PBM מארינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
PBM מארינר
PBM-3 Mariner.jpg
מאפיינים כלליים
ארץ ייצור Flag of the United States.svg  ארצות הברית
יצרן חברת גלן מרטין
טיסת בכורה 18 בפברואר 1939
תקופת שירות 1942שנות ה-60
צוות 7
יחידות שיוצרו 1,366
משתמש ראשי הצי האמריקני
משמר החופים האמריקני
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
ארגנטינה
מטוס מרינר של משמר החופים בעת המראה

מארטין PBM מארינר היה ספינה מעופפת ומטוס סיור ימי שהופעל בתקופת מלחמת העולם השנייה ותחילת המלחמה הקרה. המטוס פעל במקביל ל-PBY קטלינה. המטוס טס לראשונה ב-18 בפברואר 1939 ונכנס לשירות בצי האמריקני בספטמבר 1940.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1937 תיכננה חברת "גלן מטרין" ספינה מעופפת דו-מנועית חדשה שנועדה להחליף את מטוס המרטין P3M המיושן. החברה קיבלה הזמנה לייצור אב טיפוס ראשון ב-30 ביוני 1937, וב-28 בדצמבר קיבלה הזמנה לייצור 21 מטוסי מרטין מרינר מדגם PBM-1. ב-18 בפברואר 1939 טס מטוס ה-PBM הראשון.

במטוס הותקנו חמישה צריחים ותאי פצצות. המצופים שעל הכנפיים בדגם ה-PBM-1 היו מתכנסים בעוד שבדגם ה-PBM-3 היכולת הזו בוטלה.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס המרינר הראשון נכנס לשירות בצי האמריקני ב-1 בספטמבר 1940. לפני הצטרפותה של ארצות הברית, נעשה שימוש במטוסי המרינר בעיקר לצורך ביצוע סיורים באוקיינוס האטלנטי. לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור והצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, נעשה שימוש במטוסים לצורך לחימה בצוללות אויב. ב-30 ביוני 1942 הוטבעה צוללת אויב ראשונה (צוללת גרמנית) על ידי מטוס מרינר. בסיום המלחמה נזקפו 10 הטבעות של צוללות לטובת מטוסי המרינר.

במחצית הראשונה של שנת 1943 רכש משמר החופים האמריקני 27 מטוסי מרינר מדגם PBM-3. בסוף 1944, המשמר רכש 41 מטוסי מרינר נוספים מדגם PBM-5 ומטוסים נוספים נרכשו במהלך המחצית השנייה של 1945. במטוסים נעשה שימוש לצורך משימות חיפוש והצלה מרוחקות והם היו בשירות המשמר עד 1958 אז הוחלפו בהדרגה על ידי מטוסי הP5M מרלין וה-HU-16 אלבטרוס החדשים יותר.

הצי האמריקני המשיך לעשות שימוש במטוסי המרינר גם לאחר מלחמת העולם השנייה. במלחמת קוריאה נעשה שימוש במטסים לצורך משימות סיור. המטוסים המשיכו להיות בשירות הצי עד יולי 1956 אז החולפו על ידי מטוסי P5M מרלין.

בסוף 1943 הוחכרו 12 מטוסי מרינר מדגם PBM-3R לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי לצורך הובלת חיילים וציוד. המטוסים היו בשירות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי עד 1948.

חיל האוויר המלכותי הבריטי רכש 17 מטוסי מרינר מדגם PBM-5A בסוף שנת 1955 אולם לא עשה בהם כמעט שימוש וחלקם אף הוחזר לצי האמריקני.

חיל האוויר המלכותי ההולנדי רכש 17 מטוסי מרינר מדגם PBM-5A בסוף שנת 1955, אולם לאחר סדרה של תאונות עם המטוס, הוצא אחרון מטוסי המרינר מכלל שימוש בחודש דצמבר של שנת 1959.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

PBM-5S BuAer 3 side view.jpg

מאפיינים כללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 7
  • אורך: 79 רגל 10 אינץ' (23.50 מטר)
  • מוטת כנפיים: 118 רגל (36 מטר)
  • גובה: 27 רגל 6 אינץ' (5.33 מטר)
  • שטח כנף: 1,408 רגל² (131 מטר²)
  • משקל ריק: 33,175 ליברות (15,048 ק"ג)
  • משקל טעון: 56,000 ליברות (25,425 ק"ג)
  • הנעה: שני מנועים כוכבים מדגם רייט R-2600

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 205 מיל/שעה (330 קמ"ש)
  • טווח: 3,000 מיל (4,800 ק"מ)
  • סייג רום: 19,800 רגל (6,040 מטר)
  • קצב טיפוס: 800 רגל/דקה (4.1 מטר/שנייה)

חימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלעים

פצצות

  • פצצות מסוגים שונים במשקל של עד ל-4,000 ליברות (1,800 ק"ג) או
  • 2 × טורפדו סימן 13