RSV

ערך זה עוסק בנגיף הגורם למחלות בדרכי הנשימה. אם התכוונתם לנגיף הגורם סרקומות בעופות, ראו Rous sarcoma virus.

RSV
RSV מבעד למיקרוסקופ אלקטרוני חודר
מיון מדעי
קבוצה:	קבוצה V (נגיפי (-)ssRNA)
סדרה:	Mononegavirales
משפחה:	Paramyxoviridae
מין:	Human respiratory syncytial virus
תת-מינים
*Human respiratory syncytial virus A Human respiratory syncytial virus B
שם מדעי
Virus sincitial respiratorio

RSV (ראשי תיבות של: Respiratory syncytial virus, בתרגום מאנגלית: נגיף נשימתי סינציאלי) הוא נגיף השייך למשפחת נגיפי Paramixoviridae, שאליה שייכים גם נגיפי החצבת, חזרת והפרא-אינפלואנזה. RSV נחשב לגורם העיקרי למחלות דרכי הנשימה התחתונות בקרב תינוקות וילדים קטנים בעונת החורף. כיום ידועים שני זנים של הנגיף (זן A וזן B), השונים זה מזה בהרכב חלבוני המעטפת שלהם. זן A הוא השכיח יותר מבין השניים וגורם למחלות חריפות יותר.

שמו של הנגיף נגזר מהאפקט הציטופתי הייחודי לו הוא גורם בתרבית תאים - יצירת סינסיציות, כלומר תאי ענק שנוצרו מאיחוי קבוצת תאים שכנים מודבקים.

מבנה

מבנה ה-RSV

הנגיף מכיל גנום RNA חד גדילי בעל מובן שלילי, לכן על מנת לשכפל עצמו בתא הפונדקאי עליו להכיל אנזים ויראלי מסוג RNA dependent RNA polymerase - RdRP, אשר הופך בעת ההדבקה RNA נגיפי בעל מובן שלילי ל-RNA בעל מובן חיובי, על מנת שממנו יהיה ניתן לשכפל גנום ויראלי חדש בעל מובן שלילי או מנגד לסנתז חלבונים ויראליים על ידי ריבוזומים תאיים.

RSV הוא נגיף גדול יחסית ועטוף במעטפת ליפידית המכילה גליקופרוטאינים אופייניים למשפחת ה-Paramixoviridae בכלל ול-RSV עצמו בפרט:

• חלבוני G (הידועים גם בשם Receptor binding glycoprotein) הם חלבוני מעטפת של הנגיף המהווים תפקיד מרכזי במנגנון החדירה של ה-RSV לתאי מערכת הנשימה. תפקידם זהה לקומפלקס חלבוני Hemagglutinin - Neuraminidase) HN) של יתר נגיפי משפחת ה-Paramixoviridae, דהיינו היצמדות לרצפטורים על גבי תאי אפיתל נשימתיים וחדירה לתוכם. חלבונים אלה שונים בין זני ה-RSV ומהווים אימונוגן למערכת החיסון של הפונדקאי.
• חלבוני F (קיצור של: Fusion protein) הם חלבוני מעטפת שמורים בקרב זני ה-RSV השונים. בעזרתם מעודד הנגיף יצירת איחויים של ממברנות תאים (יצירת תאי ענק). הדבר מקנה לנגיף מעבר נוח ובטוח מתא לתא מבלי להיחשף על ידי תהליך ההנצה למרכיבי מערכת החיסון. גם חלבונים אלה אימונוגניים למערכת החיסון של הפונדקאי.
• חלבוני SH (קיצור של: small hydrophobic protein) הם חלבונים המצויים גם כן על פני המעטפת הליפידית של הנגיף, אולם תפקידם טרם התגלה. אחת ההשערות של החוקרים היא שתפקידם להוות מעין תעלת יונים הדרושה לשלב השלת הקפסיד הויראלי בתא המאחסן, בדומה לחלבוני תעלה M2 המצויים בקרב משפחת נגיפי ה-Orthomyxoviridae אליה שייך נגיף השפעת.
• חלבוני M (קיצור של: Matrix protein) הם חלבונים המתווכים בין המעטפת הליפידית של הנגיף לבין הקפסיד (מהווים מעין חיץ בין המעטפת לקפסיד). יש להם תפקיד חשוב בשכפול הנגיף בתאי הפונדקאי.

• חלבוני NP (קיצור של: Nuclear proteins) הם חלבונים המצויים סביב הגנום הנגיפי ותפקידם להגן עליו.

הדבקה ומחזור ההתרבות

לאחר הצמדות ה-RSV אל תאי אפיתל של מערכת הנשימה באמצעות חלבוני G, חודר הנגיף אל תוך התא ועובר שלב של השלת הקפסיד (Uncoating). על ידי כך חושף הנגיף את תכולתו בציטוזול. אנזים ה-RdRP הופך את גנום ה-RNA בעל המובן השלילי ל-RNA בעל מובן חיובי, אשר ממנו תחל סינתזת חלבוני נגיף. תהליך הסינתזה של החלבונים מתרחשת בריבוזומים של תאי הפונדקאי, כשחלבוני המעטפת מסונתזים על גבי הרשתית האנדופלסמית וחלבוני המבנה והליבה בריבוזומים החופשיים בציטוזול. ברגע שמסונתזים מספיק חלבוני NP, מתחיל אנזים ה-RdRP לשכפל את הגנום עצמו. גדילי RNA חדשים שזה עתה סונתזו מונחים על גבי חלבוני M, המהווים מעין פלטפורמה לאריזה נכונה של הנגיף. ברגע שהנגיף נארז בקפסיד בצורה נכונה הוא עובר לתא אפיתל השכן בעודו רוכש חלבוני מעטפת ויראליים שנשתלו מבעוד מועד על פני הקרום של תאי הפונדקאי.

פתוגנזה

RSV חודר לגוף דרך העיניים ודרכי הנשימה על ידי תרסיס באוויר ומתרבה ברקמה הרירית של חלל האף והגרון במשך פרק זמן שנע בין 4 - 5 ימים. במבוגרים הנגיף גורם לרוב לתסמיני מחלה קלים עד מתונים, המזכירים מאוד את תסמיני מחלת השפעת, כגון חום, שיעול ונזלת. לרוב המחלה חולפת ללא התערבות רפואית כעבור יומיים - שלושה. הקלות היחסית של המחלה מוסברת ככל הנראה על ידי חשיפה קודמת לנגיף בשלב מסוים בחיים ויצירת נוגדנים מסוג IgG כנגד חלבוני F ו-G.

אצל ילדים קטנים ותינוקות מחד ובקרב אוכלוסיית הקשישים מאידך, נוטה הנגיף להתפשט לעבר קנה הנשימה, סימפונות, ברונכיולות ונאדיות הריאה. לאחר תהליך דגירה גורם ה-RSV לדלקת סימפונות (ברונכיטיס), ברונכיוליטיס, פנאומוניה, תסמינים המזכירים דיפתריה (אסכרה) ואסתמה. שסימניהם המובהקים הם קוצר נשימה, חום גבוה והצטברות של נוזלים בחלל הריאות. מחלת הברונכיוליטיס הינה השכיחה ביותר ומתפרצת בקרב 50% - 75% מאוכלוסיית התינוקות בגילאי חודשיים עד שנה.

בחלק מן החולים, השייכים לקבוצת סיכון להידבק בנגיף, כגון: חולים הסובלים ממחלות לב וריאה למיניהן, מדוכאי מערכת חיסון לאחר השתלות (בעיקר אצל מושתלי מח עצם) ופגים, תוביל ההדבקה ב-RSV לברונכיוליטיס ו/או פניאומוניה חריפה, אשר לעתים תכופות מצריכה אשפוז בבית חולים. זאת משום שבעקבות הצטברות נוזלים בחלל הריאות מתעורר חשש להיווצרות חסימות בדרכי הנשימה שעלולים לגרום להפסקת הנשימה ומוות.

אבחנה

כיום נהוג להשתמש במספר שיטות לזיהוי הנגיף, הן סרולוגיות והן שיטות של וירולוגיה קלאסית.

• בידוד הנגיף בתרבית - בשיטה זו מדגירים שטף אף או כיח מהגרון על שורת תאים סרטניים כגון HEP2 או תאי הילה, לקבלת אפקט ציטופתי ייחודי של תאי ענק, אשר ירמזו על נוכחות הנגיף בתרבית. החיסרון המרכזי בשיטה זו הוא פרק הזמן הממושך אשר לוקח לתרבית התאים לבטא את האפקט הציטופתי הנזכר לעיל (החל מהיום החמישי מרגע ההדגרה בלבד).

• אימונופלורוסנציה ישירה - בשיטה זו מדגירים נוגדנים מונוקלונליים כנגד חלבון G, הנושא מולקולה פלורוסנטית (לרוב מסוג FITC). לאחר בדיקה תחת מיקרוסקופ אולטרה סגול, ניתן לאשר או לשלול נוכחות RSV בדגימה. היתרון המשמעותי של השיטה הזו על פני הקודמת נעוץ במהירות הבדיקה (תוצאות ניתן לראות כעבור שעה). השיטה הזו הינה השיטה המועדפת מבחינת אבחון הנגיף במעבדות הקליניות במסגרת בתי החולים.

• אימונוכרומטוגרפיה - בשיטה זו כיח או שטף מהאף נמהלים ומטופטפים על משטח בדיקה. הדגימה מתפשטת באמצעות כוח הנימיות על פני משטח הבדיקה ונחשפת לנוגדנים כנגד חלבוני G ו-F. כעבור מספר דקות ניתן לראות פס צבע המאשש את נוכחות הנגיף. השיטה הזו הינה השיטה המועדפת מבחינת האבחון במצבים בהם דרושה תשובה מיידית, במיוחד בחולים הנמצאים בקבוצת הסיכון.

• שיטת EIA (קיצור של: Enzyme immunoassay on antigen) - בשיטה זו חרוזים מצופים בנוגדנים מונוקלונליים כנגד חלבון G מגיבים עם כיח מהחולה. במידה ויש נוכחות נגיף בכיח יתקבל ביטוי צבע שנמדד מאוחר יותר לבליעת אורך גל של האור. היתרון המרכזי של השיטה פרט למהירות היחסית בה מתבצעת הבדיקה (כחצי שעה) היא היכולת לזהות בין זני הנגיף השונים ולאבחן כמויות קטנות מאוד של נגיף בכיח (10ng - 50ng בלבד).

• RT-PCR - הגברת רצף RNA ייחודי לנגיף. היתרון של השיטה על אף היותה יחסית מורכבת ויקרה היא הקטנת האפשרות לקבלת טעויות בזיהוי הנגיף העלולות להתקבל בשיטות האבחון לעיל (כלומר מניעת False Negative או False Positive).

טיפול

הטיפולים השכיחים כנגד הנגיף כוללים:

• Ribavirin - תרופה נפוצה לטיפול בעקבות הדבקה ב-RSV (כמו גם במגוון רחב של נגיפי RNA ו-DNA) שגורם למחלות חריפות בתינוקות וילדים המצויים בקבוצת הסיכון. מנגנון הפעילות של התרופה מתבסס על הקבוצה הקרבוקסאמידית (אמינו קרבונילית) של הריבוירין, מהווה אנלוג מבני לנוקלאוטידים של אדנוזין וגואנוזין. כתוצאה מכך הריבוירין משתלב ללא בעיה בעת סינתזת גדיל ה-RNA במקום שני הנוקלאוטידים הנזכרים ויוצר זיווג עם נוקלאוטיד אורציל או ציטוזין. זיווג זה גורם להופעת מוטציות קטלניות למגוון נגיפי ה-RNA. התרופה ניתנת בתרסיס יחד עם מתן חמצן, הגורם להישארותה בדרכי הנשימה.

קיימות נגזרות של הריבוירין, כגון: Ribavirin 5' mono/di/tri-phosphate הידועים כמעכבי RdRP בחלק ממיני נגיפי ה-RNA.

• מתן אימונוגלובולינים - הזרקת נוגדנים מסוג IgG כנגד חלבוני G ו-F נגיפיים, מאנשים שהחלימו ממחלה על רקע הדבקה ב-.RSV

• Palivizumab - נוגדן IgG מונוקלונלי רקומביננטי כנגד חלבון F.

נכון ל-2009 לא פותח חיסון יעיל כנגד הנגיף.

ראו גם

• וירוסים וחיידקים במערכת הנשימה

לקריאה נוספת

• David O.White, Frank J. Fenner, Medical Virology fourth edition, 1994.