפן הקלטות). הקלטות נוספות של חומרים מהאלבום בביתם של וין ורז'ין, בכנסייה האנגליקנית St. James שנמצאת בבדפורד שבקוויבק, בכנסיית St. Jean Baptiste במונטריאול וכן בניו-יורק ובבודפשט. חלק מעבודת המיקסינג בוצעה בלונדון.

לאחר ציפיה רבה לאלבום, הלהקה הכריזה עליו בסרטון יוטיוב תחת הכותרת 'Juno Award Winning Guitarist' בו יושב וין עם מסיכה בדמות ריצ'רד ריד פרי (חבר הלהקה שמנגן בה על גיטרה, בס, אקורדיון, תופים, קלידים ועוד). בסרטון הוא מספר על איך שפעם מוסיקה הייתה מביאה להתרגשות וכיום כבר לא ושNeon Bible ישיב את התחושה הזו. לאחר מכן מנוגנים קטעים קצרים משירי האלבום ומוצגת רשימת השירים.‏[1]

עם יציאתו, הפף האלבום להיות ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר של הלהקה עד אז כשנכנס לרשימת הBillboard 200 היישר למקום השני עבור מכירה של 92,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו.

האלבום קיבל ביקורות חמות אמנם, אך דעות המבקרים היו חלוקות לגבי הצליל של האלבום. חלק מהמבקרים שיבחו את הסאונד העמוס והמעובה של האלבום.‏[2] בעוד חלקם טענו לצליל מנוכר ועמוס יתר על המידה.‏[3]


הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הוצאת Funeral בשנת 2004, אשר הוקלט באולפן בתשלום, הלהקה החליטה שיש צורך באולפן הקלטה קבוע. לאחר סיבוב ההופעות של Funeral, רכשה הלהקה מבנה ששימש בעבר ככנסייה בפרנהאם, קוויבק. בעת שרכשו את המבנה הוא שימש כבית קפה. לאחר ששיפוץ והתאמת המבנה הושלם, בילתה הלהקה מחצית השני השנייה של 2006 בהקלטת רוב האלבום שם. הקלטות נוספות בוצעו בבודפשט, בין השאר, הקלטת תזמורת ומקהלת גברים צבאית. הקלטות נוספות בוצעו גם בניו-יורק בסמוך לנהר האדסון על מנת להקליט בסמוך למים.

יצירת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה על האלבום החלה מיד בסיום מסע הופעות בצפון אמריקה לאחר האלבום הקודם. כותב השירים, וין באטלר, אשר נולד בארצות הברית ובזמן כתיבת השירים לאלבום כבר חי בקנדה אי אלו שנים, תיאר את תחושתו בתקופה כמתבונן מבחוץ על המולדת. האלבום שואב רעיונות מנושאים שנוגעים בפולקלור האמריקני. בוב דילן, ברוס ספרינגסטין, ואלביס פרסלי צויינו כהשפעות בכתיבת השירים של האלבום.

ההקלטות החלו בשיר 'Black Mirror' ובעיבוד מחדש ל'No Cars Go' שלקוח מהמיני אלבום Arcade Fire. לאחר שנתקבלה החלטה לגבי שם האלבום, קיבלה הלהקה השראה נוספת, לפי ויל באטלר, לאחר שצפו במטיפים בטלוויזיה ובתרמיות התעשרות מהירה בYouTube. הלהקה התלהבה משימוש באוקיינוס ובטלוויזיה כמוטיבים ודימויים לנושאי האלבום כך שהאוקיינוס מסמל את חוסר השליטה בעוד שלגבי הטלוויזיה ציין את האופן הלא מודע שבו 'נשטפים המוחות' של הצופים ודיעותיהם ומחשבותיהם מעוצבות בעזרתה למרות שהם לא מרגישים בזה. הרעיונות לעיל משתקפים בלחנים ובעיבודים של שירי האלבום, דבר שהוביל לצליל של פחד וחוסר הרמוניה. כדי להגיע לצליל הזה, עשתה שימוש הלהקה בכלים קצת פחות שגרתיים מבדרך כלל. בנוסף לתזמורת ומקהלה, האלבום מכיל נגינה בהארדי גארדי, במנדולינה, באקורדיון ובעוגב. וין ציין שכדמיין את האלבום חשב על צליל עירום ופשוט יותר, אך השירים דרשו תזמור וכלים נוספים.

עטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת האלבום היא תמונה של שלט ניאון גדול שהלהקה שכרה בזמן שהייתה בסיבו ההופעות. בתמונה, התנ"ך הנמצא בשלט נמצא באמצע ההבהוב שלו. עיצוב העטיפה זכה לשבחים.

וין ציין בראיון ששם האלבום לקוח מכך שוין מאוד אהב את התמונה הזו ולא מתוך הרומן של גון קנדי טול הנושא את השם The Neon Bible. יש לציין שעבור השימוש בשם זה לאלבום הלהקה נדרשה לצאם זאת עם בעלי הזכויות על הרומן.

עיצוב העטיפה והצילומים המופיעים בחוברת האלבום בוצעו על ידי טרייסי מוריס (שעבד עם הלהקה גם באלבומם הקודם).

קידום האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיקר, בעקבות מוצאה של רז'ין, הלהקה ניסתה לגייס עזרה ולהעלות את המודעות למצב הסוציו-אקונומי הסבוך בהאיטי לאורך הקריירה שלהם. ב-26 באוקטובר 2006 רצתה לתמוך הלהקה בהאיטי על ידי שחרור השיר "Intervention" בiTunes והעברת על הרווחים לארגון Partners in Health. בטעות, הועלה השיר "Black Wave/ Bad Vibrations" השיר שמופיע אחרי "Intervention" באלבום. אמנם השיר הוסר כמעט מיד עם גילוי הבעיה אך הגולשים מיד שיתפו והפיצו את השיר הנוסף בו זכו.

ב-28 בדצמבר 2006, שיתפה הלהקה את מאזיניה בסינגל הרשמי הראשון, "Black Mirror", על ידי פרסום מספר טלפון חינמי אליו הוזמנו להתקשר ודרכו להאזין לשיר. השיר הוזרם גם באתר הלהקה ב-6 בינואר 2007. יום לאחר מכן, חשפה הלהקה מידע נוסף לגבי האלבום בוידאו בYouTube בו נוגנו מספר קטעים מהאלבום החדש ברקע ווין הופיע בו בדמותו של ריצ'רד ריד פרי והגיש את רשימת השירים, תאריך השחרור של האלבום והלייבל בו האלבום יצא.

ב-2 בפברואר 2007, כל מילות השירים של האלבום פורסמו באתר הלהקה. עוד כלול היה טקסט וקטע מוקלט של ילד קורא משל צרפתי בשם 'הזאב והשועל' שמתקשר לשיר "The Well and the Lighthouse" מהאלבום, אשר מבוסס בצורה חופשית על המשל.

באוקטובר 2007, עלה לאוויר אתר בכתובת beonlineb.com בו בתאריך ב-6 באוקטובר נחשף וידאו לשיר הנושא של האלבום. הקליפ היה קליפ אינטראקטיבי בו הצופה יכול לשלוט על ידיו ופניו של וין המופיע בקליפ. זה היה הווידאוקליפ הראשון לשיר מהאלבום.

מסע ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארקייד פייר פצחו במסע ההופעות שליווה את צרת האלבום בינואר-פברואר 2007, כשהם מופיעים בכנסיות ובאתרי הופעות קטנים ואינטימיים יותר באוטווה, מונטריאול, לונדון וניו-יורק. במארס-אפריל קבעה הלהקה 23 הופעות אירופאיות. תשע האחרונות בוטלו עקב מחלה.

בסוף אפריל החלה הלהקה בסיבוב הצפון-אמריקאי שלה שכלל 26 הופעות. לאחר מכן שבה הלהקה ל11 הופעות באירופה ואז המשיכה בצפון אמריקה לעשר הופעות נוספות. מסע ההופעות נמשך עם עוד 14 הופעות באירופה ובתחילת 2008 עוד 6 הופעות באוסטרליה וניו זילנד. מסע ההופעות נחתם בשלוש הופעות אחרונות ביפן, הראשונה שבהן ב-7 בפברואר 2008.

מן הביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשוואה לאלבום הבכורה, Funeral, היווה אלבום זה פריצת דרך של הצלחה מסחרית. במהלך השבוע הראשון לצאתו, נכנס האלבום היישר למקום הראשון במצעדי המכירות בקנדה, באירלנד ולמקום השני בארצות הברית, בבריטניה ובפורטוגל.

מיד עם שחרורו קצר האלבום ביקורות נלהבות ברחבי העולם. האלבום קיבל ציון 87 משוקלל באתר Metacritic (הציון השביעי בטיבו שקיבל אלבום בשנת 2007).

מבקר "The A.V. Club", קייל ריאן הבין את האלבום כפרשנות לעולם האמריקאי שאחרי האחד עשר בספסטמבר, באומרו שהלהקה מסמנת לאנשים הממוצעים שנבלעו בהיסטריה ובפחד ובאנשים שמנוהלים על ידם, שהם לא לבד.

בעוד שחלק מהמבקרים קיבלו את הצליל המצוקתי והקודר משהו של האלבום כחלק אינטגרלי מהנושאים בהם הוא עוסק והאופן השירי בו הוא מתמודד איתם, היו שלא אהבו את הצליל של האלבום. דוגמה לכך היא דבריו של מבקר הרולינג סטון שהופתע שלהקה כל כך גדולה ועשירה בכלים יכולה להשמע כל כך מנוכרת לאורך רוב האלבום, התוצאה, לדעתו, היא צליל עמוס מדי שמצליח להיות ברור רק בקצוות ומשאיר את קול הסולן (וין) לבדו באמצע. זה לא מנע מהמגזין למקם את האלבום במקום הרביעי בדירוג האלבומים הטובים של השנה.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' שם אורך
1. "Black MIrror" 4:13
2. "Keep The Car Running" 3:29
3. "Neon Bible" 2:16
4. "Intervention" 4:19
5. "Black Wave/Bad Vibrations" 3:56
6. "Ocean of Noise" 4:53
7. "The Well and The Lighthouse" 3:57
8. "(Antichrist Television Blues)" 5:10
9. "Windowsill" 4:16
10. "No Cars Go" 5:43
11. "My Body Is a Cage" 4:47

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]