P-800 Oniks
| P-800 Oniks | |
|---|---|
| מידע בסיסי | |
| קוד נאט"ו | SS-N-26 |
| ארץ ייצור | |
| יצרן | NPO משינוסטוריינייה (НПО машиностроения) |
| פלטפורמת שיגור | ספינות מלחמה, מטוסים ומתקנים קרקעיים |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע מגח סילון השמשתמש בדלק נוזלי |
| משקל | 3,100 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 8.9 מטר |
| קוטר | 0.7 מטר |
| ביצועים | |
| טווח | 120 עד 300 ק"מ |
| גובה טיסה | 10 עד 14000 מטר |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | 300 ק"ג |
| הנחיה | מערכת ניווט אינרציאלית |
P-800 Oniks (ברוסית: П-800 Оникс או כפי שהוא מכונה לעתים לצורכי יצוא יאחונט (Яхонт, "אבן יקרה","קורונדום") הוא טיל שיוט על-קולי נגד ספינות רוסי (לשעבר סובייטי) שיוצר על ידי חברת NPO משינוסטוריינייה (НПОмашиностроения). ככל הידוע, ייצור הטיל החל בשנת 1983 ועד שנת 2001 הוא כבר היה מותאם לשיגור מהאוויר, מהיבשה ומהים על ידי ספינות וצוללות. הטיל קיבל את שם הקוד SS-N-26 לפי קוד דיווח נאט"ו. טיל היאחונט ככל הנראה נועד להחליף את טיל השיוט P-270 Moskit אולם ייתכן שהוא נועד להחליף גם את הטיל נגד ספינות P-700 Granit. טיל היאחונט שימש, לפי מספר סברות, כבסיס לטיל ה-PJ-10 BrahMos, מיזם רוסי-הודי משותף לבניית טיל שיוט נגד ספינות.
בשנת 2010 דווח כי רוסיה תספק את טיל היאחונט לסוריה בהתאם לעסקה שנחתמה בין שתי המדינות ב-2007. במסגרת העסקה, סיפקה רוסיה לסוריה שתי מערכות בסטיון, עם 72 טילים.
על פי יוסי מלמן, בשנת 2012 סופקו טילי יאחונט גם לארגון החזבאללה, והם עלולים לשמש לפגיעה באסדות גז. כמו כן, איראן מפתחת טיל בעל יכולות הדומות לטיל היאחונט, על בסיס ידע טכנולוגי סיני.[1]
משתמשים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ יוסי מלמן, מי יגן על אסדות קידוח הגז?, באתר וואלה!, 26 ביולי 2012