Plesiochronous Digital Hierarchy

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

PDH (ראשי תיבות באנגלית של "היררכיה פלזיוכרונית דיגיטלית") הוא פרוטוקול תקשורת במערכות טלפוניה. משמעות המילה פלזיוכרוני הינה קשורה לעובדה כי רשתות מבוססות טכנולוגית PDH, עובדות במצב בו חלקים שונים מהרשת אינם מסונכרנים.
רוב ממשקי PDH מועברים על זוגות שזורים חשמליים (עד קצב נתונים של 45 מגהביט/שנייה) או במערכות רדיו מיקרוגל, אולם ישנם מקרים מועטים בהם נעשה שימוש גם בסיבים אופטיים עבור קצב של 140 מגהביט/שנייה.

טכנולוגיה זו מוחלפת בהדרגה בטכנולוגיית SDH.

מימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המימוש האמריקאי והאירופאי שונים במקצת מבחינת רוחב המסגרות, אבל מבוססים על אותם עקרונות. המימוש של הE-carrier האירופאי מפורט פה:

מסגרת התקשורת הבסיסית - E1 - היא בקצב של 2048 קילו סיביות לשנייה (קס"ש). לצורך העברת טלפוניה היא מחולקת ל-30 ערוצי שיחה של 64 קס"ש ו-2 ערוצי איתותים וסינכרון של 64 קס"ש כל אחד. בצורה אלטרנטיבית, כל המסגרת בקצב 2048 קס"ש יכולה לשמש להעברת נתונים.

כדי להעביר מספר אפיקים של 2 מס"ש במקביל ניתן לרבב ארבע מסגרות E1 לתוך מסגרת אחת. זה נעשה על ידי לקיחת הסיבית הראשונה מהמסגרת הראשונה, את הסיבית השנייה מהמסגרת השנייה, מהשלישית ואז מהרביעית. המרבב גם מוסיף עוד סיביות בסוף המסגרת החדשה שנוצרה לצורך סינכרון. המסגרת החדשה שנוצרה נקראת E2 והיא ברוחב של 8,448 קס"ש (בערך 4 מס"ש). באותה צורה ניתן לרבב ארבע מסגרות E2 לקבלת מסגרת E3 ברוחב 34 מס"ש. כל היררכית ריבוב מוסיפה סיביות סינכרון ולכן רוחב הפס תמיד גדל ביותר מפי-4.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיסרון העיקרי של הפרוטוקול הוא שהוא מצריך שימוש במרבב עבור כל היררכיה של מסגרות. לדוגמה: כדי לשלוף ערוץ שיחה בודד מתוך מסגרת E3 יש צורך במרבב שיוציא את מסגרת ה-E2 ממסגרת ה-E3, מרבב שיוציא את מסגרת ה-E1 ממסגרת ה-E2 ומרבב שיוציא את אפיק השיחה הבודד מתוך מסגרת ה-E1.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]