Recall Election

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסוף חתימות להדחתו של חירם גיל, מושל סיאטל, 1910

Recall Election או Recall הוא הליך פוליטי באמצעותו ציבור הבוחרים יכול להדיח נציג נבחר מתפקידו בטרם הסתיימה תקופת כהונתו הרשמית, על ידי בחירות מיוחדות שמוכרזות אחרי שמוגשות חתימות של בעלי זכות בחירה בכמות שעוברת סף מסוים. הליך זה קיים בחלק ממדינות ארצות הברית, (אך לא לנבחרי ציבור פדרליים), בפרובינציית קולומביה הבריטית שבקנדה ובונצואלה.‏[1]

המקרים המפורסמים ביותר בהם הופעל ההליך היו הדחתו של מושל קליפורניה גריי דייוויס ובחירתו של ארנולד שוורצנגר במקומו ב-2003, וניסיון ההדחה של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס שנכשל ב2004.

שלבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להביא את ההליך לכדי הצבעה יש קודם כל לאסוף חתימות של בעלי זכות בחירה שדורשים את קיום ההצבעה. מספר החתימות הדרושות נקבע ברוב המדינות על פי מספר המצביעים שהצביעו בבחירות האחרונות בהן נבחר הנציג אותו רוצים להדיח, ומספר זה נע בין 10% ל-40%, לעתים בתוספת דרישות נוספות, כמו אחוז מינימלי של חתימות גם בכל מחוז, או איסוף החתימות תוך פרק זמן קבוע מרגע הגשת הבקשה הראשונית. ‏[2].

אם היוזמים מצליחים לאסוף את מכסת החתימות בזמן המוקצב, נערכת הצבעה בה יכולים להשתתף כלל בעלי זכות הבחירה במדינה (או במחוז הבחירה), ובה הם מתבקשים להצביע בעד ההדחה או נגדה.

ברוב המדינות בהן ההליך קיים, קבלת ההצבעה רק מסיימת את כהונתו של נושא התפקיד, והחלפתו מתבצעת באותו אופן בה הייתה מתבצעת אילו היה מתפטר - בין אם על ידי העברת התפקיד לסגן, מינוי לתפקיד על ידי סמכות עליונה, או קיום בחירות מיוחדות חדשות. בשש ממדינות ארצות הברית, ביניהן קליפורניה, על מנת לקצר את התהליך, יחד עם ההצבעה בשאלת ההדחה המצביעים בוחרים גם מועמד להחליף את נושא המשרה אם הצעת ההדחה תתקבל‏[2].

Recall לעומת Impeachment[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך Recall Election הוא מכשיר פוליטי שנועד לסיים כהונה של נבחר ציבור שאיבד את אמון הנבחרים מכל סיבה שהיא, ולא בשל פשע. ברוב המדינות בהן קיים ההליך, אין כלל צורך בהעלאת סיבה ספציפית להדחה.

קיים הליך משפטי בשם אימפיצ'מנט (Impeachment) שהוא הליך היזום על ידי הפרלמנט ובו נדרש יוזם ההליך לספק האשמות ספציפיות של פעולה בניגוד לחוק. לרוב הבית התחתון משמש כתובע ומחליט האם להגיש כתב אישום לבית העליון שמכהן כחבר מושבעים. לדוגמה, רולנדס פקסס, נשיא ליטא לשעבר, היה הראשון באירופה שהודח בשיטת האימפיצ'מנט.

תפוצה ושכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית 18 מדינות מאפשרות הדחת נציגים ברמה המדינתית (מושלים ואנשי רשות מבצעת נבחרים אחרים‏[3], מחוקקים, ובחלק מהמדינות גם שופטים) באמצעות recall, ובמדינות נוספות מתאפשרת הדחת בעלי תפקידים מקומיים בלבד‏[2]. ההליך לא קיים ברמה הפדרלית, כולל לא לנציגי המדינות בקונגרס של ארצות הברית.

למרות ניסיונות רבים לפתוח בהליך של recall נגד מושלים - רק בקליפורניה היו עשרות נסיונות הדחה של מושלים - מאז שאומץ לראשונה ההליך בתחילת המאה העשרים רק שני מושלי מדינה עמדו להדחה בהליך זה‏[4], ושניהם הודחו: מושל דקוטה הצפונית, לין פרייזר, שהודח בשנת 1921, ומושל קליפורניה גריי דייוויס שהודח ב-2003 והוחלף על ידי שוורצנגר. נגד מושל שלישי, אוואן מצ'אם מאריזונה הוגשו מספיק חתימות על מנת לקיים הצבעה, אולם הוא הודח על ידי בית הנבחרים בהליך של אימפיצ'מנט על ידי בית המחוקקים המדינתי עוד לפני התאריך המיועד של בחירות ההדחה. מספר גדול במעט של מחוקקים מדינתיים הודחו ב-recall במהלך השנים - בקליפורניה הגיעו להצבעה שמונה ניסיונות, מהם ארבעה הצליחו‏[5]. רוב הניסיונות להדחה בהליך זה מתבצעים נגד נבחרים ברמות המקומיות‏[2].

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרובינציה הקנדית קולומביה הבריטית הוסיפה לספר החוקים שלה ב-1995 הליך של recall election, לגבי כל נבחרי הציבור, כולל ראש ממשלת הפרובינציה. נכון ל-2009, אף ניסיון הדחה לא הגיע לידי מימוש.

ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 72 בחוקת ונצואלה משנת 1999 מאפשר להדיח כל נציג נבחר, כולל את הנשיא.

סעיף 72:
כל [...] הכהונות שהתקבלו אליהן באמצעות הצבעה ניתנות לביטול. מרגע שחצי מזמן הכהונה של המשרה עבר, מספר בוחרים שיהוה 20% מכלל הבוחרים הרשומים, יבקשו להדיח את בעל המשרה בתהליך הדחה. אם מספר זהה או גדול מזה שבו נבחר בעל המשרה של בעלי זכות בחירה יצביעו בעד הדחה, ובתנאי שלפחות 25% מכלל בעלי זכות הבחירה בכלל הצביעו, תתבצע הדחה מידית, וינקטו תהליכים למילוי המשרה באופן מידי, על פי החוקה והחוק.

באוגוסט 2004 נעשה ניסיון להדיח את הנשיא המכהן של ונצולאה, הוגו צ'אווס. ניסיון ההדחה נכשל כאשר 58% מהמשתתפים הצביעו נגד ההדחה.‏‏[6]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך ה-Recall Election היה חלק מתוכנית הרפורמות האלקטורליות שקידמה התנועה הפרוגרסיבית בשנים האחרונות של המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, שכללו גם הנהגת משאלי עם ביוזמת האזרחים (initiative) ופריימריז. האימוץ הראשון של הליך ה- Recall היה בעיריית לוס אנג'לס, בשנת 1902[7]. ב-1908 מדינות אורגון[8] ומישיגן היו המדינות הראשונות שהנהיגו הליכי Recall Election לנבחרי המדינה. ב-1911 אימצה גם קליפורניה את ההליך כחלק מרפורמות שהנהיג המושל הפרוגרסיבי היירם ג'ונסון ‏‏[9]. ביקורת רבה נמתחה על כך שגם שופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון של קליפורניה, היו בין הנבחרים אותם ניתנה לציבור האפשרות להדיח‏[10]. המדינה האחרונה שהנהיגה את ה-recall היא מינסוטה בשנת 1966.

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומכי Recall Election רואים בהליך זה דרך עבור האזרחים להשיג שליטה על נציגים נבחרים, אשר אינם כשירים או מייצגים נאמנה את בוחריהם. לעומת זאת המתנגדים גורסים כי Recall Election מוביל לחריגה של הדמוקרטיה מגבולותיה. לטענתם, הסכנה בהליך זה היא בהחלשת עצמאות הנציגים הנבחרים אשר אף עלולה להוביל לניצול ההליך על ידי קבוצות אינטרס ממומנות היטב‏[2].‏

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכיוון שההליך אינו נפוץ בעולם, לא קיים מונח בעברית, כמו גם בשפות רבות אחרות, ונעשה שימוש במונח האנגלי.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Recall of State Officials באתר National Conference of State Legislatures
  3. ^ במקרים רבים שרים בממשל המדינתי אינם ממונים על ידי המושל, אלא נבחרים לתפקידם
  4. ^ ג'ושואה ספיבק, What is the History of Recall Elections? באתר History News Network של אוניברסיטת ג'ורג מייסון
  5. ^ Recall History in California (1913 to Present)‎ - באתר מזכיר המדינה של קליפורניה
  6. ^ תוצאות מרדיו ונצואלה
  7. ^ John Randolf Haynes באתר קרן היינס
  8. ^ William S. U'Ren -ביוגרפיה באתר "הפרויקט ההיסטורי של אורגון
  9. ^ יואב קרני, קליפורניה לא חולמת, באתר "גלובס"
  10. ^ Recall in California באתר המכון ללימודי ממשל באוניברסיטת קליפורניה בברקלי