S-200

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
S-200
Sa-5.jpg
מידע בסיסי
פלטפורמת שיגור משגר ועליו טיל יחיד
מאפיינים כלליים
הנעה מאיצים: מנוע רקטי דלק מוצק שלב שני: דלק נוזלי
משקל 7,100 ק"ג
ממדים
אורך 10.8 מטר
ביצועים
מהירות 2,500 מטר לשנייה
טווח 300 ק"מ
גובה טיסה 40,000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 217 ק"ג
מרעום קרבה
ה-S-200 וגה

S-200 אנגרה/וגה/דובנה (רוסית: Ангара\Вега\Дубна, קוד דיווח נאט"ו: SA-5 Gammon) היא מערכת טילי קרקע-אוויר נייחת לטווחים בינוניים עד ארוכים מתוצרת ברית המועצות. המערכת מיועדת ליירט מטוסי בקרה אווירית, מטוסי צילום, מפציצים וכיוצא באלה בטווחים ארוכים. נתוניו הטכניים של הטיל אינם מאפשרים יירוט של מטרות מתמרנות ולכן אינו מיועד ליירוט מטוסי קרב. סוללת טילי S-200 כוללת 6 משגרי מסילה שעל כל אחד מהם טיל בודד לכל סוללה צמוד מכ"ם גילוי אווירי מסוג P-14 בעל טווח גילוי של כ- 600 ק"מ.

סוריה רכשה מספר סוללות טילי SA-5 לאחר מלחמת לבנון כדי לאיים ולהגביל את חופש הטיסה שהיה למטוסי הבקרה האווירית של חיל האוויר הישראלי, שסייעו להצלחה בקרבות האוויר במלחמה.

נוכח גודלו הפיזי של הטיל וריבוי מערכות תומכות הכרחיות בסוללת הטילים, המערכת סובלת מאי ניידות. על פי הדוקטרינה הצבאית הסובייטית יש לפצות על אי ניידותה של המערכת בהקמת מערכות דמה סמוכות אשר יקשו על תוקף לזהות את הסוללה האמיתית. לכן על פי רוב ניתן למצוא סמוך לסוללת הטילים מרכיבי סוללה דמה מסוגים שונים.

תיאור המערכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל טיל מוצמדים 4 מנועי האצה רקטיים מונעים בדלק מוצק. לאחר סיום בעירתם הם מתנתקים מהטיל ומופעל מנוע דלק נוזלי של הטיל. הטווח המקסימלי של הטיל הוא 300-150 ק"מ, תלוי בדגם הטיל. הטיל משתמש בהנחיית אלומת רדיו לתיקון המעוף באמצע ולקראת המטרה הוא מפעיל מכ"ם חצי-אקטיבי לצורך התבייתות סופית. המהירות המרבית של הטיל היא 4 מאך. הגובה האפקטיבי של הטיל הוא 20,000-300 מטר לדגמים הראשונים ועד ל-40-35 ק"מ בדגמים המתקדמים יותר. הטיל מצויד בראש קרב במשקל 217 ק"ג חומר נפץ נפיץ או בראש קרב גרעיני 25 קילוטון המופעל רק על ידי אות מהפיקוד.

מכ"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכ"ם המרכזי המשמש את מערכת ה-S-200 הוא 5N62 (קוד דיווח נאט"ו: Square Pair), המכ"ם בעל טווח של 270 ק"מ ומשמש גם לעקיבה אחר המטרות וגם להארתן לצורך הנחיית הטיל.

מכ"מים נוספים בהם המערכת משתמשת הם:

  • "P-14/5N84A "Tall King או "Big Back" המשמש לגילוי מטרות והתראה מוקדמת (בעל טווח של 600 ק"מ, וגובה מרבי של 46 ק"מ).
  • "Kabina 66/5N87 "Back Net או "Back Trap" המשמש להתראה מוקדמת (בעל תצורת חיפוש מיוחדת בגובה נמוך, וטווח של 370 ק"מ).
  • "P-35/37 "Bar Lock\Bar Lock B בעל הספק של 1,000 קילוואט, משמש לגילוי ועקיבה אחר מטרות (טווח של 392 ק"מ).
  • "Side Net" או "Odd Pair" המשמש לאיתור גובה המטרות (משמש גם במערכות SA-2, SA-4 ו-SA-3. בעל הטווח של 240 ק"מ, וגובה מקסימלי של 32 ק"מ).
  • "P-15M(2) "Squat Eye בעל הספק של 380 קילוואט. משמש לגילוי מטרות (טווח של הוא 128 ק"מ).

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S-200A אנגרה - נכנס לשירות בשנת 1967, בעל טווח מקסימלי של 160 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 20 ק"מ.
  • S-200V וגה - נכנס לשירות בשנת 1970, בעל טווח מקסימלי של 250 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200 וגה - בדגם זה בעל טיל חדש, קצר יותר ובעל מנוע דלק מוצק, הוארך הטווח המקסימלי ל-300 ק"מ ולגובה טיסה מרבי של 40 ק"מ.
  • S-200M וגה-M - בעל טווח מקסימלי של 300 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200VE וגה-E - הדגם לייצוא, בעל ראש קרב נפיץ בלבד, טווח מקסימלי של 250 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 29 ק"מ.
  • S-200D דובנה - נכנס לשירות בשנת 1976, בעל ראש קרב נפיץ או גרעיני, בעל טווח מקסימלי של 400 ק"מ וגובה טיסה מרבי של 40 ק"מ.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מפעילי מערכת ה-S-200

בין המדינות המפעילות את הטיל ניתן למצוא את: אוקראינה, איראן, אלג'יריה, בולגריה, גאורגיה, הודו, לוב, צפון קוריאה, רוסיה, סוריה ועוד.

טיל SA-5 שירה צבא אוקראינה יירט ב-4 באוקטובר 2001 את מטוס ה-Tu-154 הרוסי, בו נספו 78 בני אדם, רובם ישראלים, מעל הים השחור. ראו טיסה 1812 של S7 איירליינס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]