PET-CT

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכשיר PET-CT

PET-CT, היא בדיקת דימות רפואי המשלבת את טכנולוגית הטומוגרפיה הממוחשבת והטכנולוגיה ברפואה גרעינית הידועה כטומוגרפיית פליטת פוזיטרונים.

השילוב של שתי השיטות האלה במכשיר אחד הביא לפריצת דרך בדימות הרפואי בעיקר בשטח האונקולוגיה שם יש חשיבות ראשונית של קביעת שלב המחלה (Staging) כדי לקבוע את האבחנה, הטיפול המתאים ומעקב של התגובה לטיפול. בדיקות הדימות השונות כמו צילום רנטגן, טומוגרפיה ממוחשבת, דימות תהודה מגנטית ובדיקת אולטרה סאונד רפואית מאפשרות לגלות את הגרורות רק כאשר הן שונות במרקמן מהרקמות שסביבן ובגודל מסוים.

הטומוגרפיה הממוחשבת נותנת תוצאה אנטומית וה-PET נותן תוצאה תפקודית. החומר הנפוץ ביותר בבדיקות PET הוא פלואורו-דאוקסי-גלוקוז (fluorodeoxyglucose, או בראשי תיבות: FDG), שהוא אנלוג של מולקולת גלוקוז שבו אחת מקבוצות ההידרוקסיל הוחלפה באיזוטופ הרדיואקטיבי פלואור-18. ההנחה היא שאזורים פעילים בגוף, ובמיוחד גידולים סרטניים, צורכים כמויות גדולות של גלוקוז ובשל כך צפויות להתרחש בסביבתם פליטות גמא רבות.

השילוב של שתי השיטות נותן תוצאה מדויקת יותר משתי השיטות לחוד. החסרון בשיטה היא הקרינה הרבה, הרנטגנית והגרעינית, עלות השיטה (ה-FDG הוא יקר וזמן מחצית החיים שלו הוא קצר). למרות זאת השיטה נמצאת במקום ראשון באונקולוגיה. אפשר להשתמש גם ב-MRI במקום ה-CT כדי להקטין את הקרינה.

בגלל שבדיקת ה-PET מתבססת על המטבוליזם של הגלוקוז יש לבצע אותה עם ערכי גלוקוז פחות מ-150 מ"ג/ד"ל. הנבדק מגיע לאחר 4 שעות צום. ה-FDG מוזרק לוריד ולאחר כ-60 דקות הוא מוכנס למכשיר ההיברידי של ה-CT וה-PET ומבוצעת בו-זמנית סריקה רדיוגרפית וגרעינית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]