PIPA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

PIPA, ראשי תיבות של "Protect IP Act", הוא שמה של הצעת חוק שהוגשה בסנאט האמריקאי ב-12 במאי 2011 על ידי הסנאטור פטריק לייהי, יושב ראש הסנאט האמריקאי, ובתמיכת עשרה סנאטורים נוספים, דמוקרטים ורפובליקנים. הצעת החוק דומה להצעת החוק SOPA אותה ניסו להעביר באותה תקופה בערך בבית הנבחרים בארצות הברית.

החוק בשמו המלא נקרא "Preventing Real Online Threats to Economic Creativity and Theft of Intellectual Property Act of 2011" ומטרתו להלחם באתרי אינטרנט שמפרים זכויות יוצרים ופוגעים בקניין רוחני. חוק זה מאפשר למחלקת המשפטים האמריקאית לנקוט בצעדים משפטיים נגד אתרים מפרי זכויות יוצרים בארצות הברית ומחוץ לה. כמו כן החוק מאפשר למחלקת המשפטים לכפות על מנועי חיפוש, אתרי פרסום וספקי אינטרנט להפסיק מתן שירותים לאתרים אלו. בנוסף, החוק נותן כוח לבעלי זכויות היוצרים לפתוח בהליך משפטי נגד אתרים אלה.

הצעת החוק זכתה לתמיכה רבה מצד סנאטורים משתי המפלגות, ומצידם של ארגונים גדולים בתעשיית הסרטים, בתחום ההוצאה לאור ובתחום התקליטים‏[1]. אולם, תוכנה של ההצעה עורר גל מחאות בקרב ארגונים פוליטיים וחברתיים, חברות שמפעילות אתרי אינטרנט גדולים, ובקרב ציבור הגולשים. המחאות נגד הצעת החוק הביאו לדחיית ההצבעה בסנאט שהייתה אמורה להיערך ב-24 בינואר 2012‏[2].

הרקע להצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק PIPA הוגשה במטרה להלחם בהפרת זכויות יוצרים ובפגיעה בקניין רוחני באינטרנט. בין כל אתרי האינטרנט קיימים המוני אתרים שמפרסמים ומוכרים מוצרים מזויפים ותכנים שאין להם זכויות יוצרים עליהם. חלק מהאתרים הם בעלי דומיינים שממוקמים בארצות הברית, אולם קיימים אתרים רבים שהדומיינים שלהם ממוקמים מחוץ למדינה. ריבוי האתרים מפרי זכויות היוצרים, והשימוש בדומיינים ממקומות שונים בעולם יוצרים בעיות אכיפה שחוקים שחוקקו עד היום לא פתרו. האתרים מפרסמים או מוכרים תכנים ללא אישור חוקי. למשל: אתרי שיתוף לסרטים, סדרות או מוזיקה שמספקים לגולשים קבצים ללא אישור של בעלי זכויות היוצרים, או אתרים שמוכרים זיופים למוצרים אחרים כמו למשל תרופות. התופעה הזאת יוצרת תכנים ירודים ותוצרים לא בטיחותיים ובנוסף היא פוגעת בכלכלה האמריקאית.

לפי דבריו של פטריק לייהי, תופעת הפיראטיות ברשת גובה מכלכלת ארצות הברית מיליארדי דולרים, מאות אלפי משרות והפסדים של מיליארדי דולרים ממיסים שלא שולמו‏[3]. כדי לנסות ולהלחם בתופעה זו, הוגשה בספטמבר 2010 הצעת החוק COICA שפירושה Combating Online Infringement and Counterfeits Acts. ההצעה התקבלה בוועדת השיפוט של הסנאט אך בעקבות התנגדותו של הסנאטור רון ויידן ונסיונות הבלימה שלו, ההחלטה הסופית על קבלת החוק נדחתה לשנת 2011‏[4]. בתקופת השהייה זו, ההצעה שוכתבה להצעת PIPA הנוכחית.

תוכן הצעת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם למטרתה, הצעת החוק PIPA ‏‏[5] כוללת סעיפים שנותנים לממשלת ארצות הברית ולבעלי זכויות היוצרים בארצות הברית כלים לעצור אתרים מפרי זכויות יוצרים וגונבי קניין רוחני.

הצעת החוק מגדירה אתר "מפר" כאתר אינטרנט שעוסק ומקדם שעתוק, פרסום והפצת תכנים בלא בעלות בזכויות יוצרים; או כאתר שעוסק ומקדם מכירה, הפצה וקידום של מוצרים, שירותים ותכנים הנושאים סימן מזויף.

הצעת החוק מגדירה פעולות שניתן לבצע נגד אתרים אלו. הפעולות מכוונות נגד בעלי האתרים ונגד בעלי הרישיון לדומיין שנמצאים בארצות הברית, ונגד דומיינים בין אם הם ממוקמים בארצות הברית או מחוץ לה.

הפעולות שכלולות בהצעת החוק:

  • התובע יכול להגיש תלונה לבית המשפט, אך הפעולות המשפטיות צריכות לפנות ראשית נגד בעל האתר או בעל הדומיין ורק לאחר מכן נגד הדומיין עצמו.
  • הוצאת צו משפטי והפעלתו על צד שלישי - אם כתוצאה מתלונה של מחלקת המשפטים של ארצות הברית, בית המשפט מוציא צו נגד בעל האתר/ בעל הדומיין/ שם הדומיין, אזי היועץ המשפטי יכול לבקש מבית המשפט הרשאה להפעלת הצו על חברות צד שלישי: ספקיות אינטרנט, חברות למתן שירותים כלכליים, מנועי חיפוש וחברות לפרסום באינטרנט.
  • הפסקת שיתוף פעולה בין חברות צד שלישי והאתר המפר - אם בית המשפט מפעיל את הצו נגד האתר על חברות צד שלישי, החברות יידרשו לפעול כך:
* חברות הנותנות שירותים כלכליים יצטרכו להפסיק העברת כספים לאתרים שמקושרים לדומיין.
* חברות פרסום באינטרנט יאלצו לעצור את שירותיהן ולהפסיק את הפרסום ואת פעולות השיווק של האתר ברשת.
* מנועי חיפוש יצטרכו למנוע גישה לדומיין של האתר המפר ויאלצו להפסיק לתת קישורים לאתר.
* ספקיות אינטרנט יצטרכו למנוע גישה לאתרים על ידי ניתוק הקשר בין כתובת ה-IP של האתר לשם הדומיין שלו.
החברות ידרשו לבצע צעדים אלו רק אם הם סבירים וניתנים ליישום.
  • כאשר מגיש התלונה הוא בעל זכויות היוצרים, בית המשפט יכול לתת הרשאה להפעלת חברות צד שלישי נגד האתר הנתבע. במקרה זה מדובר רק במנועי החיפוש ובחברות למתן שירותים כלכליים.
  • היועץ המשפטי ובעלי זכויות היוצרים יורשו לנקוט בצעדים שיפגעו בכדאיות הכלכלית של האתר ולא בצעדים לחסימת האתר.
  • פעולות הגנה על חברות צד שלישי שמתנדבות לפעול נגד אתרים מפרים- חברות פרסום באינטרנט וחברות למתן שירותים כלכליים שיפסיקו לשתף פעולה עם אתרים מפרים ביוזמתן האישית בשל ראיות מוצקות לכך שהאתר מפר זכויות יוצרים וגונב קניין רוחני, יזכו להגנה משפטית.
  • פעולות נגד אתרים שמסכנים את בריאות הציבור - עידוד חברות צד שלישי להפסיק קשרים עם אתרים שמספקים מרשמים ותרופות מזויפים ובצורה לא חוקית.
  • פיקוח על שינויים - במקרים בהם האתר הפסיק להפר זכויות יוצרים ולגנוב קניין רוחני, יוכל בעל האתר/ בעל הדומיין לעתור לבית המשפט כדי להשעות את הצו. במקרים בהם אתר מפר יחליט להחליף שם דומיין, התובע יוכל לנקוט בפעולה משפטית נגד שם הדומיין החדש/ בעל הדומיין/ בעל האתר במסגרת אותו משפט.

בעד ונגד הצעת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומכי ההצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם ההחלטה על דחיית ההצבעה על הצעת החוק תמכו בהצעה 32 סנאטורים משתי המפלגות‏[6]. בנוסף, תמכו בהצעת החוק ארגונים גדולים מתעשיית הסרטים והמוזיקה, חברות קוסמטיקה, אופנה וארגונים שונים. ביניהם חברת וולט דיסני, יוניברסל מיוזיק גרופ, רבלון ודולצ'ה וגבאנה[7].

הטענות העיקריות לתמיכה בחוק התבססו על הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהפרת זכויות יוצרים, הנזק שנגרם למחזיקי זכויות הקניין הרוחני והנזק שנגרם למשתמשים בתכנים ובמוצרים מזויפים. בנוסף לכך הודגשו הסכנות לבריאות הציבור במכירה של תרופות ומרשמים מזויפים.

מתנגדי ההצעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתנגד הבולט ביותר להצעת החוק היה הסנאטור רון ויידן בנוסף אליו היו סנאטורים משתי המפלגות שהתנגדו להצעה. גופים פרטיים שהתנגדו להצעה היו חברות אינטרנט כמו פייסבוק, גוגל וויקיפדיה.

הסיבות היעיקריות להתנגדות לחוק הן החשש לכך שהחוק ימנע חידושים ופיתוחים באינטרנט, החשש לחופש הדיבור, החשש לפגיעה כלכלית בחברות האינטרנט וחשש מתביעות משפטיות שנובעות מחורים באבטחה. החוק דורש מהאתרים מעקב דקדקני אחרי כל המתרחש בהם מה שכמעט ואינו אפשרי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיקלן מקולק, Senate bill amounts to death penalty for Web sites‏ 12 במאי 2011 (באנגלית)
  2. ^ מיכל ויצמן, המחאה הצליחה: הצעות החוק האנטי-פיראטיות הוקפאו, 21 בינואר 2012, באתר נענע10
  3. ^ פטריק לייהי, Statement Of Senator Patrick J. Leahy ‏, 12 במאי 2011, באתר הסנאט (באנגלית)
  4. ^ רון ויידן, Press Release of Senator Wyden‏, 26 במאי 2011, באתר הסנאט (באנגלית)
  5. ^ הקונגרס ה-112, Stop Online Piracy Act‏, הסנאט של ארצות הברית, 26 באוקטובר 2011 (באנגלית)
  6. ^ רשימת הסנאטורים שתמכו בהצעת החוק (באנגלית)
  7. ^ לשכת המסחר,Letter to Congress in Support of Legislation,‏ 22 בספטמבר 2011 (באנגלית)